מי זכאי לבחור לכנסת? זו שאלה שנשמעת פשוטה אבל למעשה היא כלל איננה פשוטה וכרוכה באופן עמוק בשאלה כבדה לא פחות: מה קורה כשחוק רגיל פוגע לכאורה בזכות שמקנה חוק יסוד?
עוד כתבות בנושא
איך זה קשור? ובכן, הסכיתו ושמעו. אתמול (רביעי) דחה הרכב של שלושה שופטי בג"ץ על הסף, פה אחד, עתירה שהגישו מאה אזרחים ישראלים המתגוררים בחו"ל ואשר זכותם להצביע בבחירות לכנסת נשללה למעשה, לאחר שנגרעו ממרשם האוכלוסין ויחד אתו מפנקס הבוחרים. למה נגרעו? ובכן, לשם הבנת העניין תרשו לי להכיר לכם שני סעיפי חוק.
סעיף 5 לחוק יסוד הכנסת הקובע בפשטות כך: "כל אזרח ישראלי בן שמונה עשרה שנה ומעלה זכאי לבחור לכנסת, אם בית משפט לא שלל ממנו זכות זו על פי חוק; חוק הבחירות יקבע את המועד שבו ייחשב אדם בן שמונה עשרה שנה לענין השימוש בזכות הבחירה לכנסת".
הכי מעניין
אזרחים בלי זכות הצבעה
מנגד, סעיף 26(א) לחוק הבחירות לכנסת קובע כך: "לכל מועד בחירות יוכן פנקס בוחרים, שיכלול כל אדם שביום שליפת הפנקס היה אזרח ישראלי והיה רשום, הוא ומענו, במרשם האוכלוסין כתושב ויום הולדתו ה-18 חל לא יאוחר מיום הבחירות. לענין פרק זה, 'מען' – לרבות ציון במרשם האוכלוסין של יישוב בלבד".
לא צריך להיות משפטן חוקתי כדי להבחין בפער. בעוד חוק היסוד מקנה את זכות הבחירה לכל אזרח ישראלי, חוק הבחירות לכנסת שולל אותה דה-פקטו מאזרחים שאינם רשומים במרשם האוכלוסין כתושבים עם כתובת בארץ. התוצאה: ישנם לא מעט אזרחים ישראלים כשרים שאין להם למעשה זכות הצבעה. מאה העותרים נמנים על הקבוצה הזו, לאחר שנמחקו מהמרשם (פעולה המכונה בז'רגון של רשות האוכלוסין - קוד 51).
שופטי בית המשפט העליון יחיאל כשר (מימין) ודוד מינץ | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
העתירה של המאה נדחתה אתמול פה אחד, אך הפער בנימוקים חשוב הרבה יותר מהדחייה. השופט כשר, שכתב את חוות דעת הרוב, אמר לעותרים בפשטות: באתם מאוחר מדי, והגשתם את העתירה נגד המשיב הלא נכון.
כשר הזכיר שהסעיף התולה את ההיכללות בפנקס הבוחרים בתושבות בישראל נמצא בחוק משנת 1969, והוא גלגול של סעיף כמעט זהה משנת 1959. לדבריו, גם הפרשנות של החוק היתה כזו תמיד. כך שרשות האוכלוסין, לפחות באופן פשוט, נהגה כחוק. הבעיה היא בזה שחוק הבחירות איננו תואם לכאורה את חוק יסוד הכנסת ופוגע בזכות שנותן חוק יסוד הכנסת. אלא שתקיפה של חוקתיות חוק לא עושים "על הדרך", לזה יש כללים. למעשה, רמז להם כשר, הזמן הנכון לעתור הוא אחרי הבחירות, לקראת הבחירות שאחריהן. אה, ועוד דבר - מי שרוצה לעתור נגד חוק צריך לעתור גם נגד הכנסת, לא רק נגד שר הפנים. כשתעשו את זה - נקשיב לכם ברצינות.
עוד כתבות בנושא
השופט מינץ לעומתו הבהיר שהוא איננו מצטרף להזמנה לעותרים לעתור בזמן בפעם הבאה, תוך שהוא רומז כי לשיטתו בית המשפט כנראה לא מוסמך לתת להם את הסעד. ובלשונו: "אני מסכים כי דין העתירה להידחות על הסף. זאת אף מבלי להידרש לעמדתו של חברי בדבר שמירת זכותם של העותרים לחזור על טענותיהם החוקתיות בעתיד, ולעמדה שכבר הבעתי בעבר בנוגע לסמכותו של בית משפט זה לערוך ביקורת שיפוטית על דבר חקיקה".
למעשה, כיוון שהשופט כשר והשופט מינץ לא פירשו את נימוקיהם לקביעות המרומזות שלהם, קשה לדעת מה הם באמת חושבים. אבל אני מוצא לפחות 2 דרכים להסביר את המחלוקת שלהם.
שורש המחלוקת
ההסבר האפשרי הראשון הוא שיש פה מחלוקת בשאלה איך מפרשים חוק יסוד במקרה של סתירה משתמעת כזו בינו ובין חוק רגיל. לשיטת השופט כשר, אם באמת יש סתירה - חוק היסוד גובר והחוק הרגיל נסוג מפניו. לשיטת השופט מינץ במקרה כזה צריך לפרש את חוק היסוד הקובע נורמה כללית באופן שיתאם את ההוראות הספציפיות שבחוק הרגיל, מתוך ההנחה שמכיוון שמחוקק היסוד והמחוקק הרגיל הם אותו גוף, צריכה להיות הרמוניה, ולא ביטול של האחד מפני השני.
ההסבר האפשרי השני, ואולי גם המסתבר יותר, הוא שהמחלוקת היא בשאלה מהו חוק יסוד. השופט כשר מאמץ את חידושו העצום של נשיא העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק, שחוקי היסוד כולם הם בעלי מעמד חוקתי - וממילא הוראה בחוק רגיל נסוגה מפני הוראת חוק יסוד, ולא חשוב איזה חוק יסוד.
השופט מינץ, לעומתו, אוחז בגישה המסורתית של העליון עד ימי ברק, לפיה חוק יסוד הוא חוק רגיל, חוץ מאשר סעיפים או חוקים שהמחוקק שריין במפורש. מאחר שהמחוקק שריין את סעיף 4 לחוק יסוד הכנסת, הקובע שהבחירות לכנסת תהיינה "כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות", אז הוראת חוק רגיל הפוגעת בעקרונות הללו דינה להתבטל. ומאחר שאת הסעיף הבא, סעיף 5 אותו ציטטנו כבר, המחוקק בחר שלא לשריין על אף שהוא הראה בסעיף הקודם שהוא יודע לעשות את זה - אז סעיף 5 לא גובר על הוראת חוק ספציפית, מפורטת ממנו.
שופט בית המשפט העליון דוד מינץ | צילום: פלאש 90
מי מהם צודק? לא תופתעו ודאי לשמוע שבשתי האפשרויות הללו אני בצד של השופט מינץ, אף שגם העמדה ההפוכה איננה מופרכת. כעת נותר רק לראות מה יקרה לקראת הבחירות הבאות.
וכמובן שלכל האירוע הזה יש כמובן גם רקע פוליטי. תיאוריות קונספירציה שנפוצו במחנה השמאל על מחיקה סיטונאית של אזרחים ישראלים ממרשם האוכלוסין בטענה שאינם תושבים. הנתונים, כפי שנמסרו ממרשם האוכלוסין, לא תומכים בכך, ומהם עולה לכאורה שמספרם של אלו שנמחקו לאחרונה מהמרשם סטנדרטי, דומה למספר בכל השנים האחרונות.
עוד כתבות בנושא
