בהתנערות חריגה מהקו הרעיוני המאפיין אותו במשך עשורים, המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, אימץ לאחרונה את עברה הקדם-אסלאמי של ארצו. אף שהרבה בעבר לזלזל בתקופה שבה שלטו מלכים בארץ ואמר כי מדובר בעידן של "אשליות ולא מקור לגאווה", שנפגם בשל שחיתות ועריצות, הרי שבנאום שנשא ימים אחדים לאחר ההתקפה הישראלית על איראן בחודש שעבר, שינה לפתע כיוון. הוא הילל את "הציוויליזציה העתיקה" של איראן, והכריז כי עושרה התרבותי והציוויליזציוני עולה לאין ערוך על זה של ארצות הברית.
בחירה זו – להציב את זהותה התרבותית של איראן לפני זהותה הדתית – נועדה לא רק לחזק את העם האיראני לאחר 12 ימים של מתקפות ישראליות, אלא גם לגעת ברגשותיהם של אזרחים רבים שמאסו בשלטון אנשי הדת ובאידיאולוגיה הדתית השולטת ברפובליקה האסלאמית. מדובר במסר ברור, שנועד להשפיע על אלפי הבירוקרטים, אנשי הדת וגורמי האכיפה שמניעים את גלגלי השלטון. זהו השימוש הבכיר ביותר שנעשה בלאומיות במסגרת הרפובליקה האסלאמית.
עוד כתבות בנושא איראן
השימוש ברטוריקה ציוויליזציונית לא נותר בגדר נאום בלבד. בטהראן הוצב שלט חוצות חדש המפאר את אחד ממלכי פרס הקדומה; אחר מציג את הדמות המיתית ארש הקשת, כשהוא שולח מטח של טילים. בשיראז הוצב שלט נוסף – עיבוד חזותי לתבליט סלע מהעיר הפרסית הקדומה פרספוליס – שבו נראה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בתפקיד הקיסר הרומי ולריאנוס, כורע ברך בפני הפרסים המנצחים, שאת ממלכתם הקימו מאות שנים לפני הופעת האסלאם במאה השביעית לספירה.
הכי מעניין
הרפובליקה האסלאמית נטתה תמיד להעניק לגיטימציה דתית לשלטונה יותר מאשר להדגיש פטריוטיזם או זהות לאומית. אך בטקס דתי שנערך בתחילת החודש, ביקש חמינאי מאחד הזמרים לבצע שיר פטריוטי חילוני; בחירה חריגה במיוחד באירוע מסוג זה.
"אימוץ כל הסמלים האלה פירושו הודאה בכישלונה של אידיאולוגיית המהפכה האסלאמית", אמר ההיסטוריון עלי אנסארי מאוניברסיטת סנט אנדרוז בסקוטלנד. לדבריו, אף שלשלטון האיראני היו רמיזות לאומניות בעבר, הרי שמדובר בשינוי חסר תקדים בהיקפו ובעוצמתו – ובעיקר בתזמונו, כאשר המשטר נתון במצוקה עמוקה כל כך.
פוסטר של חמינאי וחומייני, לקראת השתתפותו של אחמדיניג'אג בעצרת פתוחה של חיזבאללה בלבנון | צילום: AP
אכן, בשנים האחרונות ספגה איראן שורת מכות בזירה האזורית, כאשר בעלי בריתה המרכזיים, בראשם חיזבאללה וחמאס, נקלעו לקשיים חמורים. במקביל, אזרחי איראן סובלים ממצב כלכלי קשה ומתחושת ניכור גוברת כלפי שלטון מושחת ועריץ.
הפנייה אל סמלים לאומיים כדי לגייס תמיכה ציבורית במאבק נגד ישראל וארצות הברית אינה מפתיעה, טען הסוציולוג וחוקר דעת הקהל חוסיין גזיאן, שחי כיום בארצות הברית. לדבריו, כאשר המשטר נדרש לכך, הוא מוכן גם להצניע את הדת ולהתאים את האידיאולוגיה שלו.
"כשממשלת איראן משווקת מוצר חדש – תערובת של לאומיות, סמכות מדינתית ואסלאם – יש לו קונים", הסביר גזיאן. "זהו מהלך רציונלי ומחושב שנועד לשמר את השלטון".
הפגנת תמיכה בממשלת באיראן | צילום: AFP
ואולם, הרטוריקה הזו מציבה אתגר רעיוני למשטר, שהוקם כדי להחליף את שלטון המלכים, ולהקים במקומו חברה שמנוהלת על פי תפיסה אסלאמית שיטתית. כעת היא משקפת ויתור חלקי לאור דעת קהל משתנה: בשנים האחרונות ניכרת מגמת התרחקות מהדת, ובסקר ממשלתי חסוי משנת 2023 שהודלף ל-BBC בפרסית, הביעו רוב הנשאלים תמיכה בהפרדת הדת מהמדינה.
אין זה הניסיון הראשון של משטר האייתוללות להשתמש בהיסטוריה הקדם-אסלאמית. הנשיא הפופוליסטי מחמוד אחמדינג'אד הרבה להתייחס לדמותו של כורש הגדול. גם בגל השירים החדשים שולבו סמלים שיעיים. אולם, בחירת הזמן והעוצמה של הפנייה לסמלים לאומיים מרמזים על שינוי עמוק יותר.
הרטוריקה הלאומית החדשה משתלבת עם האופן שבו תיארו בכירים במשטר את תגובת הציבור למתקפות האחרונות של ישראל וארצות הברית – כ"גיבוש לאומי" וכ"התלכדות סביב המולדת".
הלוויית מדעני הגרעין האיראנים שחוסלו במבצע עם כלביא | צילום: EPA
במהלך ההפצצות דווח על גילויי סולידריות אזרחיים באיראן, ולא נראו מחאות רחבות נגד הממשלה. אך קשה לקבוע אם אכן חל שינוי ממשי ברמת התמיכה הציבורית במשטר, בשל היעדר סקרים עצמאיים במדינה.
לדברי גזיאן, גם אם האסטרטגיה הנוכחית תצליח בטווח הקצר, הלאומיות שמפעפעת כעת בעם האיראני היא ככל הנראה תגובת נגד לאויב חיצוני – לאו דווקא תמיכה ישירה במשטר. "לכידות לאומית מתרחשת כאשר העם רואה בשלטון את נציגו במאבק מול מדינה זרה", הסביר.
פעילים מתנגדי המשטר הביעו תרעומת על הניסיון להשתמש בסמלים לאומיים תוך כדי דיכוי אכזרי. הבמאי האיראני ג'עפר פנהאי, שנכלא בשל התנגדותו למשטר, פרסם השבוע באינסטגרם סרטון של אסירים פוליטיים שרים שיר פטריוטי וגינה בחריפות את גל ההוצאות להורג במדינה.
"המעשה הזה", כתב, "אינו רק תגובה למכונת המוות של הרפובליקה האסלאמית בכלאיה, אלא גם מהלומה ישירה, חופשית ונחרצת כלפי שלטון שמבקש לשכתב את ההיסטוריה ולהכחיד את זהות האומה באלימות".
עלי חמינאי. | צילום: AFP
גם הדיפלומט הוותיק מוחמד ג'וואד זריף – לשעבר שר החוץ של איראן, שסיים באחרונה את כהונתו כסגן נשיא תחת לחץ פוליטי – קרא להתייחס בכבוד לזהות הכפולה של איראן: גם למקורות השיעיים וגם לשורשים הקדם-אסלאמיים. "זו הזהות שנותנת לנו כוח", אמר בריאיון שפורסם החודש בכלי תקשורת ממלכתי.
זריף הודה גם בפער הגובר בין הציבור לבין שלטונות איראן. "אנחנו, נושאי המשרה הציבורית... לא ממש היטבנו עם העם", אמר. "הם ראויים ליותר מזה".