החלטתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להאריך את הפסקת האש הרשמית עם איראן חרף חוסר התקדמות במשא ומתן על הסכם עוררה תסכול מובן. לאחר יותר מחודש של תקיפות ישראליות ואמריקניות נראה היה שהוא בוודאי יוכל לכפות את התנאים שלו על האיראנים ששרדו את סדרת החיסולים הארוכה - ואם לא, אז לפחות ישוב לתקוף ברגע שהמנהיגות החדשה תסרב לשתף פעולה. כרגע נראה שטראמפ מעדיף להמתין, אולם ייתכן שהסיבה לכך אינה חשש פוליטי מחידוש הלחימה - אלא ההבנה הפשוטה שלפעמים מצב המתנה עדיף על פני האלטרנטיבות. וזה, כנראה, מה שקורה כאן באמת.
אף שהמצור על הנמלים של איראן אינו הרמטי, האמריקנים ודאי מסבים נזק עצום לכלכלה האיראנית - בעלות של בין 100 ל-500 מיליון דולר ליום, תלוי לאיזו הערכה מאמינים. בכל אופן, הכל מסכימים שהמצור עושה את שלו: בוושינגטון פוסט צוטט לאחרונה מיאד מאלקי, בכיר לשעבר במשרד לפיקוח על נכסים זרים באוצר האמריקני, שאמר שכ-95 אחוזים מהסחר האיראני עובר דרך מצר הורמוז. לפי מאלקי, אם איראן לא תוכל לייצא את הנפט שלה, היא תיאלץ לאחסן אותו. אך למשטר ישנה קיבולת אחסון של כשבועיים בלבד, ובתום השבועיים האלה הוא ייאלץ להפסיק לחלוטין את הפקת הנפט - תוצאה שתסב "נזק עצום לתשתיות הנפט שלהם".
עוד כתבות בנושא
עוד נכתב בוושינגטון פוסט כי כ-51 אחוזים מרווחי ייצוא הנפט של איראן הולכים לתמיכה בכוחות המזוינים שלה. פירוש הדבר הוא שייתכן שבקרוב למשטר לא יהיה כבר כסף לשלם לצבא שלו - כולל למשמרות המהפכה, שמנהלים את המדינה בפועל לפי דיווחים מהשטח.
הכי מעניין
אם כן, נראה שזה יסוד התוכנית של טראמפ: כל עוד האיראנים לא מוכנים להסכים לתנאים שקבע, הוא יחנוק אותם כלכלית עד שהם ירדו לברכיים ויתחננו שהמצור ייפסק. אז מדוע האיראנים לא עושים את זה? כאן נכנס שיקול נוסף: הלחץ הנגדי שהם מפעילים על האמריקנים.
בפועל, המצור שהטילה ארצות הברית הוא לא עניין חד-צדדי כלל. אף שההפצצות באיראן נעצרו, במצר הורמוז ממשיך להתנהל קרב עיקש בין האמריקנים לאיראנים שפוגע בכל הסחר הבין-לאומי ואף הזניק את מחירי הנפט ליותר מ-100 דולר לחבית אתמול.
עוד כתבות בנושא
אכן, תגובת הנגד של האיראנים לטראמפ היא להוכיח שהם יכולים להפעיל לחצים משלהם: לפי דיווחים בתקשורת האמריקנית, כוחות איראניים תקפו אתמול (רביעי) שלוש ספינות משא שניסו לחצות את המצר, כחלק מהמאמץ שלהם למנוע כל גישה, מעין מצור-נגדי לזה שהטיל טראמפ. מאחר שהמלחמה לא פופולרית מאוד בקרב אמריקנים, ועלייתם של מחירי הנפט ודאי אינה מסייעת לרפובליקנים שכבר מביטים קדימה לבחירות האמצע שיתקיימו בנובמבר, הרי שגם טראמפ מתמודד עם שעון מתקתק – והאיראנים מבינים זאת היטב.
"הפסקת האש הזאת אינה יציבה מטבעה", אמר עלי ואאז, מנהל פרויקט איראן בקבוצת המשברים הבינלאומית, לוול-סטריט ג'ורנל. "וושינגטון וטהרן שתיהן ממשיכות בהסלמה ומנסות לדחוף את גבולות האכיפה. כל עוד המצור הכפול יישאר בתוקף, כל חסימה, יריית אזהרה או השתלטות על ספינה הופכים לטריגר אפשרי להסלמה רחבה יותר של סכסוך".
וכאן נכנס הפגם בתוכנית של טראמפ - פגם שהוא כנראה מודע לו בעצמו, או שלפחות יועציו מודעים לקיומו: במצב שבו שני הצדדים מנהלים מצור שנועד להפעיל לחץ, יוצא שוושינגטון וטהרן משחקות צ'יקן. והמשטר האיראני כבר הוכיח את מוכנותו להקריב רבות למען כל סיכוי להישרדות - גם במצב שבו ההיגיון מורה על כניעה. כך, אף שהארכת הפסקת האש נראית הגיונית לכמה ימים, הרי שהממשל האמריקני פשוט לא יוכל להרשות לעצמו להמשיך אותה ללא קץ מבלי להפסיד רבות בעצמו.
טהרן בלהבות, מבצע "שאגת הארי" | צילום: AFP
מכאן עולה שישנן שלוש אפשרויות מציאותיות לימים הקרובים. הראשונה היא שאחד הצדדים יתפשר מספיק כדי לאפשר את חידוש השיחות בפקיסטן, לקראת הסכם שצד כזה או אחר יבלע עם ויתורים דרמטיים יחסית למה שרצה בהתחלה. לפי דיווח בתקשורת האמריקנית אתמול, ייתכן שטראמפ כבר משכנע את עצמו להסכים לתנאים דומים לאלו שאובמה קבע בהסכם הגרעין מ-2015 - אותם תנאים שהוא בעצמו גינה בחריפות; אך אין לדעת אם מדובר במסך עשן או כוונה אמיתית להסכים לוויתורים נרחבים.
האפשרות השנייה היא חידוש הלחימה. המשטר האיראני אומנם לא נכנע ועוד לא הובס, אבל הוא בהחלט במצוקה קשה. במהלך המלחמה הפעילה, ובעיקר בשבוע האחרון, נעשה פופולרי במחוזות מסוימים לטעון שהמלחמה מתארכת ללא סיבה אמיתית, וכי המטרות הרלוונטיות כבר הושמדו. אך למעשה, אף שהתקיפות האמריקניות והישראליות פגעו בחלק ניכר מיכולותיה הצבאיות ההתקפיות של איראן, הפסקת האש נכנסה לתוקף כאשר מפקד פיקוד המרכז (סנטקום) האמריקני אדמירל בראד קופר עדיין נזקק לכ-14 ימים כדי לבצע את כל התקיפות ברשימת המטרות שהוקצתה לו בתחילת המבצע. האם דווקא התקיפות האלו היו מספיקות כדי לגרום לקריסתו של המשטר? ספק גדול. אך לכל הפחות סביר להניח שהן היו מנחיתות עליו מכות קשות מספיק כדי לרכך את עמדתו על כמה מהסעיפים החשובים ביותר בכל הסכם הפסקת אש לטווח ארוך - בראש ובראשונה עניין האורניום המועשר שעדיים נמצא בידי המשטר האיראני.
טכנאים איראנים במתקני העשרת האורניום באספהאן, ארכיון | צילום: AFP
האפשרות השלישית והאחרונה היא שהמצב פשוט יימשך כמו שהוא. המצור האמריקני יימשך; האיראנים ימשיכו במאמץ שלהם לשבש את שוק הנפט, ובשלב מסוים אחד הצדדים או שניהם - כנראה וושינגטון - יתעייף וילך הביתה, והמצב יחזור אט-אט לקדמותו. לא כדאי להעריך בחסר את עוצמתה של ההתעייפות במצבים כאלה. אם טראמפ יחליט שהוא רוצה להתמקד כעת בנושא אחר, ולא ישיג הסכם שקרוב למה שביקש, הוא עלול בסופו של דבר להשיב את קבוצת הקרב הביתה ולהותיר את המצב פחות או יותר כמו שהוא. במצב כזה, ייתכן שהאיראנים ישובו הביתה גם הם.
בהיעדר כדור בדולח, אין לדעת כיצד ייראה סוף המלחמה באיראן. לא נכנסנו כאן למשל לשאלה מי באמת מנהיג את איראן, מי מקבל החלטות ומה יקרה אם, בתגובה להמשך הקיפאון, טראמפ פשוט ינסה לחסל את הגורמים בטהרן שממשיכים להתנגד לעסקה. אולם זה המצב, פחות או יותר. ורק בהבנה שלו נוכל לנסות להבין מה יביאו הימים הקרובים.