עורכי דין המייצגים בתביעות נזיקין מכירים היטב את התביעות הקנטרניות. התובע מתמסכן כמיטב יכולתו, זורה זיכרונות, טוחן אירועים מינוריים, מגבל נזקים ממשיים ומדומיינים, לש נרטיבים ומתפיח את העיסה עם שמרים חמימים לסיפור סוחט דמעות. אבל כשחוש המידה משובש, היותר הופך לפחות, והאמון מתערער לא רק בתוספות ובגיבובים אלא גם בסיפור הגלעיני.
שופט שנתקל בתובעת כזו, התייחס לכך בפסק הדין באמצעות שימוש בספר הילדים "איילת מטיילת": "התביעה הפילה עצמה ברובה משנכתבה כסיפור הילדים המפורסם 'איילת מטיילת', כאשר על הדרך ביקשה להוסיף ג'ירף מעולף על האף, צב עייף על הכתף, כלבלב שובב על הגב, חילזון מנוזל על הסנדל, ציפור בת ברוש על הראש, וחיפושית עגולה בכיס השמלה".
התובעת נעלבה מאוד, והגישה קבילה לנציב תלונות הציבור על השופטים, השופט אשר קולה, במחאה על "שימוש בהתבטאויות בעלות אופי לעגני ומזלזל, שאינן הולמות מסמך שיפוטי, אשר פגעו בכבודה כבעלת דין ומהוות ערעור על אמון הציבור בהליך השיפוטי".
הכי מעניין
מישאל חשין. | צילום: מיכל פתאל, פלאש 90
בקצה התופעה הזו ישב השופט המנוח חשין, שהיה סופר מוחמץ ומשורר מתוסכל. במקום לשלוח מפרי עטו לכתבי עת ומוספים ספרותיים, הוא ניצל את פסקי הדין כדי לחגוג את כישורי הפרוזה והליריקה שלו. האמת היא שזה עבד לו. מטבעות הלשון שלו זכו לפרסום גדול הרבה יותר מכפי שהיו מקבלים ב"תרבות וספרות" של הארץ או במוסף שבת של מקור ראשון.
רוב השופטים אינם מגיעים למחוזות הללו, ובתווך ישנם שופטים כמו הנשיא יצחק עמית שעושים בכך שימוש מעת לעת. רק לאחרונה ציטט עמית, בטקס ההסמכה של לשכת עורכי הדין, את גיבורת הסרט "לא רק בלונדינית" משנות התשעים, המבקשת להוכיח שגם "בלונדיניות" יכולות להיות עורכות דין. היא מצטטת את אריסטו שאמר כי "המשפט הוא היגיון נטול רגש", וטוענת, על פי עמית, ש"עם כל הכבוד לאריסטו, תשוקה היא רכיב מפתח בלמידה ובעשייה המשפטית, כמו גם בחיים עצמם".
לאור האינטליגנציה הרגשית המפותחת שמפגינים נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים במאבקם המר והממושך, יש מה לדון עם הנשיא על מקומו של הרגש במשפט, אבל זה לא הנושא פה. השאלה היא אם הפרקטיקה הזו מותרת בכתיבה משפטית.
עוד כתבות בנושא
ככותב המכור לדימויים אהבתי את התשובה של קולה, שקובע כי גם לשופטים יש חופש ביטוי: "ההחלטות השיפוטיות ופסקי הדין הם דרך הביטוי לקולו של השופט. זוהי דרכו לתקשר עם הצדדים ולתקשר לצדדים את התרשמותו מההליך שלפניו. זוהי דרכו להביע את עצמו". ובמילים אחרות, כבודו עובד קשה, ואם ציטוטי שירים וסיפורים זה מה שעושה לו טוב, מי אני שאמנע ממנו.
עדות בווטסאפ
החלטה נוספת של הנציב קולה ניתנה בתלונה שהוגשה נגד שופט שהסכים לשמוע עדת תביעה בתיק תאונת דרכים באמצעות שיחת וידאו באפליקציית ווטסאפ. המתלוננת טענה כי "העדות הייתה קצרה ונמשכה פחות משתי דקות, העדה מטעם התביעה הייתה גלויה לבא כוחה של התובעת בלבד, לא הוקרנה לנוכחים באולם וחקירתה הסתכמה בשאלה אחת". קולה קבע כי זוהי פרקטיקה רווחת בתביעות רכב, שבהן העדים אינם מגיעים לרוב למתן עדות באולם, אך הוסיף תנאים וחובות המוטלים על המייצגים כדי להתיר עדויות כאלו.
עוד כתבות בנושא
ההחלטה הזכירה לי תיק שבו ייצגתי קורבן עוקץ בבית דין לדיני ממונות. הנתבע שלף טענה מופרכת, ולשאלת בית הדין ענה שפלוני אלמוני יכול להעיד על אמיתות דבריו. הציפייה שלו הייתה שבית הדין יאפשר לו לזמן את העד לדיון הבא, ומאחר שהעד היה עובד שלו, הוא היה יכול לאלץ אותו לתת גרסה מתאימה. אב בית הדין, ברגע של הברקה, ביקש מהנתבע את מספר הטלפון של העד והתקשר אליו מהאולם. העד, שלא היה מוכן כלל לשיחה שנחתה עליו, ענה את האמת והטענה נפלה. היה זה שיעור מאלף שעם כל הכבוד לסדרי דין, ויש כבוד, לפעמים חשיפת הצדק דורשת גמישות ויצירתיות.
עוד כתבות בנושא
