בפרק של פודקאסט "על המשמעות", מארח עו"ד תמיר דורטל את ד"ר ניל בר, חוקר היסטוריה קלאסית שהקדיש את השנים האחרונות למחקר מקיף על דמותו של הרב מאיר כהנא ותופעת הכהניזם. השיחה מבקשת לצלול אל מעבר לסיסמאות המוכרות ולנתח בקור רוח אקדמי את האיש ששינה את פני הימין הקיצוני בישראל, החל מילדותו בארצות הברית ועד להשפעתו המהדהדת, גם אם המוכחשת בחלקה, על הפוליטיקה הישראלית של ימינו. הריאיון חושף דמות מורכבת של אידיאולוג פונדמנטליסט, שחי חיים כפולים והחזיק בתפיסות תיאולוגיות רדיקליות לגבי השואה והדמוקרטיה.
אחת הנקודות המרכזיות שעולות בראיון היא ההבחנה החדה שעושה בר בין הרב כהנא לבין מי שנתפסים כממשיכי דרכו בכנסת הנוכחית. לדברי בר, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אינו מייצג את הכהניזם המקורי, אלא גרסה מרוככת ופרגמטית שלו, שכהנא עצמו היה מוקיע. בעוד שכהנא סירב להתפשר על עקרונותיו כדי להתאים את עצמו לחוק הישראלי, פוליטיקאים כמו חבר הכנסת לשעבר ד"ר מיכאל בן ארי וברוך מרזל, ובוודאי השר בן גביר, אימצו טקטיקה של "תקייה" יהודית - הסתרה ועמעום של עמדותיהם האמיתיות כדי לשרוד את מבחן בג"ץ ואחוז החסימה. בר טוען כי הכהניזם ככוח פוליטי טהור למעשה נעלם מהמפה עם פסילת תנועת "כך" והירצחו של מנהיגה, וכי מה שאנו רואים כיום הוא "נאו-כהניזם" פוליטי ומשחק על גבולות הדמוקרטיה.
בר מנתח את התפיסה של כהנא לגבי המתח שבין מדינה יהודית ודמוקרטית, מתח שמעסיק רבות גם את נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק ואת השיח הציבורי הנוכחי. לפי בר, כהנא היה בקיא מאוד בכתבי הוגים ליברליים כמו ג'ון לוק וז'אן-ז'אק רוסו, והשתמש בהם כדי להוכיח שהשילוב בין יהדות לדמוקרטיה הוא בלתי אפשרי. בניגוד לראשי ממשלה כמו בנימין נתניהו, ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר או ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, שניסו לתמרן בין שני הערכים, כהנא הציב מראה חדה: אם אתם דמוקרטים באמת, עליכם לאפשר לכל אזרח זכויות מלאות, ואם אתם יהודים באמת, עליכם להבדיל את עצמכם מהגויים. הפסילה של כהנא ב-1988, טוען בר, לא נבעה מהיותו גזען, אלא מהצהרתו המפורשת כי מצעו שואף לבטל את הדמוקרטיה.
הכי מעניין
הרב מאיר כהנא. | צילום: משה שי, פלאש 90
הראיון חושף רבדים תיאולוגיים קשים במשנתו של כהנא. בר מתאר כיצד כהנא ראה בשואה עונש אלוהי על התבוללות ועל נטישת דרך התורה, תפיסה שונה בתכלית מזו של הציבור החרדי המיוצג על ידי דמויות כמו הרב אלעזר מנחם מן שך או הרב עובדיה יוסף זצ"ל. מבחינת כהנא, יהודים חילונים כמו השר לשעבר יוסי שריד והשרה לשעבר שולמית אלוני אינם סתם יריבים פוליטיים, אלא "מתייוונים" שיש להילחם בהם מלחמת חורמה. עם זאת, הוא ראה בהם חלק מהעם היהודי, בניגוד לרב שמואל אליהו (בנו של הרב מרדכי אליהו) שלדברי בר נקט בגישה המוציאה חלקים מהשמאל מכלל ישראל. הבוז של כהנא הופנה דווקא לניסיונות הפיוס של השמאל, כשהוא טוען שדמויות כמו שריד ואלוני "טיפשים" כשהם חושבים שניתן לקנות את הערבים בהטבות חומריות, תוך התעלמות מהשאיפות הלאומיות האותנטיות שלהם.
עוד כתבות בנושא
במהלך הראיון מזכיר ד"ר בר שורה ארוכה של דמויות ציבוריות בהקשר למשנתו של כהנא. הוא משווה את השיח על "גזע" אצל כהנא לשיח הלאומי של בנימין זאב הרצל (חוזה המדינה) וזאב ז'בוטינסקי, ומציין את המפגשים (או היעדרם) בין כהנא לדמויות כמו המשפטן פרופ' אלן דרשוביץ ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ (בהקשר של תיוג פוליטי). הוא מבחין בין הכהניזם לבין זרמים אחרים בציונות הדתית כמו אלו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הרב צבי טאו או של הרב יצחק גינזבורג, ומדגיש כי אפילו דמויות כמו השר לשעבר רחבעם זאבי (גנדי) וחברת הכנסת לשעבר גאולה כהן החרימו את כהנא בכנסת, מה שממחיש את בדידותו הפוליטית המזהרת.