בכיתת אוניברסיטה בנורווגיה, מול סטודנטים ועמיתים, מרצה לוקח את רשות הדיבור והופך טבח לשיר הלל. מתקפת 7 באוקטובר הופכת, לדבריו, ל"דבר היפה ביותר שקרה במאה הזו".
עוד כתבות בנושא
לא מדובר בפרובוקציה שנזרקה בשולי השיח הציבורי, אלא בהתבטאות שנאמרה במסגרת אקדמית, תועדה והופצה - ותוך שעות ספורות חרגה מגבולות נורווגיה והפכה לפרשה פוליטית בינלאומית. המרצה הוא באסם חוסיין, פרופסור להנדסה באוניברסיטה הנורווגית למדע וטכנולוגיה בטרונדהיים.
הסרטונים, שהופצו מחדש ברשתות החברתיות, מציגים אמירה אנטישמית חד-משמעית ונטולת הסתייגות, שהציתה מיד תגובת שרשרת. שגרירות ישראל באוסלו הגדירה את הדברים כמזעזעים, בעוד הנציג הדיפלומטי בפועל, איתן הלון, השתמש בניסוח חריף אף יותר, כשהגדיר את ההתבטאות כמקרה מובהק של תמיכה בטרור ודרש למנוע מחוסיין להמשיך ללמד. מה שמטלטל בפרשה אינו רק חומרת הדברים - אלא גם ההקשר שבו נאמרו.
הכי מעניין
מפגין פרו פלסטיני | צילום: EPA/CLEMENS BILAN
מפגין פרו־פלסטיני | צילום: Stefano RELLANDINI / AFP
מפגין פרו־פלסטיני בניו זילנד | צילום: EPA/JAMES ROSS AUSTRALIA AND NEW ZEALAND OUT
ובכן, הכתובת בהחלט הייתה על הקיר. לא מדובר בהתפרצות רגעית או באמירה מנותקת, שכן חוסיין מזוהה זה זמן רב עם פעילות פרו־פלסטינית בקמפוס. הוא השתתף בהפגנות, סייע בהקמת מאהל מחאה בדרישה להפסיק את שיתופי הפעולה האקדמיים עם ישראל, וביקר בעבר את מה שהגדיר כאדישות האוניברסיטה למתרחש בעזה. באותן מחאות אף הזכיר בני משפחה הנמצאים ברצועה. וזה לא הכול: הסערה משתלבת במערכת יחסים דיפלומטית מתוחה ממילא בין אוסלו לירושלים.
החלטת ממשלת נורווגיה להכיר במדינה פלסטינית פתחה קרע שהלך והעמיק בחודשים האחרונים, לצד ביקורת חריפה וגוברת מצד המדינה הסקנדינבית על הפעילות הצבאית הישראלית בעזה. בתוך האקלים הזה, אמירה של איש אקדמיה בכיר מקבלת משמעות פוליטית נוספת, משום שהיא נוגעת בסוגיה הנפיצה ביותר באירופה כיום: לא רק הלגיטימציה לבקר את מדיניותה הביטחונית של ישראל, אלא גם הנכונות להעניק במה לקריאות גלויות המצדיקות אלימות נגדה - ואף קוראות להשמדתה.
הפגנה נגד אנטישמיות בתפוצות. | צילום: EPA
למתיחות מתווסף עוד נדבך - החלטת קרן העושר הריבונית של נורווגיה, מהגופים הפיננסיים המשפיעים בעולם, למשוך השקעות ממספר חברות ביטחוניות, בהן גם חברות ישראליות ואמריקניות. ההחלטה עוררה כבר קודם לכן תגובות חריפות בישראל, וכעת היא משתלבת בשורת צעדים ומהלכים שמעמיקים עוד יותר את הקרע בין המדינות. ומעל לכל מרחפת שאלה שנוגעת לא רק לנורווגיה אלא לאירופה כולה: מהו תפקידן של האוניברסיטאות בעידן של קיטוב פוליטי גובר?
זאת ועוד: היכן עובר הגבול בין חופש אקדמי לבין מתן לגיטימציה לשיח שמצדיק אלימות וטרור? כאשר מרצה באקדמיה מתאר מתקפה נגד אזרחים כאירוע חיובי, הדיון כבר אינו מסתכם רק בחופש הביטוי או בדעותיו האישיות. הוא נוגע ליכולתם של מוסדות ציבוריים להציב גבול ברור בין ביקורת פוליטית לבין הצדקת אלימות. ללא גבול כזה, השפה מאבדת בהדרגה את העוגן המוסרי שלה, והזעזוע הציבורי הופך לסלקטיבי - כזה שמונע פחות מעקרונות ויותר מנוחות פוליטית רגעית.
עוד כתבות בנושא
