תשדירי הבחירות של פעם היו נפתחים בדרך כלל בתצלומי אוויר של מדינת ישראל. היו מראים לנו ממעוף הציפור את המחלפים החדשים, את השדות הירוקים, את הכינרת ומפלי הצפון, את קו החוף ואת נופי הנגב. כאשר מביטים מלמעלה לא רואים את האנשים ואת קשיי היומיום; מלמעלה לא רואים את הפערים החברתיים ולא את כל האיומים הביטחוניים. מלמעלה אין בירוקרטיה, אין עימותים, והחיים יפים יותר.
אי אפשר להביט כך תמיד על המציאות, אבל לפחות שבוע אחד בשנה מותר להתרומם ולהביט מלמעלה על כל מה שקורה פה. אילו אפשר היה, הייתי מטיס השבוע את כל תושבי המדינה בשמי הארץ, כדי לקבל קצת פרופורציות לפני שחוזרים למריבות בטוויטר. להסתכל סביב על קיבוץ הגלויות המתמשך, על הפריחה, על החקלאות, על הבנייה הנרחבת ועל התשתיות המתחדשות, על הצבא ועל החינוך, על התעשייה המתקדמת ועל שלל היוזמות הישראליות.
לפחות בשבוע הזה של יום העצמאות מותר לנו להביט על הכול מלמעלה, ולראות את התמונה הגדולה והיפה שאנחנו חיים בתוכה.
הכי מעניין
טקס המשואות בהר הרצל | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
אבל נראה שבימים הללו לא מספיק רק מבט מלמעלה. אנחנו צריכים גם עין טובה יותר על אזרחי המדינה, וכן, גם על כאלו שלא משתייכים ל'מחנה' הפוליטי שלנו.
ביום שלישי בערב יתקיים טקס המשואות הממלכתי בהר הרצל. כמיטב המסורת הישראלית בשנים האחרונות, בחירת מדליקי המשואות עוררה פולמוסים פוליטיים, ודווקא בגלל זה היא מהווה אתגר לעין טובה של כולנו. הרב אברהם זרביב, דיין ששירת מאות ימי מילואים במלחמה כמפעיל דחפור, הציל באמצעות שיטת הלחימה שלו ושל חבריו את חייהם של עשרות לוחמים. גם אניני הטעם שלא מתחברים לחלק מהאמירות של הרב זרביב, יכולים להסתכל עליו בעין טובה, להביט על תרומתו הצבאית והלאומית ולהכיר לו תודה שבגיל 54 עם עשרה ילדים, הוא מסכן את חייו למען עם ישראל.
עוד כתבות בנושא
מצד שני, אפשר גם להביט בעין טובה על חנה לסלאו שנבחרה להדליק משואה כנציגת התרבות הישראלית, אך ויתרה על הזכות. נכון, לסלאו חתמה על עצומת אומנים להפסקת המלחמה בעזה, אבל היא גם הבהירה שהיא אוהבת ומוקירה את צה"ל ואת חייליו, ושמעולם לא טענה שהם מבצעים פשעי מלחמה. אפשר היה להביט בעין טובה על לסלאו ותרומתה לתרבות שלנו ולקבל את ההבהרה שלה. לא כל מדליקי המשואות חייבים להשתייך למחנה הפוליטי שתומך בממשלה.
עוד כתבות בנושא
מיד לאחר יום העצמאות, ובהנחה שהמצב הביטחוני יהיה רגוע באופן יחסי, תשתלט על סדר היום שלנו מערכת הבחירות הקרבה. אנשים שונים ומגוונים יודיעו על התמודדותם במגוון של מפלגות וגם זו תהיה נקודת מבחן לעין טובה.
אם אנחנו רוצים שאנשים ראויים ייכנסו למערכת הפוליטית, אנחנו חייבים לחדול מהלינץ' שנעשה פה לכל מועמד חדש, מימין או משמאל. בשבוע האחרון היו אלו המועמדים החדשים של בנט. יונתן שלו נצלב בערוץ 14 בגלל העמדות הפוליטיות של אימא שלו; וקרן טרנר, מנכ"לית מוערכת, הותקפה על ידי הליכוד רק בגלל שהתנדבה בחמ"ל האזרחי של 'אחים לנשק' אחרי השבעה באוקטובר. טרנר לא הייתה חברה בארגון בתקופת מאבקו ברפורמה המשפטית, ומעולם לא קראה לסרבנות. המתקפות והפסילות הללו באות כמובן לא רק מימין. ראינו את ההתלהמות משמאל נגד מינויו של דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ רק בגלל אמירות של אביו ובית המדרש שבו הוא למד.
לטובת המערכות הציבוריות שלנו, ולטובת עתידה של מדינת ישראל, אנחנו חייבים לסגל לעצמנו עין יותר טובה, גם על ברי הפלוגתא שלנו. מדינת ישראל נכנסת השבוע לשנתה ה-79. כנהוג באיחולי ראש השנה שבהם אנחנו נעזרים בראשי התיבות של השנה החדשה, אפשר לאחל לעצמנו ששנת הע"ט למדינת ישראל תהיה שנה של עין טובה, לטובת כולנו.