אפשר לקרוא לזה "אי התאמה". מכיוון שהמונח מגיע מראש ה-CIA ג'ון רטקליף, שמונה על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, יש לבטא זאת בנימוס. אבל הנושא עצמו הוא הכל חוץ ממנומס.
עוד כתבות בנושא
על כף המאזניים עומד סיום הסכסוך שהביא את העולם אל סף מלחמה רחבה בהרבה. כאשר ממשלות ברחבי העולם מתגייסות סביב יוזמה דיפלומטית, וכאשר נשיא המדינה החזקה בעולם נוטל על עצמו את גלימת משכין השלום, מניחים באופן טבעי שהוא פועל על סמך מידע אמין. שההנחה שהאיראנים מוכנים לשתף פעולה היא אמינה.
טראמפ מזהיר, נוסע, חותם על הסכמים ומשתתף בפסגות בינלאומיות. העולם חוגג. מדינות ה-G7 מוחאות כפיים. מילים כמו "הסכם" ואפילו "שלום" מתחילות לשלוט בשיחה.
הכי מעניין
למה שאיראן לא תסכים?
על פי ההיגיון המעשי והעסקי של טראמפ, החישוב נראה פשוט. איראן נחלשה, התרוששה ונשללה מחלק ניכר מיכולתה הצבאית ומרשת הפרוקסי האזורית שלה. מדוע שלא תסכים לעסקה?
וכך, לאחר חודשים של דיונים על הבסת המשטר הרצחני של טהרן, לאחר הבטחות לרסן את הטרור ולעצור את שאיפותיהם הגרעיניות של האייתוללות, הנרטיב משתנה לפתע. נאמר לנו שאיראן עשויה לוותר על אורניום מועשר, להקל על המתיחות בנתיבי מים אסטרטגיים ולהפסיק לערער את היציבות במזרח התיכון ובמערב.
עוד כתבות בנושא
רק ישראל נראית לא מרוצה. וחוסר שביעות הרצון הזה הופך במהרה להזדמנות נוספת לבודד את ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר סופג ביקורת שגרתית על כך שהוא מגן על אזרחי ישראל מפני התקפות מתמשכות של ארגוני טרור הנתמכים על ידי איראן. שוב מגיעות ההאשמות המוכרות של "כיבוש": ישראל חייבת להניח את נשקה, לסגת ולבטוח שהמצב האזורי ישתפר איכשהו.
נראה שהציפייה היא שאיראן בסופו של דבר תקבל חבילה פיננסית בתמורה לשלום. האם זה באמת יקרה? לא.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש ה-CIA ג'ון רטקליף | צילום: AFP
רטקליף זיהה ודיבר בפומבי על מה שהוא מכנה "פער" בין מה שאומרים גורמים איראנים במשא ומתן לבין מה שהם אומרים זה לזה באופן פרטי. במילים אחרות, לדברי ראש ה-CIA, איראן לא הראתה כוונה אמיתית לנטוש את העשרת האורניום, לסיים את תמיכתה בחיזבאללה ובנציגי טרור אחרים, או לוותר על היסודות האידיאולוגיים של הרפובליקה האסלאמית.
זה לא אמור להפתיע אף אחד שמכיר את המזרח התיכון. ניתן להסיק משהו דומה מההצעות לפיהן כוחות סוריים תחת אחמד א-שרע עשויים יום אחד לסייע בייצוב לבנון. כל מי שמכיר את האזור מבין את הסכנות הטמונות בפנטזיות כאלה. אלימות עדתית ושבטית לא נעלמת משום שדיפלומטים רוצים שהיא תיעלם.
עוד כתבות בנושא
עם זאת, טראמפ נראה נחוש לכפות את גרסתו למציאות. נראה שהוא אינו מוכן להקשיב למה שמנהיגי איראן אומרים בפועל.
כמה מבעלי בריתו הקרובים ביותר מודאגים. מזכיר המדינה מרקו רוביו ושר ההגנה פיט חגסת' הביעו, על פי הדיווחים, הסתייגויות. הסנאטור לינדזי גרהאם הזהיר כי זו לשון המעטה להאמין שניתן פשוט לשכנע את איראן להתמתן. ברגע שהקלות הסנקציות והמשאבים הפיננסיים יתחילו לזרום שוב, טהרן עלולה להפוך במהירות לאיום גדול עוד יותר על יציבות המפרץ, שוקי האנרגיה, הטרור והתפשטות הגרעין.
הסנאטור טד קרוז תיאר את הסיכוי לכך כ"טעות הרת אסון". הפרשן השמרני מארק לוין הזהיר כי איראן לא תכבד אף הבטחה שהיא נותנת. אחרים מציינים כי אפילו הפסקה של 60 יום יכולה לספק לטהרן זמן יקר לשקם חלקים מהתשתית הגרעינית שלה ולהתקרב שוב ליכולת נשק גרעיני בת-קיימא.
עלי חמינאי, מוביל תפילת עיד אל-פיטר לציון סוף חודש הרמדאן, הצום המוסלמי, במסגד הגדול על שם האימאם ח'מיני בטהרן בשנה שעברה | צילום: AP
הבעיה אינה רק טקטית. היא אידיאולוגית. סיבת קיומה של הרפובליקה האסלאמית מושרשת בתפיסת עולם מהפכנית. מנהיגיה רואים את עצמם כמעורבים במאבק היסטורי נגד אויבי האסלאם. דוקטרינת ה"ויליאת-א-פקיה" (שלטון חכם ההלכה), העומדת בבסיס המשטר, לא השתנתה, כמו גם נוהגיה: דיכוי מתנגדי משטר, רדיפת נשים המפרות את חובת עטיית הרעלה, הוצאות להורג של יריבים פוליטיים ויחס אכזרי למיעוטים.
אותה אידיאולוגיה מעצבת את התנהגותו בחו"ל. מטרת המשטר אינה דו-קיום בשלום אלא דומיננטיות. הוא מבקש השפעה באמצעות הפחדה, חתרנות, שליחים ומלחמה. מנהיגיו ממשיכים להגדיר את עצמם באמצעות התנגדות למה שהם רואים כציוויליזציה יהודית-נוצרית והשפעה מערבית.
הערצה היסטורית - בלבול אסטרטגי
התנהגותו הרסנית הן מבפנים והן מבחוץ. בבית, הוא טורף את אזרחיו באמצעות דיכוי. בחו"ל, הוא מייצא חוסר יציבות ואלימות. כמה עוד ראיות נדרשות כדי להבין שלא ניתן לקבל את חיוכיו המרגיעים של שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, כפשוטם? עם זאת, נראה כי חלק ניכר מהתקשורת המערבית להוט לאמץ נרטיב שונה.
הניו יורק טיימס ואחרים חוגגים יותר ויותר את הציוויליזציה העתיקה של פרס, תוך שהם מציגים את הדאגות האמריקניות והישראליות כביטויים של אימפריאליזם. הערצה היסטורית הופכת לתירוץ לבלבול אסטרטגי.
עוד כתבות בנושא
מעבר לאיש העסקים, ישנו גם הנשיא השאפתני ביותר - מנהיג שרוצה להשיג הישג דיפלומטי היסטורי ולהיזכר כמשכין השלום ששינה את המזרח התיכון. נראה כי שאיפה זו הולידה הערכות אופטימיות יותר ויותר לגבי כוונותיה של איראן. לעיתים, טראמפ מדבר כאילו איראן של היום מתונה יותר, פרגמטית יותר ומוכנה יותר לפשרה מהמשטר שבילה עשרות שנים במימון חיזבאללה, חמאס, החות'ים ואינספור כלי טרור אחרים.
במקביל, הוא קורא בפומבי לנתניהו לפעול "באחריות", כאילו האתגר הגדול ביותר של ישראל אינו המשטר המבקש בגלוי את השמדתו, אלא נחישותם של מנהיגיה למנוע תוצאה זו. אני מוצא זאת מטריד מאוד.
ראש הממשלה בנימין נתניהו משוחח עם נשיא ארצות-הברית, דונלד טראמפ. | צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
במרדף אחר מה שאינו אפילו הסכם שלום אמיתי, ארצות הברית מסתכנת בנטישת הבהירות המוסרית שהגדירה בעבר את התנגדותה למממנת טרור המובילה בעולם. העם היהודי, שוב, מתבקש לבטוח בהבטחות שניתנו על ידי אלו שהוכיחו שוב ושוב כי הבטחותיהם חסרות ערך.
לדמיין שניתן לשנות משטר כזה באמצעות תמריצים כספיים בלבד אינו מציאותי. זוהי משאלת לב. התעלמות מאזהרות ה-CIA במרדף אחר קונצנזוס פוליטי עלולה להתגלות כטעות יקרה.
עוד כתבות בנושא
