בכל פעם שבכיר בממשל טראמפ – או הנשיא בעצמו – ניגש לפודיום כדי למסור הצהרה או להשיב על שאלות מאז שהחלה המלחמה עם איראן לפני כמעט שבועיים, צפה שאלה אחת קבועה: מהם יעדי המלחמה, ומתי היא צפויה להסתיים?
עוד כתבות בנושא
השאלה הזאת, על שני חלקיה, התבררה כמורכבת יותר מאשר אולי היינו חושבים. אומנם מצופה שמדינה תוכל להסביר במילים ברורות מהם היעדים הביטחוניים שלה, אך במקרה של מבצע "זעם אפי", נראה שהתשובה משתנה מיום ליום. בין היתר, הממשל הציג את המלחמה בתור מבצע מוגבל שמטרתו להעניש את איראן ולהשיב הרתעה אמריקנית במזרח התיכון; מאמץ ממוקד להשמדת התשתיות הגרעיניות של טהרן, את מאגרי הטילים הבליסטיים שלה ואת האמצעים לייצורם; או, בגרסה הנרחבת ביותר, מבצע שמטרתו החלשה או אפילו השמדה של המשטר האיראני.
ההבדל כאן אינו רטורי בלבד, כמובן. כל אחת מהמטרות הללו, והערכות הזמן למלחמה שליוו אותן (החל מ"כמה שבועות" ועד ל"כמה חודשים" או פשוט "יקח כמה זמן שיקח"), מתארת מלחמה מאוד שונה. ועל כן כל אחת מהן גם דורשת תמונת סיום אחרת לחלוטין כאשר המלחמה תסתיים.
הכי מעניין
תרגיל צבאות ישראל וארה"ב. | צילום: דובר צה''ל
כאן המקום לציין שהעובדה ששאלת הזמן עולה לעיתים תכופות לא אומרת שהיא שאלה חכמה במיוחד; הערכת הזמן שיידרש למבצע צבאי מורכב כמו זה היא משימה מורכבת עד כדי בלתי אפשרית. אך אף אחד לא כפה על דונלד טראמפ לטעון שהניצחון ממש עוד רגע כאן, ואז לחזור בו למחרת ולומר שייקח עוד זמן. כל עוד היעדים לא ברורים – או לפחות לא הובהרו לציבור – שאלת התזמון תמשיך לצוץ.
על כל פנים, כדי להבין כיצד עשויה המלחמה באיראן להסתיים, ננתח כל אחת מהמטרות בנפרד, ונראה איך יכולה נקודות הסיום שלה להיראות.
המלחמה המוגבלת: השבת הרתעה
הגרסה הראשונה למטרת המלחמה היא אולי גם המסורתית ביותר מבחינתם של האמריקנים: מאמץ מוגבל שמטרתו היא להשיב את האיזון למזרח התיכון.
לפי הגרסה הזאת, ארצות הברית לא מבקשת למוטט את הרפובליקה האסלאמית או לפגוע קשות במשטר. תחת זאת היא רוצה להשיג יעד צר בהרבה: להעניש את טהרן על שותפותה ב"ציר ההתנגדות" ועל חלקה בפגיעה בחיילים אמריקניים ובבעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון, לפגוע ביכולות צבאיות מסוימות ולגבות את האיומים האמריקניים על הפרות חוזרות במעשים קונקרטיים.
עוד כתבות בנושא
הסברים מהסוג הזה למלחמה מגיעים בעיקר מתדרוכים רשמיים ולא רשמיים מהפנטגון. גורמים שם הדגישו שוב ושוב שהתקיפות האמריקניות מתמקדות במטרות צבאיות ספציפיות – תשתית טילים, מתקני פיקוד ורשתות המקושרות לשלוחותיה של איראן באזור. המסר פשוט לכאורה: יש מחיר לפעילות עוינת נגד האמריקנים ובעלות בריתם.
מסגור כזה מציב את הסכסוך במסורת אמריקנית ארוכה של פעולות צבאיות מוגבלות. מהתקיפות האוויריות שהורה הנשיא רונלד רייגן נגד מועמר קדאפי ב-1986 ועד למתקפות על סוריה בתקופת אובמה, וושינגטון יודעת איך להשתמש בכוחה העצום לא כדי להביס יריב באופן ישיר, אלא כדי לגבות מחירים ולהשיב את הרתעתה.
שר המלחמה האמריקני, פיט הגסת', בפנטגון | צילום: AFP
אם הפרשנות הזאת משקפת את המטרה האמיתית של הממשל, אזי המלחמה עם איראן עשויה להישאר מוגבלת יחסית בהיקפה. פעולות צבאיות יימשכו מספיק זמן כדי לפגוע ביכולות מפתח ולאותת על נחישות אמריקנית, אך הסכסוך ייפסק הרבה לפני כל ניסיון לשנות באופן מהותי את מאזן הכוחות בתוך איראן עצמה. המשטר יישאר על כנו ואפילו ייתכן שיחזיק בחלק מהיכולות הבליסטיות שלו. האמריקנים יקוו שהוא למד לקח ויחזרו הביתה.
אך הקושי בהסבר זה הוא שהוא יושב בצורה לא נוחה לצד הצהרות אחרות המגיעות מוושינגטון – הצהרות שמציעות מטרות שאפתניות הרבה יותר.
המלחמה הגרעינית: חיסול האיום האיראני
אף שפקידים בפנטגון ביקשו להציג יעד מוגבל, רבות מההצהרות של בכירים בממשל מצביעות על מטרה שאפתנית בהרבה: השמדה קבועה של יכולתה הגרעינית והבליסטית של איראן.
כבר בתדרוכים הראשונים עם תחילת התקיפות הבהירו הבכירים שאלו המטרות המרכזיות. במסיבת העיתונאים הראשונה של הפנטגון בשבת שעברה, תיאר שר ההגנה פיט הגסת' את משימת המבצע במונחים גורפים: "השמדת הטילים ההתקפיים האיראניים, השמדת יכולות ייצור הטילים האיראניות, השמדת חיל הים שלהם ותשתיות ביטחוניות אחרות – ושלעולם לא יהיה להם נשק גרעיני".
עוד כתבות בנושא
בהמשך הדגיש הגסת' שוב ושוב שמניעת תרחיש שבו איראן חמושה בנשק גרעיני היא אחת המטרות המרכזיות של המלחמה. דונלד טראמפ חזר על מסגור זה, והציג את המלחמה כמאמץ מכריע לחסל את האיום הגרעיני אחת ולתמיד. בנאומים ובראיונות הוא טען שהתקיפות כבר גרמו נזק עצום, וטען לאחרונה כי "כמעט ולא נותר מה לתקוף" באיראן אחרי שבועיים כמעט של הפצצות.
המטרה הזו, אם כן, מרמזת על תמונת סיום שונה מאוד. השמדת התשתית הגרעינית של מדינה – במיוחד כזאת שמבוזרת, מוגנת ומתוחכמת טכנולוגית כמו של איראן – דורשת לחץ צבאי מתמשך, פעילות מודיעינית מתוחכמת, וסביר להניח שגם פעולות חוזרות ונשנות לאורך זמן. אם נוסיף את מטרת הטילים הבליסטיים, הרי שהמאמץ נעשה מורכב עוד יותר ובסופו תיוותר איראן ללא נכסיה האסטרטגיים החשובים ביותר – בהנחה שהמטרה תושג.
אולם ישנה פרשנות רחבה עוד יותר למטרות המלחמה – זו שזכתה כנראה להכי הרבה פרסום וזמן אוויר: החלפת משטר.
המלחמה המקסימליסטית: החלפת המשטר
הפרשנות הרחבה ביותר של יעדי המלחמה הולכת צעד אחד קדימה. בגרסה הזאת, המטרה הסופית של המבצע אינה רק להחליש את היכולות הצבאיות של איראן או לפרק את התשתית הגרעינית והבליסטית שלה, אלא לשנות באופן מהותי את הסדר הפוליטי בטהרן עצמה.
דונלד טראמפ פלרטט שוב ושוב עם המסגור הזה כבר מהרגע הראשון. הוא טען בפירוש בנאום לאומה שהסכסוך עשוי להוביל בסופו של דבר לקריסת הרפובליקה האסלאמית, דרש "כניעה ללא תנאי", ורק השבוע כתב: "אם המשטר האיראני הנוכחי אינו מסוגל להפוך את איראן לגדולה שוב, מדוע שלא יהיה שינוי משטר?".
עוד כתבות בנושא
אף שהבית הלבן ניסה לעיתים לרכך את המסר הזה, הרעיון המשיך להפציע ברטוריקה של הממשל. כשנשאלו ישירות האם וושינגטון מבקשת להפיל את המשטר, גורמים רשמיים הגיבו לעתים קרובות בניסוחים שנגמרים מעט לפני אישור גלוי, תוך שהם משאירים את האפשרות על השולחן. מנהיגים ישראלים דיברו במונחים דומים. ראש הממשלה בנימין נתניהו טען כמה פעמים מאז פרוץ המלחמה שהיא עשויה לפתוח את הדלת לשינוי פוליטי דרמטי בתוך איראן.
רטוריקה כזאת הציתה ספקולציות נרחבות לפיהן המלחמה עלולה להתפתח למסע מרומז לשינוי משטר. עם זאת, הערכות מודיעיניות שפורסמו השבוע מצביעות על כך שתוצאה כזאת כנראה לא תבוא בקרוב.
מוג'תבא חמינאי | צילום: AFP
על פי הערכה חדשה שהופצה בקהילת המודיעין האמריקנית ודווחה אתמול בתקשורת, הליבה של ההנהגה של הרפובליקה האסלאמית נותרה שלמה ברובה חרף שבועיים של תקיפות אוויריות אמריקניות וישראליות. אף שהמבצע הסב נזק רב לתשתיות צבאיות וחיסל את חמינאי, הדו"ח סיכם שהמנגנון הפוליטי והביטחוני של המשטר – ובמיוחד הנהגת משמרות המהפכה והממסד הדתי הבכיר – שרד עד כה וממשיך להפעיל כוח במדינה.
אם ההערכה הזאת תתברר כנכונה, היא מדגישה את הפער העצום בין רטוריקה למציאות בכל הנוגע לשינוי משטר. הפלת ממשלה בת יותר מארבעה עשורים, המוטמעת עמוק במוסדות הביטחון של המדינה, תדרוש היקף שונה בתכלית של מאמץ צבאי ופוליטי מכל דבר שוושינגטון הכירה בו עד כה.
עוד כתבות בנושא
ובכל זאת, עצם העובדה ששינוי משטר ממשיך להופיע ברטוריקה של מנהיגים אמריקנים וישראלים כאחד, מבטיחה שהשאלה לא תיעלם. לאחר שהן עולות, מטרות כאלה נוטות לעצב מחדש ציפיות – הן בקרב תומכי המלחמה והן בקרב מבקריה.
מעבר למורכבות הצבאית, לטראמפ יש משקולת נוספת, כבדה לא פחות, שמרסנת את שאיפותיו: הכלכלה האמריקנית. ריאליזם פוליטי בסיסי מלמד שנשיא שביסס את הלגיטימציה שלו על יוקר מחיה נמוך ושגשוג כלכלי מבית, לא יכול להרשות לעצמו מלחמה אזורית מתמשכת שתבעיר את מחירי הנפט. אם איראן הנדחקת לפינה תצליח לשבש את הזרמת האנרגיה במצר הורמוז, מחירי הדלק בארצות הברית יזנקו – ועימם גם זעמו של הבוחר האמריקני. טראמפ מבין היטב שמלחמות להחלפת משטר עולות גם בקולות בקלפי.
אז איך תסתיים המלחמה?
אם כן, שלוש גרסאות שונות למטרות המלחמה נשמעות מוושינגטון: מלחמה מוגבלת להשבת הרתעה; מאמץ רחב יותר לחיסול האיום הגרעיני והבליסטי; ומלחמה שיכולה להוביל גם להתפוררותו של המשטר האיראני.
ייתכן שהסתירות הללו אינן מקריות. ממשלים אמריקניים השתמשו בעבר בעמימות אסטרטגית כדי להשאיר לעצמם מרחב פעולה. כל עוד היעדים אינם מוגדרים בצורה חדה, אפשר להרחיב או לצמצם את המלחמה בהתאם להתפתחויות בשטח. מנגד, דונלד טראמפ גם ידוע כמי שמשנה את דעתו לעיתים תכופות וזה עשוי להשתקף גם ביעדי המלחמה – אם הוא קבע כאלו באופן רשמי. בכל מקרה לעמימות יש גם מחיר. כאשר לא ברור מהי נקודת הסיום של המלחמה, קשה מאוד לדעת מתי היא הושגה.
אם המטרה היא השבת הרתעה, ייתכן שמבצע צבאי קצר יחסית יספיק. אם היעד הוא השמדת תוכנית הגרעין והטילים הבליסטיים של איראן, מדובר במאמץ מורכב בהרבה שעלול להימשך חודשים ואולי יותר. ואם המטרה היא החלשת המשטר או אפילו החלפתו – הרי שמדובר כבר בסוג אחר לגמרי של מלחמה, כזאת שיכולה להימשך שנים במקרה הקיצוני ביותר.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לצד שר המלחמה האמריקני פיט הג'סת' | צילום: AFP
בשלב הזה נראה שגם בוושינגטון עצמה אין תשובה אחת ברורה. הממשל מדבר על כמה מטרות במקביל, לעיתים באותו שבוע ואף באותו יום.
ובינתיים, בזמן שהצהרות ממשיכות להשתנות והיעדים מתחדדים תוך כדי תנועה, דבר אחד כבר ברור: המלחמה עם איראן אולי החלה עם סדרת תקיפות אוויריות, אך שאלת סיומה נותרה פתוחה לחלוטין.
עוד כתבות בנושא
