לא הגטאות האתניים בערי התעשייה, לא המסגדים ולא מרכזי השהייה הזמניים לפליטים ולמהגרים: מוקד ההתפשטות המרכזי של הקיצוניות האסלאמית בבריטניה נמצא דווקא באוניברסיטאות, שם מסרבות הרשויות האקדמיות לשתף פעולה עם הגופים האמונים על הביטחון הלאומי. למרבה הצער, אין בכך חדש. כבר בשנת 2011 קבע זאת הדו"ח הראשון של הקבוצה הפרלמנטרית לביטחון פנים, שנשא את הכותרת Keeping Britain Safe. 15 שנים לאחר מכן, נדמה כי המצב רק החריף.
כיום, הפונדמנטליזם האסלאמי מוצא בקלות קרקע פורייה באוניברסיטאות באנגליה ובאירופה כולה. לדוגמה, מספר חודשים בלבד לאחר טבח השבעה באוקטובר, אירחה אוניברסיטת לה ספיינצה ברומא את המחבלת הפלסטינית ליילה ח'אלד בכנס שכותרתו "פלסטין: שורשי הג'נוסייד, אופקי המאבק". ח'אלד, חברת החזית העממית לשחרור פלסטין, ידועה בעיקר בשל פעילותה בחטיפת מטוסים, בהם טיסה 840 של חברת TWA באוגוסט 1969, וניסיון חטיפת מטוס אל על בספטמבר 1970.
מחאה פרו-פלסטינית בקמפוס במסצ'וסטס, ארה"ב | צילום: AP
הפגנות אנטי-ישראליות באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק | צילום: Getty Images via AFP
תומכי חמאס בקמפוס. | צילום: AFP
סטודנטים מפגינים נגד ישראל ובעד חמאס בקמפוס של אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. | צילום: AFP
ובעוד מארצות הברית מגיעים דיווחים מדהימים על אלפי צעירים הסבורים כי המכתב שכתב אוסאמה בן לאדן להצדקת פיגועי 11 בספטמבר הוא טקסט הגיוני, מעורר הזדהות, ואף מפרשים אותו כניתוח דקונסטרוקטיבי, אנליטי ואנטי־קולוניאלי של רוע המערב - בכיתת אוניברסיטה בנורווגיה, מול סטודנטים ועמיתים, מרצה נטל החודש את רשות הדיבור והפך טבח לשיר הלל. טבח השבעה באוקטובר הפכה, לדבריו, ל"דבר היפה ביותר שקרה במאה הזו".
הכי מעניין
חשוב להבהיר - לא מדובר בהתפרצות רגעית או באמירה מנותקת: הכתובת בהחלט הייתה על הקיר. המרצה הוא באסם חוסיין, פרופסור להנדסה באוניברסיטה הנורווגית למדע וטכנולוגיה בטרונדהיים, המזוהה זה זמן רב עם פעילות פרו־פלסטינית בקמפוס. הוא השתתף בהפגנות, סייע בהקמת מאהל מחאה בדרישה להפסיק את שיתופי הפעולה האקדמיים עם ישראל, וביקר בעבר את מה שהגדיר כאדישות האוניברסיטה למתרחש בעזה. באותן מחאות אף הזכיר בני משפחה הנמצאים ברצועה.
עוד כתבות בנושא
התופעה הזאת, שנראית כיום בלתי הפיכה, מתחברת למגמה מדאיגה ביותר: מאחורי השפה האקדמית של "דה־קולוניזציה של הידע" והמאבק בקולוניאליזם, התקיים החודש באיסטנבול אחד המהלכים הפוליטיים־תרבותיים השאפתניים ביותר שנבנו בשנים האחרונות סביב העולם האידיאולוגי הפרו־חמאסי, הזוכה לתמיכתה של טורקיה תחת הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. האירוע World Decolonization Forum 2026, שנערך במרכז התרבות אטאטורק, כינס דמויות רדיקליות מהאקטיביזם האנטי־ישראלי הבינלאומי, מרצים מאוניברסיטאות במערב ואישים הקשורים במישרין או בעקיפין לארגוני טרור פלסטיניים.
הפרט שמשך במיוחד את תשומת לבם של משקיפים ואנליסטים היה נוכחותו על הבמה של סאמי אל־עריאן, בכיר לשעבר בג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, שהורשע בארצות הברית במתן תמיכה כלכלית לארגון טרור. אל־עריאן השתתף בשולחן עגול לצד ג'וזף מסעד, פרופסור באוניברסיטת קולומביה, המוכר זה שנים בעמדותיו העוינות במיוחד כלפי ישראל, ושכבר עמד במוקד סערה לאחר שהגדיר את הטבח השבעה באוקטובר "ניצחון יוצא דופן של ההתנגדות הפלסטינית".
נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. | צילום: AP
ואולם המפגש מקבל משמעות רחבה עוד יותר לנוכח ההקשר הפוליטי שבו אורגן. הפורום קודם בידי Enstitü Sosyal יחד עם קרן NÛN, שבראשה עומדת אסרא אלבייראק, בתו של נשיא טורקיה ורעייתו של שר האוצר לשעבר בראט אלבייראק. אלבייראק עצמה פתחה את הדיונים וקראה להקמת "מרכזי חוכמה" חדשים, שיהוו חלופה למערב. בדבריה הצביעה על ערים כמו איסטנבול, ג'קרטה, רבאט, קהיר ואפילו עזה כמוקדי תרבות עתידיים של העולם האסלאמי והפוסט־קולוניאלי.
הפורום נתמך גם בידי TRT World, רשת השידור הבינלאומית שבשליטת המדינה הטורקית, ובידי מרכז המחקר של אל־ג'זירה. בכך התחזקה התחושה כי מדובר בפרויקט פוליטי מוגדר היטב: להפוך את הלקסיקון האוניברסיטאי של הדה־קולוניזציה לכלי המעניק לגיטימציה לאסלאמיזם רדיקלי ולעוינות כלפי ישראל והמערב. במהלך הפאנל שהוקדש לפלסטין הוצג הפרופסור ג'וזף מסעד כמרצה באוניברסיטת קולומביה "בבטנה של החיה" - ביטוי שהתייחס לארצות הברית, ושמסעד עצמו לא חלק עליו.
במהלך הדיון תקף מסעד בגלוי את ההיסטוריה האמריקנית וכינה את ארצות הברית "המושבה העליונאית הלבנה הראשונה". לצדו קרא סאמי אל־עריאן במפורש לפירוקה של מדינת ישראל. "הפתרון המקובל היחיד מבחינתי הוא השמדת כל המבנים הציוניים", הכריז בפני קהל הפורום. הרגע המטריד ביותר הגיע כאשר המנחה הציג את מה שכינה "המודל הדרום־אפריקני" ל"הבסת ישראל" - מודל הכולל התנגדות אזרחית, מאבק מזוין פנימי, מאבק מזוין חיצוני וקמפיינים גלובליים של חרם BDS.
ובכן, כשנשאל אם יש לתמוך בכל צורות הפעולה הללו, השיב אל־עריאן ללא היסוס: "אנחנו צריכים את כולן". וזה לא הכול. בין האורחים השנויים במחלוקת שלקחו חלק בפורום היו גם הפעילה הצרפתייה־אלג'יראית הוריה בוטלדז'ה, שכבר עמדה במרכז סערות בשל התבטאויות חריגות על יהודים ועל המחבל האסלאמיסטי מוחמד מראח, וכן העיתונאי האמריקני ג'רמי סקייהיל, שטען מעל הבמה כי להיות פרו־פלסטיני פירושו להיות "בצד של האנושות".
עוד כתבות בנושא
הפורום המחיש היטב את השינוי שמתחולל זה זמן בחלקים מן העולם האקדמי במערב ובמזרח התיכון. הסכסוך הישראלי־פלסטיני משתלב יותר ויותר במסגרת אידיאולוגית גלובלית, שבה ישראל מוצגת כסמל המוחלט של הקולוניאליזם, והמערב הליברלי מתואר כמבנה שיש להפילו מבחינה תרבותית ופוליטית. בתוך המסגרת הזאת מתקיימים זה לצד זה אקדמאים מאוניברסיטאות יוקרתיות, פעילים רדיקליים, תומכי BDS ודמויות הקשורות ישירות לעולם הג'יהאדיסטי.
לדברי המארגנים, World Decolonization Forum צפוי להימשך עד 2030, עם מפגשים נוספים שיוקדשו ל"דה־קולוניזציה של המוסדות" ול"דה־קולוניזציה בפרקטיקה". ואולם מאחורי הנוסחאות שנשמעות לכאורה אקדמיות מסתמן פרויקט פוליטי ממשי מאוד: בניית רשת תרבותית בינלאומית שתוכל לנרמל סביבות קיצוניות בתוך האוניברסיטאות, בתקשורת ובדיון הציבורי העולמי. כבר עכשיו, מתחת למילים המלומדות, הולכת ונבנית תשתית רעיונית שמבקשת להפוך קיצוניות לאופנה אינטלקטואלית - וטרור לעמדה מוסרית לגיטימית.