ביום שני בלילה העבירה הכנסת את חוק יסוד לימוד תורה, והמערכת הפוליטית כולה מיהרה להתנהג כאילו נוספה לספר החוקים מגילת העצמאות השנייה. החרדים חגגו הישג היסטורי, האופוזיציה התריעה מפני אסון חוקתי, הפרשנים פתחו אולפנים. רק פרט אחד נשכח: לחוק הזה, ככל הנראה, לא תהיה כמעט שום משמעות.
מבחינת הפוליטיקאים החרדים, חוק היסוד הוא קורבן חטאת לבוחריהם. ציבור שלם עומד מול צווי גיוס, חשש ממעצרים, שלילת תקציבים וביטול הטבות. ההבטחות להסדרה התפוגגו, הפתרון המעשי לא נראה באופק, ולכן צריך להביא הביתה משהו. לא הגנה ממשית, לא הסדר יציב, לא תשובה לשאלת הגיוס – אלא הצהרה חגיגית שאפשר להציג בכינוסי בחירות: הנה, העלינו את לימוד התורה למדרגה חוקתית.
ח"כים חרדים במהלך ההצבעה על חוק יסוד לימוד תורה, אמש | צילום: Chaim Goldberg/Flash90
גם האופוזיציה אינה מתעניינת באמת במעמדו המשפטי של החוק. מבחינתה זהו מקל נוסף להכות בו את הקואליציה בנקודה החלשה ביותר שלה: הברית עם החרדים. מבחינת האופוזיציה, עצם תוכנו של החוק כמעט אינו חשוב. הוא נוח מפני שהוא מאפשר לצבוע שוב את הקואליציה כבת ערובה של המפלגות החרדיות, ולהפוך כל ויתור קואליציוני לראיה לכך שהאינטרס הציבורי הוכפף לצורכי ה"משתמטים".
הכי מעניין
לכאורה, יש כאן מהלך משפטי מתוחכם. כאשר בית המשפט ידון בעתיד בחוק המעניק יחס מיוחד ללומדי תורה, יעמוד מולו לא רק עקרון השוויון, מצד שמאל, אלא גם חוק יסוד המכיר בערך לימוד התורה, מימין. השופטים יידרשו לאזן בין הערכים, ואולי יימנעו מפסילת החוק.
אלא שההנחה הזאת מחמיצה את האופן שבו מערכת המשפט הישראלית פועלת בפועל. חוק יסוד אינו פקודה לבית המשפט; הוא חומר גלם בידיו. כשבית המשפט רוצה, הוא נוטל כמה מילים כלליות מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומפיק מהן סמכויות, זכויות ודוקטרינות שהכנסת לא העלתה בדעתה. כשאינו רוצה, כמו בחוק הלאום, הוא מעניק לחוק יסוד פרשנות כה מצומצמת עד שהוא מרוקן אותו מכל משמעות.
שופטי העליון בהרכב מלא בדיון | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בישראל אין עוד קשר הכרחי בין המעמד הרשמי של נורמה לבין כוחה המעשי. חוק רגיל עשוי להיפסל בשם עיקרון שאינו כתוב; חוק יסוד עשוי להידחק מפני ערך שיפוטי; וסעיף קצר אחד עשוי להפוך, בפרשנות יצירתית, למהפכה שלמה. במערכת כזאת, התואר "חוק יסוד" הוא פחות דרגה משפטית ויותר הצעה לשופטים.
וגם ביטול החוק כבר אינו מחסום. בית המשפט הוכיח שהוא מוכן לפסול תיקון לחוק יסוד כאשר הוא סבור שהכנסת חרגה מסמכותה המכוננת. בפעמים אחרות אין צורך להגיע לפסילה: אפשר "לפרש" את החוק כך שלא ישפיע על התוצאה. החוק נשאר בספר, והפסיקה הולכת למקום שהשופטים רצו להגיע אליו מלכתחילה.
אם חסר לבית המשפט חוק יסוד מתאים, גם זו אינה בעיה. תמיד אפשר להיזקק ל"עקרונות היסוד של השיטה", ל"ליבת הזהות הדמוקרטית", ל"ערכי היסוד של המשפט הישראלי" או לכל ביטוי אחר שמשמעותו המעשית היא פשוטה: התוצאה קדמה לטקסט. ספר החוקים מוזמן להצטרף, בתנאי שלא יפריע.
השופט יצחק עמית בכניסה לדיון בבית המשפט העליון | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
לכן גם שינוי דרמטי בהרכב בית המשפט לא יציל את חוק יסוד לימוד תורה מחוסר הרלוונטיות שלו. אם יתמנו שופטים שמרנים שירצו לכבד את הכרעות הכנסת ולא לפסול חוקים המעניקים יחס מיוחד ללומדי תורה, הם יוכלו לעשות זאת גם בלי חוק היסוד החדש. שופט שמרן אינו זקוק לסעיף חגיגי כדי להימנע מביטול חוק. די לו בהבנה שהכרעות חברתיות, תקציביות וביטחוניות קשות שייכות לנבחרי הציבור, כל עוד לא נחצה גבול קיצוני וברור.
למעשה, זהו המבחן האמיתי של שמרנות משפטית: לא לחפש בכל פעם חוק יסוד נוח יותר, אלא להכיר בכך שלא כל מחלוקת ציבורית היא תיק חוקתי. אפשר לחשוב שפטור רחב מגיוס הוא שגיאה מוסרית, כלכלית וביטחונית, ועדיין לסבור שהדרך לתקן אותו עוברת בכנסת ובקלפי, לא בהרכב מורחב של שופטים.
חבר הכנסת גלעד קריב באולם המליאה | צילום: יונתן סינדל/Flash90
כל ההמולה, אם כן, משרתת בעיקר את מי שמתפרנס ממנה. הפוליטיקאים החרדים מקבלים הישג להציג לבוחריהם. אנשי האופוזיציה מקבלים עוד הוכחה לכניעת הממשלה. הפרשנים מקבלים שעות שידור. והציבור צריך להתמודד עם ויכוח חוקתי רועש על מסמך שכוחו המעשי דומה לכרזה במסדרון הכנסת.
לתקנת חנייה עירונית יש יותר משמעות. תחנה באדום־לבן, ו־250 שקלים ייעלמו מחשבון הבנק. חוק יסוד יכול להיכתב, להיחקק, להצטלם ולהיכנס לספר החוקים – ואז להתפרש עד דק או פשוט להיעלם. את דו"ח החנייה תרגישו בכיס. את חוק היסוד החדש תרגישו רק בכותרות.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
