שבוע לאחר החתימה בוושינגטון, הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון מתחיל לעצב מחדש את הדרום הלבנוני, אך המציאות בשטח נותרה מתוחה ומורכבת. ההסכם, שנועד להוביל להפסקת אש ולפריסת צבא לבנון בדרום המדינה, מתנה את נסיגת כוחות צה"ל בפירוק מוחלט של חיזבאללה מנשקו. וכך, בעוד ישראל רושמת הישג מדיני וביטחוני משמעותי, שכולל הכרה לבנונית פומבית בזכותה להתקיים בשלום ובביטחון, ממשלת לבנון זוכה לגיבוי בינלאומי ולחבילת סיוע אמריקנית נרחבת. חיזבאללה, לעומת זאת, מוצא עצמו כמפסיד המרכזי, בעוד שמטהרן עולים קולות של זעם ועוינות. ההסכם מוגדר שם כ"מסמך של קלון" וככניעה משפילה לתכתיב ישראלי־אמריקני המפר את הריבונות הלבנונית.
המהלך הדרמטי של החתימה על הסכם המסגרת, חילץ את ישראל ברגע האחרון ממלכודת אסטרטגית שטמנה לה איראן באמצעות מזכר ההבנות שחתמה מול ארצות הברית ב־17 ביוני. "הטעות" או הפרצה במסמך ההבנות האמריקני־איראני הייתה הכללת סעיף המורה על הפסקת אש קבועה וכוללת "בכל החזיתות, לרבות לבנון", לצד הקמת מנגנון דה־אסקלציה בביירות ללא השתתפות ישראל. המהלך הזה נועד לכבול את ידיה של ישראל, לכפות עליה נסיגה חד־צדדית מדרום לבנון ללא פירוק חיזבאללה, ולחבר באופן בלתי נפרד בין מסלול המו"מ האמריקני־איראני לזירה הלבנונית.
עוד כתבות בנושא
ישראל לא הייתה אמורה להיגרר אל סף המלכודת המסוכנת של "סוכריית הרעל" האיראנית, שכן ההזדמנות לנטרל את הפצצה המתקתקת בדרום לבנון הונחה על השולחן כבר במרץ האחרון. באותו שלב הציג הנשיא ג'וזף עאון יוזמה חסרת תקדים, ובמסגרתה הציע לממשל האמריקני ולישראל מתווה מהיר לחתימה על הסכם ריבונות והפסקת אש, אשר יתבסס על פריסת צבא לבנון והרחקת חיזבאללה מהגבול. אך ההיסוס המדיני בירושלים יצר ואקום, והשבועות שחלפו אפשרו לטהרן לנצל את הזמן לשכלול האסטרטגיה שלה, ולנסות לכפות על ישראל את מזכר ההבנות הכובל. גרירת הרגליים הישראלית נבעה משילוב של חוסר אמון מובנה בצבא לבנון, והעדפה להמשיך בלחץ צבאי עצים מתוך חשיבה שהמשך התמרון יניב תנאים משופרים.
הכי מעניין
ואולם מזכר ההבנות בין איראן לארה"ב גרם לנתניהו להבין שאין עוד מקום לגרירת רגליים בנושא הלבנוני. וכך, החתימה על הסכם המסגרת התלת־צדדי בין ישראל ללבנון בחסות אמריקנית שבוע לאחר מכן, ניתקה באבחת חרב דיפלומטית את לבנון מהמסלול האיראני. הניסיון לכפות על ישראל משוואת חזיתות מאוחדת, שהייתה כובלת את ידיה בלבנון - קרס.
מפגן כוח
אז כן, אפשר לשחרר אנחת רווחה, אם כי זמנית. במהלך השבוע האחרון נחשף פרויקט המנהרות האדיר של חיזבאללה בדרום לבנון – מפלצת תת־קרקעית של ערים מבוטנות שנבנו במשך עשור במימון ובידע איראני, המציבות אתגר ביטחוני מורכב לישראל ולצבא לבנון. חשיפת רשתות הענק בעומק של כ־25 מטרים, כמו זו שמתחת לרכס הבופור ובכפר מג'דל־זון, גילתה מחסני כטב"מים, פירי שיגור מוכנים ומפקדות שהייה שנועדו לאכלס מאות לוחמי רדואן לקראת פלישה לגליל.
אחרי גילוי המנהרות, השאלה המתבקשת והחשובה היא מה עוד מסתתר מתחת לפני הקרקע. עבור ישראל, האתגר המיידי הוא להמשיך להשמיד פיזית את המבצרים התת־קרקעיים הללו. ואילו עבור צבא לבנון, שאמור לקבל אחריות על השטח בהמשך, מהוות המנהרות מלכודת מבצעית ופוליטית. לצבא הלבנוני אין את הטכנולוגיה, המשאבים והיכולת ההנדסית לטיהור ערי המקלט המבוצרות הללו, והוא אף דחה את ההצעה הישראלית לקחת על עצמו את המבצע המורכב של הקרסת המערכת התת־קרקעית.
אך באופן נדיר למדי, הימים הקרובים מחלצים עבור ישראל רגע של שקט יחסי. בוושינגטון מרוכזת תשומת הלב הציבורית והפוליטית בחגיגות ה־250 ההיסטוריות לעצמאות ארה"ב, בעוד שבטהרן נערכים למבצע אבטחה חסר תקדים לקראת הלוויית הענק של המנהיג העליון, עלי חמינאי, שלווייתו נדחתה בשל המלחמה. ההלוויה ההמונית הזו תיפרס על פני מספר ערים באיראן ובעיראק, וצפויה למשוך מיליוני משתתפים, כולל מנהיגים מהעולם המוסלמי ולא רק. זה יהיה מפגן כוח של המשטר האיראני והמבחן הציבורי הגדול הראשון של המנהיג העליון החדש, מוג'תבא חמינאי, שמנסה לבסס את סמכותו, להקרין יציבות שלטונית ולמנוע תמונות של תסיסה אזרחית או אסונות של רמיסת קהל כפי שקרו בעבר. האירוע הזה מאלץ את האיראנים להסיט את כל משאביהם פנימה לטובת שמירה על הסדר והביטחון בטהרן, ובכך מעניק לישראל פסק זמן אסטרטגי יקר ערך.
עוד כתבות בנושא
נצור בארמון
במקביל להתפתחויות, בישראל צריכים להתפלל לשלומם של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ושל נשיא לבנון, ג'וזף עאון. העיתון האיראני "המשהארי", הנמצא בבעלות עיריית טהרן ומזוהה עם הפלג השמרני הקיצוני של המשטר, פרסם השבוע תמונת שער של טראמפ כשראשו בין כוונות, ולצידה הכותרת "הנקמה ודאית". טראמפ אינו המנהיג היחיד שנמצא כעת על הכוונת של ציר הרשע; גם נשיא לבנון מתמודד בימים אלו עם איום חמור על חייו. מבחינת חיזבאללה ופטרוניו בטהרן, עאון ביצע מעשה בגידה בלתי נסלח כאשר חתם על הסכם המסגרת והוביל את המהלך לפירוק המיליציות ולהשבת הריבונות לצבא לבנון. גורמי מודיעין מערביים מזהירים כי איראן, המתוסכלת מדחיקת רגליה מהסכם הפסקת האש, עלולה ליזום התנקשות דרמטית בעאון בניסיון למוטט את ההסכם.
שגרת האבטחה סביב נשיא לבנון הועלתה לרמת כוננות חסרת תקדים ומנוהלת תחת פרוטוקול חירום קשוח. ההגנה מתבססת על מעטפת חשאית ובינלאומית, הכוללת סיוע מודיעיני, טיהור משמר הנשיאות מבעלי זיקות לחיזבאללה, בידוד פיזי בארמון בעבדה, והפעלת מערכות לוחמה אלקטרונית נגד רחפנים. ההתרעות הביטחוניות סביב הנשיא הלבנוני קיבלו משנה תוקף עוד קודם לכן, בעקבות אזהרה ישראלית רשמית ויוצאת דופן. על פי דיווחים בכלי תקשורת בלבנון, באפריל האחרון הודיע אמ"ן על כך שחייו של עאון בסכנה. הדבר הוביל להידוק מעטפת ההגנה הטכנולוגית סביבו בסיוע אמריקני, תוך הטלת מצור אבטחתי מוחלט על תנועותיו מחוץ לארמון הנשיאות.
למרות איומי החיסול, הנשיא עאון נהנה מפופולריות יוצאת דופן ברחוב הלבנוני. על פי נתוני מכון הסקרים גאלופ, שיעור התמיכה בו זינק לשיא חסר תקדים של כ־81% – הנתון הגבוה ביותר שנמדד אי־פעם עבור מנהיג לבנוני. אזרחי לבנון רואים בו דמות ממלכתית, א־מפלגתית ואמיצה, המסוגלת להחזיר את הריבונות מידי המיליציות. לכך תורמים גם בני משפחתו ובמיוחד בנו, המשחק בליגת העל של הכדורסל הלבנוני. האמון הציבורי משתקף היטב גם בזירת ההימורים העולמית, "פולימרקט", שם חוזים כי חוסנו האישי של עאון, בשילוב חבילות הסיוע והמעטפת המודיעינית המערבית ההדוקה, יאפשרו לו לשרוד את המשבר הביטחוני הנוכחי ולשמור על כיסאו.
האם יצליח עאון במשימתו? הקושי האמיתי של נשיא לבנון נמצא בתוך הצבא שלו עצמו. צבא לבנון אינו הומוגני, אלא בנוי על פי מכסות עדתיות נוקשות. אחוז גבוה מאוד מלוחמיו וקציניו הם מוסלמים שיעים, ורבים מהם מחזיקים בזיקה משפחתית או אידיאולוגית לחיזבאללה. השאלה הקבועה שמהדהדת ברקע היא: כיצד ניתן לצפות מחייל שיעי לפשוט על בית בכפר שלו ולהחרים נשק של דודו?
ההסכם הנוכחי מנסה לפתור זאת באמצעות אסטרטגיה מתוחכמת של אזורי פיילוט. צבא לבנון לא ייפרס בבת אחת בכל השטח, אלא יקבל אחריות על מקומות ספציפיים ומוגדרים בהדרגה. לתוך אזורי הפיילוט הללו יישלחו אך ורק יחידות עילית וחטיבות מובחרות שעברו סינון אמריקני קפדני ואימונים מיוחדים של סנטקום.
עוד כתבות בנושא
מורה נבוכים תרבותי
לכך מצטרף מערך טכנולוגי אמריקני תומך. בניגוד לעבר, כאשר הקהילה הבינלאומית נשענה על החלטה 1701 ועל דיווחי כוח יוניפי"ל, המבנה הנוכחי מעביר את מרכז הכובד המבצעי לידיים אמריקניות. הארכיטקטורה מחולקת לשני מוקדים: המפקדה הפיזית בעיירה נאקורה שבדרום לבנון משמשת כחלון הראווה הדיפלומטי, המקום שבו נציגים צבאיים רשמיים מחליפים ניירות וחותמים על מפות פריסה של צבא לבנון. אולם הלב הפועם, האמיתי, של הפיקוח שוכן מעתה בחדרי המצב של פיקוד המרכז האמריקני, המפעיל "תא ניטור בזמן אמת". חלוקת המידע המודיעיני, העיבוד הטקטי והניהול המדיני מול השחקנים האזוריים עוברים דרך מפקדת הפריסה הקדמית של סנטקום בבסיס אל־עודייד בקטאר.
זוהי פריסה חדשה ושונה, שבה ישראל ולבנון אינן צריכות לנהל דיאלוג ישיר או להסכים על העובדות בשטח; האמריקנים יושבים באמצע כפוסק טכנולוגי עליון. הארסנל הטכנולוגי האמריקני, המביא עימו עליונות איסופית מוחלטת, מנטרל את הצורך "להאמין" לצד זה או אחר. האיסוף מורכב מעיניים בשמיים, טיסות סיור רצופות של כטב"מים אסטרטגיים לצד מל"טים תוקפים ומאספים, המספקים שידור חי ברזולוציות המאפשרות לזהות לוחית רישוי של רכב הנוסע בוואדיות דרום לבנון, לצד חיישנים תרמיים הרגישים לשינויי חום קלים ביותר. בנוסף, קיים מערך איסוף אותות ואלקטרוניקה בשילוב מכ"מי איכון. וכך, מרגע שנורית רקטה, פצצת מרגמה או טיל נ"ט, המכ"ם האמריקני מאכן את נ"צ השיגור תוך שניות בודדות ומציג אותה על המפה הדינמית בחדר המצב.
בתוך השלמות הדיגיטלית הזו, טמונה גם חולשת ההסכם: הגורם האנושי. האנליסטים האמריקנים שיושבים בבסיסי סנטקום בקטאר או בפלורידה הם אנשי טכנולוגיה מבריקים, אך חסרים לחלוטין את התחושה המקומית. עבור אנליסט אמריקני צעיר, אדם בלבוש אזרחי שנכנס למחסן חקלאי בפאתי כפר כילא בשעה שש בבוקר הוא חקלאי תמים העוסק במסיק זיתים או בגידול טבק. הוא אינו מבין את הקודים החברתיים, את המבנה החמולתי ואת העובדה שחיזבאללה פועל במכוון ללא מדים ובתוך מרחב אזרחי מוגן לחלוטין.
כדי להתגבר על הפער הזה, מנגנון ההסכם מגדיר את "חבילת המודיעין" שישראל מחויבת להגיש בכל פעם שהיא מדווחת על הפרה. ישראל משמשת כאן כ"מורה הנבוכים" התרבותי והמודיעיני של האמריקנים. מעבר לנ"צ יבש, צה"ל אמור לשלוח חבילה הכוללת את הגדרת המטרה, ההיסטוריה שלה, הוכחה חזותית מבוססת ציר זמן, המוכיחים כי הבית האזרחי משמש למעשה כמחסן טילים של חיזבאללה. רק כאשר האנליסט האמריקני מקבל את ההקשר הישראלי, הוא יוכל "לקרוא" את המסך שלו נכון, להעניק את האישור לכך שבוצעה הפרה, ולגרום למנגנון לפעול.
על פניו נראה שיש אולי סיבה לאופטימיות זהירה אבל הקיץ ארוך והוא רק מתחיל.