ספק רב כמה צרכני חדשות הצליחו לעקוב אחרי שלל המידע, הפרטים והודעות הוואטסאפ שנחשפו השבוע בפרשת קטארגייט. אלי פלדשטיין כתב ליונתן אוריך שעובד עם שרוליק איינהורן, שקשור לג'יי פוטליק, שמעסיק את גיל בירגר, ואז התראיין לעומרי אסנהיים, שבעצמו היה מעורב בתיווך בינו לבין ynet ביחס למסמך שפורסם בבילד.
אם לא הבנתם, זה בסדר גמור. אפילו שועלי אקטואליה רציניים לא לגמרי מצליחים להחזיק ראש באירוע הסבוך הזה, גם כי בשולי האירועים הללו נמצא מסר חשוב על צריכה תקשורתית נכונה.
במסגרת פרסומי קטארגייט השבוע חשף אבישי גרינצייג בערוץ i24News תכתובות וואטסאפ שבהן שני יועצי תקשורת או דוברים, פלדשטיין ואיינהורן, מנסחים במשותף תדרוך שמשרת את האינטרס הקטארי - ושלא ממש נשען על אירוע מציאותי. בהודעת תדרוך כזו נכתב כי "בשיחות של גורמים אמריקניים עם מקביליהם הישראליים ביקשו האמריקניים שקטאר תוביל את מאמצי היום שאחרי ברצועת עזה. האמריקנים אומרים: קטאר היא שותפה אסטרטגית שלנו, המארחת את הבסיס הצבאי הכי גדול שלנו במזרח התיכון עם יותר מ־15 אלף חיילים, ומשם התנהל חלק לא מבוטל בהגנה על ישראל מפני מתקפת הטילים האיראנית".
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
בהודעת תדרוך אחרת שהוכנה כעבור כמה ימים נכתב כי "בשיחות סגורות שנערכו אתמול בכירים אמריקנים אמרו למקביליהם הישראלים שהם מבינים שאי אפשר לסמוך יותר על מצרים, במיוחד לא על המודיעין הצבאי המצרי. הם מאכזבים. המצרים עסוקים ברווח כלכלי מההברחות לחמאס. קטאר תוביל את המשא ומתן, היא שותפה אמיתית של ארה"ב".
כאמור, שתי ההודעות התבשלו בדמיונם הקודח של שני היועצים. אלא שאז הראה גרינצייג כיצד התדרוך שהיועצים ניסחו מועבר ממש מילה במילה כדיווח של הכתבים הצבאיים במהדורות החדשות של שני הערוצים הגדולים, 12 ו־14.
צופים אדוקים של שתי המהדורות הללו יודעים מה שמות הכתבים, ולהגנתם גם אפשר לומר שפלדשטיין הציג את עצמו כדובר הצבאי של ראש הממשלה (יש מחלוקת אם אכן שימש אז בתפקיד הזה). אבל האמת היא שזה לא משנה: בפרסומים נוספים הראה גרינצייג כיצד מסרים שניסחו שני היועצים פורסמו על ידי שלל עיתונאים במגוון כלי תקשורת נוספים, וחשוב להבין שלא מדובר באירוע יוצא דופן.
עוד כתבות בנושא
לאחר הטבח בשמחת תורה נשמעה לא מעט ביקורת על התקשורת, שהייתה גם חלק מבניית התפיסה שחמאס הוא ארגון חלש ומורתע, שלא יכול לפגוע במדינת ישראל החזקה. לא מעט כתבים צבאיים הכו על חטא ואמרו שהעבירו לציבור את התדרוכים שקיבלו בלי לערער עליהם יותר מדי.
עיתונאי חכם אמר לי פעם שכשרוצים להשמיץ עיתונאים או פרשנים, משתמשים לא פעם בביטוי "שופר" כדי לטעון שהוא דובר המבקש להדהד תפיסת עולם מסוימת או מחנה מסוים. אלא שבפועל, בהרבה יותר מקרים עיתונאים הם לא שופר, אלא צינור. הם מעבירים את המסרים שהמקורות שלהם חפצים בהם בלי יותר מדי מחשבה, בדיקה או סינון.
זו למעשה השגרה, בוודאי בקרב כתבים צבאיים, אך לא רק אצלם. בתחום הפוליטי והמדיני קשה לא לראות כיצד כתבות חדשותיות שמוצגות כמידע עובדתי הן לא פעם תדרוך שהגיע לכתב מגורם כלשהו.
גם בתחומים כמו משפט וכלכלה לא פעם מה שמוצג כעובדה מוצקה הוא דקלום של תדרוך. יש מי שבודק יותר את התדרוכים שהוא מקבל ויש מי שפחות. לעיתים המידע ניתן בשיחות בארבע עיניים, ולא ניתן לוודא את אמיתותו.
אבל בסופו של דבר התחרות בין הערוצים וקצב העבודה גורמים לכך שחלק ניכר מהמידע שמועבר לצופים, לקוראים ולמאזינים בגופי החדשות - אולי אפילו רובו - הוא לא ידע שהכתבים השיגו בעצמם, ובוודאי לא משהו שראו במו עיניהם או שמעו במו אוזניהם. אלה תדרוכים שנאמרים להם ולאחר מכן מדוקלמים במהדורות כאילו היו תורה מסיני. החשיפה של גרינצייג רק אפשרה לנו מבט חטוף מאחורי הקלעים של מפעל הנקניקיות החדשותי.