ההסתבכות של הרמטכ"ל הלבנוני וניסיון החילוץ של פקיסטן

מי שמתלבט איך להתייחס לירי הטילים של השבוע, אם כמלחמת 17 השעות או אולי מלחמת המשוואות, הנה הצעה שלישית: "מלחמת כיסי הפיילוט". סיפורנו מתחיל כבר בסוף השבוע שעבר. האירוע: סבב רביעי של שיחות בוושינגטון בין ישראל ללבנון. בלילה שבין 3 ל־4 ביוני מפרסם דובר מחלקת המדינה בוושינגטון הודעה על השגת הבנות דיפלומטיות בין ישראל לממשלת לבנון בעניין הקמת "כיסי פיילוט" - קרי מתווה לנסיגת צה"ל מאזורים מוגדרים בדרום לבנון והעברת השליטה הבלעדית לצבא לבנון, בחסות אמריקנית.

הדיווח מעורר באזז רציני בתקשורת הלבנונית, ובחיזבאללה הנורות האדומות מהבהבות. בתוך שעות מזומן רמטכ"ל צבא לבנון הגנרל רודולף הייכל לשיחה דחופה בארמון א־תינה עם נביה ברי, יו"ר הפרלמנט, ובפועל האיש שמייצג את חיזבאללה בצמרת השלטון בביירות. בעקבות הפגישה העיתונות הלבנונית מדווחת כי ברי מחזיק בעמדה שנסיגת חיזבאללה מעבר לליטני מותנית בנסיגה ישראלית סימולטנית מלאה. התוצאה: הגנרל הייכל נקלע למלכוד קיומי. מחד גיסא, ארה"ב וישראל תובעות ממנו להפוך את צבא לבנון לראש החץ המבצעי של מתווה הפיילוט ולדחוק את חיזבאללה מהדרום; מנגד, התכתיב הנוקשה של ברי מבהיר לו כי כל כניסה לשטח בלי הסכמת הארגון תיתפס כבגידה ותצית מלחמת אזרחים שתפרק את הצבא ואת המדינה מבפנים.

ברמה האישית והמקצועית הוא מוצא את עצמו חסר אונים, כשכל החלטה שיקבל עלולה להוביל או להשמדת תשתיות לבנון בידי ישראל או לקריסה פנימית של הצבא שעליו הוא מופקד. הייכל, נוצרי־מרוני על פי שיוכו העדתי, גדל במובלעת הנוצרית בהר הלבנון, אזור הררי ומבודד היסטורית שפיתח אצל תושביו תחושת נרדפות מתמדת מול הרוב המוסלמי והשיעי המקיף אותו. הבידוד הזה הוא חלק בלתי נפרד מתפיסת עולמו. הוא רואה בחיזבאללה איום דמוגרפי וצבאי זר שמנסה להשתלט על המדינה, אך בו זמנית הוא מבועת מהאפשרות שדחיפת הצבא לעימות חזיתי במסגרת תוכנית הפיילוט תנפץ את המבצר האחרון שמגן על הקהילה שלו ותוביל להשמדתה המוחלטת.

לא חולפות 48 שעות מהרגע שהמלכוד העדתי־פוליטי משתק את ביירות, ועל שולחנו של הגנרל הייכל נוחתת הזמנה רשמית מרמטכ"ל צבא פקיסטן הגנרל אסים מוניר. בנתונים אלה קשה להחליט אם ההזמנה לאסלאמאבאד היא חבל הצלה, חבל תלייה או אולי תרגיל מתוכנן מראש. אבל הגנרל מוניר הוא כוכב עולה בזירת התיווך הבינלאומית, ולהזמנה כזו לא מסרבים. בחודשים האחרונים ביסס מוניר את מעמדו כמתווך החשאי והאמין ביותר בציר טהרן־וושינגטון. יכולותיו המוכחות לעקוף ערוצים דיפלומטיים מסורתיים ולסגור עסקאות אזוריות ישירות מול "אנשים חזקים" וגנרלים בעלי סמכות ביצועית בשטח, חיבבו אותו מאוד על הנשיא טראמפ. למוניר יש גם מהלכים במשמרות המהפכה. רק לפני שבועיים נועד בטהרן עם הצמרת הנוכחית. האם הוא יכול להציע להייכל מוצא מן הסבך?

אבל מה באמת רוצה הפקיסטני? בביירות לא שואלים יותר מדי שאלות. על פניו האינטרס שלו ברור: ההזמנה נועדה לתרגם את המשבר הקריטי בלבנון להישג דיפלומטי שיעניק לפקיסטן, כמתווכת האזורית, נכסים פוליטיים וכלכליים בוושינגטון, ויחזק את התלות האיראנית בשירותיו. יתרה מכך, לגנרל הייכל יש הרבה על מה לדבר עם מוניר. פקיסטן, כמדינה מוסלמית, תורמת כוח צבאי ומפקדים ל"כוח השלום" של האו"ם בדרום לבנון. הממסד הצבאי גם מקיים קשרים מקצועיים עם ביירות, הכוללים תוכניות הכשרה לקצינים לבנונים באקדמיה הצבאית של פקיסטן. יש להם הרבה מה להרוויח משיתוף פעולה עם צבא לבנון ביום שאחרי. במפקדה של הייכל מקווים ככל הנראה שהגנרל מוניר מתכוון להציע להם נוסחה שתמנע קריסה כלכלית של צבא לבנון ותייצר את התנאים לעסקה שארה"ב ואיראן מנסות לגבש, בלי להיקרע לגזרים בין הדרישות האמריקניות לבין איומי חיזבאללה.

ואז הופל המסוק

אבל המציאות שבה וכופה את עצמה. כשעולה השחר של 5 ביוני האיראנים מכריזים כי לבנון וחיזבאללה הם חלק בלתי נפרד מכל הסכם דיפלומטי מול ארצות הברית. המטרה: נטרול האסטרטגיה האמריקנית־ישראלית ליצירת כיסי פיילוט, שנועדה לבודד את חיזבאללה ולכפות עליו נסיגה חד־צדדית, בעזרת המשוואה החדשה שבה איראן מנסה לייצר הרתעה שתגן‏ על חיזבאללה. התוצאה: המשטר האיראני מזהיר כי כל הפצצה ישראלית עתידית ברובע הדאחייה בביירות תיענה בתגובה ישירה של טילי שיוט וטילים בליסטיים איראניים לעבר שטח ישראל. המתח קופץ מדרגה.

למרות זאת, הרמטכ"ל הלבנוני משאיר מאחוריו את השטח בוער ועולה על טיסה לאסלאמאבאד. צבא לבנון מפרסם הודעה שלפיה "הפגישה תעסוק בעניינים צבאיים משותפים בלבד", אבל לכול ברור שזה רק חלק מהסיפור. עם נחיתתו של הגנרל הלבנוני בפקיסטן צה"ל מאתגר את האולטימטום‏ של איראן ותוקף מפקדה של חיזבאללה בדאחייה. התוצאה: מטהרן מגיע זרם של איומים, כולל הצעה לצפות בשמי הלילה כאשר הטילים יחלו לנחות על מדינת ישראל. אז גם מגיעה שיחה קשה בין טראמפ לנתניהו. טראמפ לא מוכן לשום מהלך ישראלי שעלול לפגוע בעסקה שלו עם איראן. ובינתיים בישראל אווירה מתוחה של ערב מלחמה, ופיקוד העורף מודיע על ביטול הלימודים ועל הורדת בתי החולים אל מתחת לקרקע. האיתות מטהרן ברור כשמש. משמרות המהפכה נחושים לממש את האולטימטום.

תחושת דז'ה־וו. אך כל העסק נמשך 17 שעות. ישראל לא עוברת בשתיקה על הסבב. חיל האוויר יוצא לשני יעפים שבהם מושמדות עמדות הגנה אווירית איראניות מחודשות, ומרכז תעשייה פטרוכימי חשוב מופצץ. המסר הישראלי ברור: אין ולא יהיו משוואות. ישראל תמשיך לפעול בלבנון. הניסיון האיראני לחבר את הזירות לא יעבור.

כל הזמן הזה שישראל מופצצת והקרקע בלבנון בוערת, הרמטכ"ל הלבנוני יושב במפקדת הצבא הפקיסטני. מן השיחות לא דולף כלום. כל מה שיש הוא תמונות ממסדרי הכבוד החגיגיים. והוא לא ממהר לחזור. הביקור נמשך שלושה ימים, נצח במונחים של הזמן הזה. בסיכומו מתפרסמת הודעה האומרת: "שני המפקדים הצבאיים דנו בעניינים משותפים, בסביבת הביטחון האזורית המתפתחת ובשיתוף פעולה צבאי דו־צדדי". מוניר הדגיש את מחויבותו של צבא פקיסטן להרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני עם הכוחות המזוינים של לבנון. המילים "סביבת הביטחון האזורית המתפתחת" מכבסות מילים הקשורות למו"מ, ושיתוף הפעולה הביטחוני הוא סיפור המסגרת בלבד. זו טעות קריטית בפרשנות למצב שתתברר בהמשך. בכל מקרה, סבלנותו של טראמפ הולכת ואוזלת. ומוושינגטון מאותתים שלא ייתנו לשום משאים ומתנים צדדיים לעכב את המגעים לקראת עסקה עם איראן.

בינתיים, עלילת משנה. הנשיא טראמפ מודיע על תגובת נגד להפלת מסוק האפאצ'י על ידי כטב"ם איראני. ואכן, מתקני רדאר והגנה אווירית לחופי מפרץ הורמוז מופצצים.

שעות ספורות אחר כך, בבוקר יום רביעי, הגנרל הייכל נוחת בביירות. הוא מקיים הערכת מצב ביטחונית דחופה עם בכירי המטה הכללי. על סדר היום דיווח מהשיחות בפקיסטן ובחינת מוכנות הכוחות בשטח לקראת פריסת אזורי הפיילוט. במקביל נערכות פגישות תיאום עם הנציגים המבצעיים של ארה"ב בביירות. הצבא מפרסם הודעה שבה הייכל מצהיר כי המדינה נכנסת לשלב קריטי, ומעביר מסר תקיף שהצבא נחוש לבצע את כל הצעדים הנדרשים כדי להבטיח את השלום הפנימי והיציבות. הוא גם מזהיר מפני גורמים שמנסים לערער על תפקידו או לעורר שסע פנימי. במקביל למאמצים בדרום לבנון, מוסיף הייכל, הצבא מקיים תיאום ביטחוני הכרחי גם עם שלטונות סוריה להידוק הפיקוח על הגבולות הצפוניים והמזרחיים כדי למנוע הברחות נשק שיחבלו בהסכמים הבינלאומיים.

מבצע חילוץ כלכלי

על פניו, מים לצמא. הוא אומר את כל המילים הנכונות. מה גם שכאשר הוא מתאר את המצב כקריטי הוא לא מגזים לרגע. בנתונים אלה של המציאות הלבנונית האלימה, ההסתברות לחיסול פוליטי של מפקד צבא לבנון, או של הנשיא ג'וזף עאון, מוגדרת כעת בקרב גורמים בינלאומיים וישראליים כגבוהה ומיידית. סקירה של "מכון עמית" מפנה זרקור ליחידה 121 של חיזבאללה, שהיא יחידת החיסולים החשאית של הארגון.

רמת הסיכון המבצעי לגנרל רודולף הייכל מוגדרת גבוהה במיוחד. כמפקד הצבא המוציא לפועל את מתווה אזורי הפיילוט והידוק הפיקוח בגבול סוריה, הוא מסומן בחיזבאללה כזרוע הביצועית של תכתיב אמריקני־ישראלי. סיטואציה מורכבת, במיוחד אם מביאים בחשבון את מערכת היחסים העכורה של הייכל עם הממשל האמריקני.

כניסתו של הייכל לתפקידו זה בשנה שעברה, לוותה בטלטלה חסרת תקדים. מה שהחל כציפייה אמריקנית מצבא לבנון לתפוס ריבונות מלאה בדרום המדינה הפך לסדרה של תקריות דיפלומטיות. בנובמבר 2025 ביטל הממשל האמריקני בפתאומיות את הזמנתו של הייכל לוושינגטון בעקבות זעם על הצהרות של צבא לבנון שהגדירו את ישראל כ"אויב", והציגו מתווה לבנוני למשא ומתן שנתפס כבלתי קביל. שלושה חודשים אחר כך הגיע הייכל לשיחות בוושינגטון אך הביקור הידרדר לשפל כאשר הסנטור לינדזי גראהם פוצץ פגישה איתו לאחר שסירב להגדיר את חיזבאללה ארגון טרור.

התסכול האמריקני מחוסר הנכונות של הייכל להתעמת ישירות עם חיזבאללה תורגם במהירות ללחץ חקיקתי קונקרטי בקונגרס האמריקני, מהלך שכונה "פייג'ר אקט", להפסקה מוחלטת של הסיוע הצבאי והכלכלי האמריקני לצבא לבנון, אלא אם יוכח שהצבא פועל באופן עצמאי וכוחני לפירוק חיזבאללה מנשקו. הקיצוץ הזה מתנקז לסוף החודש הזה - 30 ביוני. נתון זה יעמיד בעוד פחות משלושה שבועות את צבא לבנון בפני שוקת שבורה.

בשורה התחתונה, הייכל מתנהל כשותף סרבן – הוא מעוניין בכסף ובתיאום הצבאי של ארה"ב כדי להחזיק את צבאו בחיים, אך מסרב לשמש כזרוע המבצעת שלה נגד חיזבאללה. על רקע הדד־ליין המתקרב של 30 ביוני החל הייכל לפעול אקטיבית נגד הממשל האמריקני, באמצעות עקיפתו. בפרספקטיבה הזו צריך לפרש את נסיעתו המפתיעה לפקיסטן כניסיון מאחורי הגב האמריקני להשתמש באסלאמאבאד כציר דיפלומטי עוקף - ככל הנראה במימון קטארי - כדי להגיע להבנות ישירות מול איראן, ובכך לנטרל את הלחץ והתנאים האמריקניים. כעת יש לשאול, מה עוד מסתתר מאחורי ההזמנה של הגנרל מוניר.

התשובה, לפחות בחלקה, מסתתרת כנראה בהודעה קטארית כי היא מוציאה משלחת לטהרן. לכאורה נראה שהמשימה היא לצנן את הרוחות בטהרן בעקבות התגובה האמריקנית על הפלת המסוק. אבל בזום־אאוט, שבמרכזו עומד הרמטכ"ל הלבנוני, עולה כי מדובר ככל הנראה במבצע חילוץ מדיני־כלכלי דחוף בעבור צבא לבנון, שבו קטאר פועלת בתפקיד "הכספת והמתווכת המדינית", בעוד פקיסטן פועלת על תקן "הציר הצבאי החשאי" מול איראן.

כפי שהמתווה הקטארי נראה כרגע, דוחא תמשיך להזרים מימון ישיר למשכורות ולדלק עבור חיילי לבנון כדי למנוע את התפרקות הצבא. במקביל היא תפעיל את השפעתה בוושינגטון כדי לרכך את הלחץ על הייכל; בתמורה, איראן תורה לחיזבאללה לנצור לחלוטין את האש לחלוטין מדרום לליטני ותאפשר לצבא לבנון להתפרס שם בצורה בלעדית ופומבית. לא מן הנמנע שקטאר משתמשת כעת במידע ובמפות המבצעיות שהייכל הניח על השולחן באסלאמאבאד, כדי להוכיח לאיראנים כי נסיגה טקטית שקטה של חיזבאללה מהדרום לטובת הצבא היא הדרך היחידה למנוע את קריסת מוסדות המדינה הלבנונית. המהלך הבהול הזה נועד לייצר מצג שווא של ריבונות צבאית לבנונית מלאה בדרום, שיספק את האמריקנים לקראת דד־ליין סוף החודש, בעוד ש"משוואת הדאחייה" מול תל־אביב תשמר את האינטרסים הביטחוניים של איראן וחיזבאללה. כל זה יאפשר לקטאר לשמר את מעמדה כמתווכת האולטימטיבית ולבצר את מקומה כבעלת בית בביירות, בעודה מסייעת להטמיע את תשתיות הטרור של חיזבאללה במוצבי הצבא הלבנוני, שגם כך אחוז ניכר ממנו תומך חיזבאללה.

אבל ישראל לא תסתפק ב"פריסה שקטה ומצג שווא" של צבא לבנון בדרום לקראת 30 ביוני. ההטרלה הקטארית לא תעבור. המסר שצריך לעבור מירושלים לדוחא הוא כי ישראל לא תאפשר לנהל את המזרח התיכון דרך פנקס הצ'קים של קטאר כדי למכור לאיראנים משוואת חסינות בביירות.