המלחמה בין ישראל וארה"ב לאיראן, שנכנסה כעת להפסקה זמנית לקראת משא ומתן שברירי, מעלה שאלה מרכזית: כיצד ייתכן שעימות צבאי עם המעצמה החזקה בעולם לא הסתיים בניצחון אסטרטגי אמריקני ברור?
עוד כתבות בנושא
ארה"ב הפעילה כוח צבאי עצום, ביצעה תקיפות אוויריות מסיביות ופרסה נכסים ימיים מתוחכמים. ובכל זאת, שתי המטרות העיקריות - פתיחת מצר הורמוז מחדש וחיסול מלא של תוכנית הגרעין של איראן - טרם הושגו.
לדברי בכירים במערכת הביטחון, ישנם מספר הסברים להישרדותו של המשטר האיראני.
הכי מעניין
טקטיקות א-סימטריות
ראשית, אילוצי הכוח הצבאי המסורתי. עליונות אווירית וימית אינה מבטיחה עוד ניצחון מכריע כאשר היריב מסתמך על טקטיקות א-סימטריות. איראן נמנעה מעימות ישיר עם ארה"ב. במקום זאת, היא השתמשה בטקטיקות התשה והגבילה את מרחב הפעולה המבצעי של יריבתה.
הכלי העיקרי בגישה זו היה ארסנל הטילים הבליסטיים והרחפנים שלה. כלי הנשק הזולים יחסית וקשים ליירוט הגדירו מחדש את הדינמיקה של הסכסוך.
נושאת מטוסים אמריקנית במצרי הורמוז, ארכיון | צילום: AFP
הם אילצו את חיל הים האמריקני לשמור על מרחק מחופי איראן כדי להימנע מכניסה לטווח טילים, והפכו כל התקרבות לשטח איראני לסיכון משמעותי. בעשותה כן, איראן קיזזה למעשה חלק מהיתרון הטכנולוגי של אויבותיה.
התחום הימי המחיש בבירור את השינוי הזה. חיל הים האמריקני נכשל בהשתלטות מלאה על מצר הורמוז ונמנע מפעולות התקפיות עמוקות. במקום לשמש ככוח מכריע, הוא הפך בעיקר לכלי תומך. זהו שינוי תפיסתי, שכן דומיננטיות ימית נחשבה זה מכבר לאבן יסוד של ההרתעה האמריקנית.
עוד כתבות בנושא
שנית, בעוד שארה"ב השמידה את חיל הים הרשמי של איראן, היא לא תקפה את הסירות הקטנות והמהירות המופעלות על ידי משמרות המהפכה האסלאמית, מסיבות שנותרו לא ברורות. כלי שיט אלה אוכפים את יכולתה דה-פקטו של איראן לאיים, או לסגור, את מצר הורמוז.
שלישית, יכולתה של איראן לשמר אחדות פנימית. בניגוד לציפיות, המערכה לא גרמה לקריסה או למרד נרחב בקרב העם האיראני. חלקים מהאופוזיציה, כולל רפורמיסטים, אימצו עמדה לאומית מגוננת, מתוך הכרה בכך שקריסת המשטר עלולה לפרק את המדינה. גישה זו פגעה באחת מהנחות היסוד של וושינגטון ללחץ מהיר.
למה העם טרם הפיל את המשטר?
מחאות רחבות היקף שפרצו בינואר האחרון, בהן השתתפו מאות אלפי מפגינים, שככו לאחר שלפחות 35,000 בני אדם נטבחו על ידי מיליציית הבסיג'.
הציבור היה מאוים על ידי המשטר וגם ממתין לאות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לחידוש המחאות, בהתאם להבטחותיו הקודמות. מקורות ביטחוניים מצביעים על כך שטיפול המשטר במחאות קודמות יצר תקדים במהלך המלחמה - ביטחון זדוני, הרתעה חזקה ומוכנות להפעלת כוח קיצוני שמרו על יציבות העורף של איראן.
עוד כתבות בנושא
רביעית, איראן שמרה על גמישות אסטרטגית. היא לא ויתרה בנושאים מהותיים - תוכנית הגרעין שלה או יכולות הטילים שלה - ושמרה על מדיניות של עמימות ולחץ.
שליטתה של איראן במצרי הורמוז היא כעת כלי מרכזי להפעלת מנוף כלכלי וביטחוני על הכלכלה האמריקנית והעולמית כאחד. תוצאה מכרעת קשורה גם לאילוצים פוליטיים. ככל שהקמפיין התמשך, הלחץ הפנימי על טראמפ בתוך ארה"ב גבר, מה שהקשה על הסלמה נוספת. בנסיבות אלה, אפילו עליונות צבאית מוחצת אינה מבטיחה הצלחה אסטרטגית.
מלחמות מודרניות מתנהלות מרחוק באמצעות טילים, רחפנים ומערכות בלתי מאוישות אחרות. בהקשר זה, אפילו מדינות חלשות יותר יכולות להרתיע ולהימנע מתבוסה מהירה.
שר המלחמה האמריקני פיט הגסת', לצד מפקד CENTCOM, בראד קופר | צילום: AFP
חמישית, היעדר פעולה קרקעית בקנה מידה גדול בתוך איראן הוא המפתח. קשה ביותר להפיל משטר סמכותני ונחוש באמצעות כוח אווירי בלבד.
המסקנה העולה מהמלחמה ברורה; איראן לא הובסה צבאית, לא משום שניצחה, אלא משום שהסתגלה לכללי הלחימה החדשים. היא שילבה יכולות זולות יחסית, חשיבה אסטרטגית, גמישות מבצעית ובקרה פנימית קפדנית, ובכך מנעה מיריביה להשיג את מטרותיהם.
השאלה המרכזית כעת היא מה צופן השלב הבא. לעת עתה, ההישג היחיד של המשטר האיראני הוא הישרדות. האם לחץ כלכלי בסופו של דבר ישבור את איראן? האם המצור הימי של טראמפ יכריח כניעה? או שמא רק מצור בתוספת תקיפות תשתית מסיביות יספיקו? התשובה אינה ברורה.
עוד כתבות בנושא
