17 באוגוסט, 28 דקות אחרי חצות הליל. תושבי העיירה הכורדית פירמאם כבר היו עמוק בתוך שנת החלום שלהם. אבל אז הגיחו שני כטב"מים מסוג חדיד 110 בזמזום מאיים מכיוון צפון־מזרח. פירמאם, עיר מבצר הררית המרוחקת 36 קילומטרים מהבירה ארביל, אינה עוד עיירה נידחת בהרי כורדיסטן. זהו קן הנשרים של משפחת ברזאני המיתולוגית, ומרכז העצבים הצבאי, המודיעיני והשלטוני של האוטונומיה הכורדית. מכאן, מתוך הווילות הכפריות בגובה אלף מטרים, בין בוסתנים לבונקרים מבוצרים, מנוהל החבל הכורדי ונמתחים קורי עכביש רגישים לרחבי המזרח התיכון.
ביום־יום נתונה פירמאם תחת טבעת אבטחה הדוקה. כוחות עילית חולשים על שרשרת מחסומים קפדנית. מערכות ניטור מתקדמות ממיטב התוצרת המערבית שומרות על סודותיה של הצמרת הכורדית. אבל בלילה שבין ראשון לשני השבוע, התנפצה לרסיסים אשליית החסינות ההררית. הכטב"מים שהגיעו מצפון־מזרח, עמוק מעבר לגבול האיראני, התבייתו בדייקנות כירורגית על שני יעדים: הראשון צלל היישר לתוך לשכתו הפרטית של ראש הממשלה הכורדי, מסרור ברזאני, בעוד השני הופך את מעונו של אחיו הצעיר, ראש סוכנות המודיעין הכורדית וואיסי ברזאני, לעיי חורבות. הפיצוצים שהרעידו את בתי האבן של פירמאם הסתיימו אומנם בלי נפגעים, אך שלחו מסר מטלטל במזרח־תיכונית מדוברת: כטב"ם הנשלח למשרד ממשלתי ריק באישון לילה אינו ניסיון חיסול טקטי כושל; הוא מכתב אזהרה אסטרטגי, חתום באש.
עוד כתבות בנושא
מקורו של המכתב הזה בשרשרת אירועים חשאית, שהחלה כבר לפני שלושה חודשים וחצי אך נחשפה רק בתחילת השבוע. הטריגר לחשיפה היה ידיעה מעניינת שהופיעה ביום ראשון באתר החדשות "אקסיוס", שעליה היה חתום ברק רביד, שהפך לאושיית תקשורת בינלאומית בזכות מנהגי שיחות הטלפון של טראמפ עם עיתונאים. על פי הידיעה, בשעה שארה"ב ניהלה מו"מ גלוי עם המשטר האיראני באמצעות יו"ר הפרלמנט מוחמד קאליבאף ושר החוץ עראקצ'י, מתחת לרדאר התקיים דיאלוג ישיר עם האיש החזק בצמרת משמרות המהפכה, הגנרל וחידי. בטהרן מאוד לא אהבו את החשיפה, בלשון המעטה.
הכי מעניין
שיחה גורלית
זה קרה במהלך המחצית הראשונה של מאי, זמן קצר לאחר הפסגה באיסלאמבאד. באותו שלב שררה אופטימיות בבית הלבן. הצוות האמריקני היה תחת הרושם שהוא נמצא על מסלול בטוח לפתרון המשבר האזורי וסיום המלחמה. אבל אז התהפך הגלגל, והאיראנים התחילו לגרור רגליים. טהרן עיכבה את תשובתה הרשמית למתווה איסלאמבאד ביותר מעשרה ימים. גרירת הרגליים הזו גרמה לממשל טראמפ לחשוד שהדרג המדיני שמנהל את המו"מ מטעם איראן - קרי, שר החוץ ויו"ר הפרלמנט - לא באמת מחזיק במושכות ואין לו מנדט ממשי לסגור עסקה בלי אישור של מי שהפכו לגוף השולט במדינה, משמרות המהפכה. כדי לברר איפה הם עומדים ניסו האמריקנים להפעיל את המתווכות, פקיסטן וקטאר, בניסיון להגיע למי שהם זיהו כמרכז הכוח, הגנרל וחידי, אך נכשלו כישלון חרוץ.
באותו שלב הבינו בבית הלבן שהם זקוקים לעזרה דחופה ביצירת ערוץ חשאי ישיר להנהגת משמרות המהפכה. אבל איך? בניסיון לפתור את הבעיה פנה הבית הלבן לטולסי גבארד, אז עדיין ראש המודיעין הלאומי האמריקני (ה־DNI). אף שהצוות בבית הלבן לא מאוד מנוסה במזרח־תיכונית מדוברת, האנליסטים של ה־DNI לא היו צריכים להתאמץ. התשובה הייתה מעבר לפינה: האיש הנכון ליצירת קשר עם משמרות המהפכה הוא נצ'ירוואן ברזאני, נשיא כורדיסטאן העיראקית ונצר למשפחת ברזאני. עוד כנער נשלח נצ'ירוואן לגדול ולהתחנך באיראן. הוא למד באוניברסיטת טהרן, דובר פרסית שוטפת, ומקיים קשרים שוטפים עם בכירים רבים במשטר האיראני, בהם גם בכירים במשמרות המהפכה. ולצד היכרותו העמוקה עם הזירה האיראנית, הוא נהנה מהיכרות לא פחות טובה גם עם הזירה בוושינגטון.
וכך, בראשית מאי, על פי הידיעה ב"אקסיוס", התקשרה גבארד לנצ'ירוואן ברזאני. לאחר שהבהירה כי היא מתקשרת בשם הנשיא טראמפ וסגנו ג'יי־די ואנס, היא אמרה לברזאני שבבית הלבן סבורים כי הוא יכול לסייע ביצירת קשר עם הגנרל וחידי. השאלה שהציגה לו הייתה: האם וחידי והנהגת משמרות המהפכה תומכים במסרים שקאליבאף ועראקצ'י מעבירים במסגרת המו"מ, או שיש להם דרישות ורעיונות אחרים. היא גם ציינה בפניו כי המתווכות לא הצליחו להגיע לווחידי בניסיון לברר את הסוגיה.
ברזאני נענה לבקשתה של גבארד ופנה לאנשי הקשר שלו במשמרות המהפכה. הוא דיווח להם כי יש לו מסר בעבורם מממשל טראמפ, אך הדגיש כי הוא רוצה להעביר את המסר ישירות לגנרל וחידי. האיראנים נענו לבקשה. וכך, על פי הידיעה ב"אקסיוס", במחצית מאי הגיע בכיר במשמרות המהפכה למשרדו של נצ'ירוואן ברזאני בארביל, בירת כורדיסטן העיראקית. הוא נשא עימו טלפון מוצפן לצורך שיחה מאובטחת עם הגנרל. וכאשר הציג נצ'ירוואן לווחידי את השאלה אם הוא מתואם עם צוות המו"מ האיראני, התשובה הייתה חיובית. "אני תומך בהם באופן מלא, וזו גם עמדת משמרות המהפכה", ענה וחידי. "אנחנו מעדיפים לפתור את המשבר הזה באמצעות משא ומתן". בעקבות השיחה התקשר ברזאני לגבארד ועדכן אותה בתשובה.
בבית הלבן התקבל המסר בשביעות רצון, ואם להסתמך על הידיעה ב"אקסיוס", האמריקנים חזרו לברזאני עם הצעה נוספת: לנהל שיחות חשאיות בין בכירים אמריקנים ואיראנים בארביל, בירת כורדיסטן. בדיעבד, ההצעה הזו חושפת סוג של חובבנות מצד צוות המו"מ האמריקני. האיראנים השיבו בנימוס כי אינם מתנגדים, אך בפועל הם חוששים ששליחי המוסד הישראלי המסתובבים בשטח הכורדי ינסו לחסל אותם במהלך נסיעתם לשם ובחזרה. וכך, המפגש בבירה הכורדית מעולם לא יצא אל הפועל.
עוד כתבות בנושא
שתי ציפורים במכה
כעת, כשהרקע לידיעה ב"אקסיוס" ברור, עולה שאלת העיתוי: מדוע הידיעה התפרסמה דווקא עתה? היא מסקרנת עוד יותר לאור הזמן הקצר, פחות מ־24 שעות, שחלף בין פרסומה ובין הפקודה האיראנית לשיגור הכטב"מים לפירמאם, מעוז הריבונות הכורדית. מה עקץ כל־כך את האיראנים? התשובה ברורה למדי. בהתחשב ברמת הדיוק של הידיעה בציטוט תאריכים, פגישות ומקורות, ובעיקר בחשיפה שלפיה בשלושת החודשים האחרונים פעל מתחת לרדאר ערוץ תיווך חשאי, אינטימי וממודר בין הבית הלבן ובין האיש החזק במשמרות המהפכה - הפרסום נושא אופי מובהק של מבצע סיכול אמריקני.
בהתחשב בכך שווחידי הוא לא רק האיש החזק במשמרות המהפכה אלא גם אחד המקורבים ביותר למנהיג העליון מוג'תבא חמינאי, עצם חשיפתו של ערוץ כזה, הפועל בניגוד מוחלט לעמדותיו של המנהיג העליון, יוצרת פוטנציאל לתהום פעורה בין וחידי לחמינאי. מנקודת המבט האיראנית, אין מביך מזה. האם בבית הלבן מקווים שזה מה שיביא אותם למוג'תבא עצמו? לא בטוח.
במערכה הנוכחית, ידיעה מהסוג הזה אינה עוד דיווח עיתונאי אלא חלק בלתי נפרד מארסנל הלחימה המודיעיני. כהדלפה מתוזמנת היטב היא שוות ערך לשיגור כטב"ם תודעתי, שנועד לשלוח מסר או לזרוע פרנויה בצמרת האויב. ומשכך, אין פלא שתגובה קינטית הגיעה במהרה בדמות שיגור הכטב"מים לפירמאם. וצריך להודות שהתגובה הזו הייתה לא רק מהירה אלא גם מתוחכמת. לכאורה, מי שאמור היה להיות המטרה למתקפת הכטב"מים האיראנית הוא נשיא כורדיסטן, נצ'ירוואן ברזאני, אבל הכטב"מים כוונו בדיוק כירורגי ללשכתו של ראש הממשלה הכורדי, מסרור ברזאני - בן דודו של נצ'ירוואן - ואל ביתו הפרטי של ראש שירות המודיעין הכורדי, וואיסי ברזאני.
זהו מסר נוסף במסגרת מה שכינינו מזרח־תיכונית מדוברת. כי אף שבעיני האיראנים ברזאני הוא האיש שבגללו החלה כל הסאגה, המסר הוא שאין להם כוונה לחסלו, לפחות בשלב הזה. מבחינתם עדיף לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים איתו, משום שנוכחותו עדיין משרתת אותם. והראיה, השיחה עם וחידי לא הייתה אירוע בודד. בעקבות מתקפת הכטב"מים על פירמאם חשפו השבוע הכורדים מידע נוסף ומעניין לא פחות, ולפיו נצ'ירוואן ניהל דיאלוג לא רק עם וחידי. מתברר שבחודש וחצי האחרון נפגש נצ'ירוואן פעמיים עם ראש כוח קודס, אסמאעיל קאאני, בבגדד; מפגש אחד התקיים באמצע יולי, ומפגש נוסף בתחילת אוגוסט. על סדר היום עמד הנושא הלוהט של פירוק המיליציות השיעיות בעיראק. תחת תכתיב אמריקני נוקשה, בגדד מנסה לפרק את המיליציות מנשקן, ומאחר שהכורדים הם הקורבן העיקרי של המיליציות, האיראנים העבירו דרך נצ'ירוואן מסר לבגדד שהם מוכנים לסייע בניסיון למנוע פיצוץ אלים בין המיליציות לממשלה. זהו מסר שהוא איום לא פחות משהוא הצעה לעזרה.
עוד כתבות בנושא
זה גם ההקשר שבגללו התבייתו שני הכטב"מים על ראש הממשלה ועל ראש שירות המודיעין הכורדי. האיראנים החליטו לצוד שתי ציפורים במכה אחת: בעוד עיתוי מתקפת הכטב"מים היה נקמה על חשיפת ערוץ התיווך החשאי עם וחידי, התקיפה על משרדיהם של ראש הממשלה וראש המודיעין היא איתות אזהרה כנגד שיתוף הפעולה המודיעיני הכורדי עם הממשלה בבגדד באמצעות העברת מידע על מחסני הנשק והתשתיות של המיליציות השיעיות, שיתוף פעולה שמאיים לחשוף ולפרק את זרועות התמנון האיראניות בליבה של עיראק.
כל זה מתרחש בשבוע שבו הסתיימו שישים הימים שהוקצו למו"מ בין וושינגטון לטהרן. מזכר ההבנות מת, המצור על מצרי הורמוז נמשך, ובעוד הנשיא טראמפ מצייץ כי לא מתנהלות כרגע שום שיחות, כתמי הנפט הענקיים לחופי איראן ועומאן רק הולכים וגדלים. משמרות המהפכה הודיעו אומנם שהם נערכים למעבר מאסטרטגיה הגנתית להתקפית, אולם גרסת המלחמה האמריקנית העכשווית - מצור כלכלי מתמשך בלי לירות טומהוק אחד - משתלבת היטב בחום יולי־אוגוסט.