לכאורה, המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן הוא עניין רציני מכדי להתבדח עליו. אבל האמת היא שבמובנים מסוימים הוא מתחיל להזכיר את ה"עתידות" שהופיעו בעבר על עטיפת מסטיק הבזוקה. בהן "בקרוב תגיע רחוק" המוכר והאהוב, שלא לדבר על "מכתב חשוב בדרך אליך", ו"צפויות לך הפתעות רבות".
וכך, בין הדיונים על פתיחת מצרי הורמוז ובין ההבטחה של טראמפ ש"לאיראן לא יהיה נשק גרעיני", מה שצד את עינינו השבוע יותר מכול היה דווקא המשא ומתן שנפתח בקטאר עם בואה של משלחת רמת דרג מאיראן. בראש המשלחת עמד יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף. עימו הגיע עבדול נאסר המתי, נגיד הבנק המרכזי האיראני, וגם שר החוץ האיראני עראקצ'י נצפה בשטח. ואולם נוכחותם המשותפת של הקודקוד המדיני ושל הסמכות הפיננסית העליונה של איראן מול ראש ממשלת קטאר, מוחמד בן עבד א־רחמן אל ת'אני, חשפה כי המשא ומתן הוא פיננסי במהותו. בלב השיחות עמדה דרישתה הבלתי מתפשרת של איראן לשחרור מיידי של 12 מיליארד דולר מנכסיה המוקפאים בבנקים קטאריים. כמחצית הסכום הזה, 6 מיליארד דולר, מקורה בכספי נפט שהועברו מדרום קוריאה לבנקים בקטאר בשנת 2023, אך הוקפאו מחדש בהוראה אמריקנית בעקבות אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל.
עבדול נאסר המתי | צילום: איי.אף.פי
הכלכלה האיראנית, השרויה בחנק חסר תקדים, זקוקה לכסף הזה באופן מיידי כדי לבלום את קריסת הריאל ולייבא מוצרי יסוד. המו"מ המתנהל מקרטע על רקע אי־אמון איראני עמוק בארה"ב. קאליבאף מתעקש על הזרמת הכספים כתנאי סף, בעוד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שב ומבהיר כי לא יעניק לאיראנים "מזומנים חופשיים" ללא צעדים קונקרטיים מצידם בשטח. נשמע חיובי, אולם עצם העובדה שהמגעים מתנהלים בדוחא, מעלה את השאלה אם לא מדובר בגרסה עכשווית של קטארבלוף, משחק מתוחכם שבו הקטארים מציגים שוב את מרכולתם כמתווכים הוגנים, בעודם מקדמים את האינטרסים שלהם.
הכי מעניין
הסיבה לכך שסוגיית המזומנים הפכה כה דחופה לחונטה האיראנית, נעוצה בדרמה המודיעינית והטכנולוגית המתרחשת זה שבועות מאחורי הקלעים: קריסת מערך הקריפטו של משמרות המהפכה. במשך שנים ניהלו משמרות המהפכה רשת ענפה של הברחת והלבנת הון דיגיטלית באמצעות חלפנים בפקיסטן ומטבעות קריפטוגרפיים יציבים כמו ה־USDT. ואולם חשיפת רשתות ענק בבורסת הקריפטו "בינאנס" במהלך המלחמה, כפי שדיווחנו בטור זה, סגרה דלת אחר דלת במסדרון הצללים הפיננסי הזה, והותירה את הצמרת האיראנית ללא נזילות חשאית.
עוד כתבות בנושא
זו הנקודה שבה הפציעה לחיינו פקיסטן כמתווכת האולטימטיבית בין איראן לארה"ב. ברקע ניצב מערך קשרים בין הצמרת הפקיסטנית ובין הבית הלבן, שבמרכזו עומד הרמטכ"ל אסים מוניר, חביבו של הנשיא טראמפ. לידידות הבלתי צפויה הזו מצטרפים חקיקת קריפטו פקיסטנית אגרסיבית, וקשרים שנבנו בטרם המלחמה עם חברת "וורלד ליברטי פייננשל", פלטפורמת קריפטו בבעלות משפחת טראמפ. מהון להון נבנה בין הצדדים ערוץ אמון חשאי, שהיה הקטליזטור שאִפשר לצדדים לנסח את עקרונות היסוד של הצהרת אסלאמאבאד בראשית אפריל, שהפכה מאז לאבן היסוד של המו"מ בין ארה"ב לאיראן.
אבל כפי שהולך ונחשף מדי יום, הפקיסטנים, שאינם מנוסים במו"מ, היו רק הפרונט. מי שהייתה שם ברקע כל העת היא קטאר, שכמו בעזה הולכת ומתבררת כמתווכת האמיתית. ומרגע שהחלה החלפת הטיוטות, והאיראנים העלו את דרישתם להפשרת נכסיהם המוקפאים, המקל הועבר בפועל לקטאר כדי שתפתור גם את הפלונטר הפיננסי. אלא שלמרות הניסיונות להציג את הערוץ הקטארי כעצמאי, מדיווח של רשת סי־אן־אן השבוע עולה כי השיח שהקטארים ניהלו השבוע עם האיראנים התנהל בתיאום הדוק עם וושינגטון. הסיבה פשוטה: לקטארים אין יכולת חוקית לגעת בכספים המוקפאים בבנקים בדוחא, מאחר שהם כפופים לסנקציות של משרד האוצר האמריקני.
תורת השלבים
אז מהי הנוסחה הקטארית? בעיקרון מדובר בנוסחה פיננסית המציעה טכניקה של שלביות מדורגת: בשלב ראשון אמורה ארה"ב לאשר הפשרה מיידית של שישה מיליארד דולר בתמורה לחתימה על הסכם לפתיחתם המיידית של מצרי הורמוז לשיט מסחרי, ולהסרת המצור הימי על נמלי איראן. במקביל ייפתח מנגנון רכש הומניטרי, שמטרתו המוצהרת היא למלא את צרכיו הבסיסיים של העם האיראני. בהמשך, ששת המיליארדים הנוספים ישוחררו בכפוף לחלק הקשה והמורכב ביותר של העסקה: הוצאת או דילול מאגר האורניום המועשר.
ואולם הכסף לא יועבר פיזית לטהרן אלא יישאר בחשבונות מפוקחים בבנקים הקטאריים. איראן תוכל להשתמש בו אך ורק לרכש מזון ותרופות, אך התשלום לספקים הבינלאומיים יגיע ישירות מהקטארים. וכדי לא לשבור את מילתו של הנשיא טראמפ שלפיה המו"מ לא יכלול בשום שלב "מזומנים חופשיים", הנוסחה כוללת הבנה שקטה שלפיה קטאר תעניק לאיראן קו אשראי הומניטרי מיידי מכספה שלה, בעוד ארה"ב תשפה בהמשך את הקטארים באמצעות הפשרת הנכסים האיראניים המוקפאים. ההלוואה הזו, בצירוף הפער בלוחות הזמנים, מגדרת את ההתנהלות האמריקנית.
הבעיה, מנקודת מבט ישראלית, היא ש־12 מיליארד הדולרים הללו אינם רק "חמצן פיננסי", הם מכשיר החייאה מיידי וקריטי למניעת קריסה פנימית של חונטת משמרות המהפכה. תקציב המדינה הרשמי של איראן התכווץ בעקבות המלחמה והאינפלציה הגואה, והוא עומד כרגע על כ־45 מיליארד דולר בלבד. כלומר, היקף העסקה בקטאר שווה לכרבע מהתקציב השנתי של הרפובליקה האסלאמית. הזרמת סכום כזה בבת אחת היא שובר שוויון שמעניק למשטר כוח עבודה ויכולת תמרון תקציבית אדירה. המשמעות היא שאפשר להיפרד לשלום מחזון הפלת המשטר. יתרה מכך, על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, יתרות מטבע־החוץ הנגישוֹת של הבנק המרכזי האיראני נשחקו עקב המשבר, והן נעות סביב 30־40 מיליארד דולר בלבד. שחרור הכספים מקטאר יגדיל את יתרות המט"ח הללו בכ־30־40 אחוזים באופן מיידי. הדבר יעניק לנגיד הבנק את היכולת לבלום את קריסת הריאל האיראני בשוק החופשי, ועימו גם את ההיפר־אינפלציה העומדת כעת על כ־68 אחוזים.
מעבר למספרים, האיום הגדול ביותר על שרידות המשטר אינו צבאי אלא פנימי: החשש מפני התקוממות עממית עקב רעב ומחסור. ממשלת איראן נאלצה לאחרונה למשוך מיליארד דולר מקרן הפיתוח הלאומית שלה רק כדי לממן ייבוא חירום של סוכר, בשר ומספוא לבהמות. אולם "הנוסחה הקטארית", אשר צובעת את 12 מיליארד הדולרים המוקפאים בבנקים בדוחא כ"רכש הומניטרי", מייצרת תרחיש מושלם שבו הכסף הקטארי יממן את הפער במזון ותרופות וינטרל את הזעם הציבורי האיראני. במקביל, ההכנסות מנפט שישוב לזרום יופנו במלואן לשיקום הצבא ומשמרות המהפכה.
הדינמיקה הקשה הזו היא מעין שרטוט ראשוני אך מדויק של קווי המתאר המזרח־תיכוניים ביום שאחרי המלחמה. במציאות זו, קטאר הולכת ומקבעת את מעמדה כצינור הכלכלי הפיננסי של איראן לעולם המערבי. היחסים בין המדינות ישובו להישען על אינטרס עליון משותף – פיתוח שדה הגז הגדול בעולם "דרום פארס". הפגיעה בחלק האיראני של השדה במהלך המלחמה, המחישה לקטאר כי יציבותה הכלכלית תלויה במניעת כאוס באיראן. הנוסחה הקטארית להזרמת המיליארדים הקפואים תאפשר למשטר להתחיל בשיקום מהיר של המדינה ולהניע את גלגלי הכלכלה מחדש.
מרחב הכחשה
ואם תהיתם, גם ממד השחיתות לא נעדר מהסידור שהתבשל לכאורה השבוע בבירת קטאר. יו"ר הפרלמנט האיראני ונגיד הבנק מהווים ייצוג נאמן של שני קודקודי השחיתות האיראנית הממוסדת טרום המלחמה, אותה שחיתות שיצרה את התשתית הכלכלית לשרידות משטר האייתוללות, וכעת גם של חונטת משמרות המהפכה. בעוד קאליבאף, שכיהן כראש עיריית טהרן, הואשם לאורך השנים בפרשיות של נפוטיזם ושחיתות נדל"נית, משפחתו עלתה לכותרות בשל מסעות קניות ראוותניים בטורקיה בשיא המשבר הכלכלי. המתי, כנגיד הבנק המרכזי ושר הכלכלה, הוא האיש שפיקח על אסדרת סחר הקריפטו באיראן, ובמהלכה חילק רישיונות כרייה למקורבים והפך את המטבעות הדיגיטליים לכלי הפיננסי המרכזי של משמרות המהפכה לעקיפת הסנקציות והלבנת הון. היסטוריית השחיתות של השניים כוללת גם פיקוח על "בנקאות הצללים" והברחות הדלק והסחורות דרך הגבולות המשותפים של איראן עם טורקיה ופקיסטן. הגעתם המשותפת של השניים הופכת את המו"מ בדוחא למפגש צמרת בנוכחות שניים מגדולי המומחים של טהרן להינדוס הקטארבלוף הפיננסי.
מהדיונים בדוחא לא נושב ריח של בושם, אולי של מטהר אוויר זול. ארה"ב שוב מסתמכת על קטאר כמתווכת וכמפקחת פיננסית, מה שמאפשר לממשל טראמפ להחזיק בברז האשראי שעלול לזרום בשלב כלשהו מדוחא לטהרן, אך גם לשמור על מרחב הכחשה דיפלומטי.
ישראל נאלצת להתבונן על כל זה בעיניים כלות, מאחר שאין לה מנופי השפעה ישירים על הערוץ הפיננסי שמתנהל בין וושינגטון לטהרן. וכך, בעוד בירושלים רואים בשחרור מיליארדי הדולרים המוקפאים תמריץ כלכלי עצום שמנשים את המשטר האיראני ומממן את שלוחותיו, ההחלטה כולה נתונה בידי הממשל האמריקאי והמתווכות במפרץ. האינטרס האמריקני להשגת שקט אזורי דוחק הצידה את הקווים האדומים של ישראל, שנותרת מחוץ לחדר הדיונים. אבל שום דבר עדיין לא סגור. וכפי שזה נראה כרגע, המשך המערכה בלבנון עלול להציב שסתום על צינור החמצן שבטהרן כל כך משוועים לו.