זהו סיפורו של פעיל הומניטרי שנהרג בהפצצות בעזה, וכעבור שעות בודדות התברר כי שימש גם כמפקד מבצעי של מיליציה ג'יהאדיסטית. זהו סיפורו של מוחמד ג'מאל פרג' אל־מובאייד, שנהרג ב־28 במאי 2025, החושף סדק במערכת הפועלת זה שנים על קו התפר שבין סיוע אזרחי למיליטנטיות חמושה.
לפי תחקיר חדש של Israel Policy Forum מאת גבריאל אפשטיין, אל־מובאייד שימש מנהל התוכניות בעזה של הקרן הטורקית IHH, ובמקביל עמד בראש יחידת הגיוס המרכזית של הג'יהאד האסלאמי ברצועה. ובכן, מתברר כי הקרן, המוצגת כארגון הומניטרי, מופיעה זה שנים רבות בדוחות מודיעין ובתיקי ממשל בשל קשריה עם רשתות ג'יהאדיסטיות.
לא במקרה ממשלת ישראל הוציאה את הקרן הטורקית המדוברת מחוץ לחוק כבר ב־2008 וקישרה אותה ל־Union of Good: רשת של למעלה מחמישים ארגונים איסלאמיים, שלפי משרד האוצר של ארצות הברית משמשת כמנגנון מימון עבור חמאס - כלומר, עבור הטרור שמקורו ברצועה אך השפעתו מורגשת בכל המזרח התיכון.
הכי מעניין

מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה | צילום: AP
במהלך מבצע חומת מגן בשנת 2002, כך לפי מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, כספים שעברו דרך הרשת הגיעו למשפחות מחבלים מתאבדים וחיזקו מעגל שבו סיוע ותמריץ לאלימות משתלבים זה בזה. במהלך השנים השמות והזירות השתנו, אך הדפוס נותר בעינו. ראש הקרן הטורקית IHH בעזה העביר לכאורה כספים מטורקיה לבכירי חמאס, בהם גם אסמאעיל הנייה, וסייע לבניית תשתיות טרור ולרכישת אמצעי לחימה מתקדמים.
כמובן, זה לא המקרה היחיד. בסוריה, חקירת משטרה טורקית מ־2014 תיעדה העברת נשק וחומרים לקבוצות הקשורות לאל־קאעידה, לפני שהתערבות ישירה של ממשלת רג'פ טאיפ ארדואן עצרה את החקירה והביאה להדחת החוקרים. גם מסמכים שהוגשו למועצת הביטחון של האו"ם בשנת 2016 מצביעים על שיירות המזוהות עם IHH שהובילו ציוד למיליציות ג'יהאדיסטיות. עם זאת, המקרה הבולט ביותר נותר זה של ה־Gaza flotilla raid - המשט לעזה בשנת 2010, הידוע גם כמשט ה"מרמרה".
כזכור, באותה תקרית ביטחונית־דיפלומטית חריגה, כוחות קומנדו ישראליים שעלו על הסיפון נתקלו בהתנגדות מאורגנת של פעילים חמושים באמצעים מאולתרים. בדיקות מאוחרות יותר לא העלו ממצאים של חבילות סיוע הומניטרי משמעותיות בחלק מהספינות המרכזיות, ועוררו תהיות רבות באשר לטבע המבצע. מאז הפך שמה של IHH לנקודת ייחוס קבועה בדיון הבינלאומי, כדוגמה לארגון הנע בין סיוע, אקטיביזם פוליטי ותמיכה ברשתות רדיקליות.
גם בארצות הברית, כבר ב־2010, קראו 87 סנאטורים לבחון את הכללת IHH ברשימת ארגוני הטרור הזרים, תוך אזכור קשריה עם חמאס ועם ארגונים ג'יהאדיסטיים נוספים. שנה לאחר מכן ביקש הקונגרס דו"ח רשמי ממחלקת המדינה, בהתבסס על הערכות של ה־CIA ושל משרד האוצר, שדיברו על "קשרים ידועים לטרור". למרות זאת, וושינגטון נמנעה עד כה מצעד מכריע, והותירה אזור אפור שבו הארגון ממשיך לפעול, למרות ההוכחות לכך שכוונותיו אינן טהורות.

ארדואן | צילום: איי.אף.פי
מותו של אל־מובאייד והגילויים שהגיעו בעקבותיו מחזירים את הסוגיה למרכז הבמה וממחישים עד כמה דק הגבול בין פעילויות המוצגות כהומניטריות לבין פעילויות שהן בפועל צבאיות לכל דבר ועניין - במיוחד במצבים שבהם התשתיות האזרחיות משמשות גם ככיסוי. עבור מי שטוענים שמדובר במקרים חריגים, רצף העדויות מצביע דווקא על תופעה רחבה הרבה יותר. ועבור מי שקוראים לבהירות רבה יותר בהגדרות הבינלאומיות - מדובר בטיעון נוסף לטובתם.
נותרת שאלה שמדינות מערביות אינן יכולות להמשיך לדחות: איזה חלק מן התשתית ה"הומניטרית" הפועלת באזורי סכסוך אכן ממלא את ייעודה, ואיזה חלק תורם, במישרין או בעקיפין, לחיזוק ארגונים שההומניטריות מהם והלאה?
זוהי שאלה שאינה רק מוסרית אלא גם ובעיקר ביטחונית, והיא ממחישה כי ללא הבחנה ברורה ואכיפה אפקטיבית, הגבול בין סיוע לגיטימי לבין תמיכה עקיפה בטרור - ימשיך להיטשטש. זה נכון לא רק למזרח התיכון, אלא גם לאזורים רבים נוספים ברחבי העולם.
עוד כתבות בנושא









