נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס) אשר קולה, מותח ביקורת ומבהיר את גבולות המותר והאסור בניהול דיון משפטי בסיוע אמצעים דיגיטליים: שמיעת עדים בשיחת וידאו באפליקציית וואטסאפ דרך המכשיר הנייד האישי של עורך הדין אינה עונה על דרישות החוק והתקנות להיוועדות חזותית, אלא אם כן מתקיימים תנאים קפדניים שמבטיחים שקיפות ופומביות.
עוד כתבות בנושא
הפרשה החלה בתביעת פיצוי בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים שנדונה בבית משפט השלום. נציגת הנתבעת הגישה תלונה רשמית לנציבות לאחר שבמהלך הליך ההוכחות התיר השופט לבא כוחה של התובעת לחקור את עדת התביעה בשיחת וידאו באפליקציית וואטסאפ, הישר ממכשירו הסלולרי האישי. לדברי המתלוננת, העדות כולה נמשכה פחות משתי דקות וכללה שאלה אחת בלבד. חמור מכך – מסך הנייד היה גלוי לעורך הדין של התובעת בלבד ולא הוקרן לנוכחים באולם, מה שמנע מהנתבעת לצפות בעדה, לעקוב אחר החקירה ולממש את זכות הטיעון שלה באופן מלא. "העדה מטעם התביעה הייתה גלויה לבא כוחה בלבד ולא הוקרנה באולם. נמנע מאיתנו לצפות בעדות ולעקוב אחריה – נפגעה זכות הטיעון של הנתבעת וההליך נוהל באופן לקוי", נאמר בתלונה.
השופט ציין בתגובתו כי מאחר שהנתבעת לא הביאה את עדיה לדיון הראשון, נקבע דיון נוסף שבו אושר מראש בפרוטוקול כי העדה תעיד בשיחת וידאו בוואטסאפ. השופט הדגיש כי הנתבעת לא סייגה את ההחלטה ולא התנגדה לה במהלך הדיון. עוד טען השופט כי גביית עדות בוואטסאפ היא "פרקטיקה נוהגת בתביעות רכב" כשעורכי הדין נוכחים באולם והעדים מודיעים על קושי להתייצב, בפרט נוכח תקלות וקשיים טכניים תכופים בשימוש בתוכנת הזום.
הכי מעניין
נציב התלונות, השופט קולה, בחן את ההסדרים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי (תקנות 61 ו-72) והבהיר כי המחוקק קבע כללים ברורים למתן עדות בהיוועדות חזותית. כללים אלו כוללים דרישה למסכי צפייה מרכזיים באולם, מסך אישי לשופט, מצלמת תקריב למסמכים ואמצעים המאפשרים לעד לראות ולשמוע את המתרחש באולם.
עוד כתבות בנושא
לאור זאת קבע הנציב תנאי סף לגביית עדות באמצעים טכנולוגיים:
שקיפות ופומביות: המכשיר הסלולרי חייב להיות גלוי לכל המשתתפים בדיון ולא רק לעורך הדין הפונה.
בדיקה פעילה: חובה על בית המשפט לוודא באופן אקטיבי כי כל הצדדים רואים ושומעים את העד בבירור.
התרשמות בלתי אמצעית: האמצעי הטכנולוגי חייב לאפשר לשופט להתרשם ממהימנות העד באופן הולם.
הסכמה מדעת: יש לוודא כי הצדדים (ובייחוד צדדים שאינם מיוצגים) הבינו בדיוק באיזה אמצעי טכנולוגי תילקח העדות.
"שיחת וידאו בוואטסאפ דרך המכשיר הנייד של בא כוח התובעת אינה עונה על הדרישות שנקבעו בתקנות להעדה בהיוועדות חזותית", קבע הנציב. הוא ציין כי אף שהצדדים הסכימו לעדות מרחוק, ספק אם המתלוננת – שלא הייתה מיוצגת – הבינה כי העדות תילקח ממכשיר טלפון אישי של יריבתה ללא הקרנה באולם.
הנציב קיבל את טענת השופט לכך שהנתבעת לא בחרה להעלות את הטענה בזמן אמת במהלך הדיון, ועל כן החליט לסיים את הבירור בהסבת תשומת לבו של בית המשפט והנהלת בתי המשפט. מנגד, הנציב סיכם וקבע כי להבא יש להקפיד שהסכמת הצדדים תתקבל במפורש ולאופן המדויק שבו ייערך הדיון, וכי גביית עדות ביישומון וואטסאפ – ככל שתתקיים – תעמוד במלוא התנאים והדרישות של היוועדות חזותית על פי דין, תוך שמירה הדוקה על עקרון פומביות הדיון ותקינות ההליך השיפוטי.
עוד כתבות בנושא
החלטה נוספת שנתן הנציב קולה לאחרונה עוסקת בנטייתם של שופטים מסוימים לשלב מובאות והרמזים מספרות הילדים בפסיקותיהם. מתלוננת פנתה לנציבות תלונות הציבור על שופטים והלינה על כך שבפסק דין שניתן בתביעה שהגישה, השופט עשה שימוש בהתבטאויות בעלות אופי לעגני ומזלזל שאינן הולמות מסמך שיפוטי, אשר פגעו בכבודה כבעלת דין ומהוות ערעור על אמון הציבור בהליך השיפוטי.
המתלוננת הפנתה לפסקה מסוימת מתוך פסק הדין, בה ציטט השופט קטע ספר הילדים "איילת מטיילת", תוך שהוא משווה ומאבחן בין האירועים המתוארים בספר הילדים ותוצאותיהם ובין אופי עריכתה וניהולה של התביעה על ידי המתלוננת. בין היתר נכתב בפסק הדין: "התביעה הפילה עצמה ברובה משנכתבה כסיפור הילדים המפורסם 'איילת מטיילת' כאשר 'על הדרך' ביקשה להוסיף 'ג'ירף מעולף, על האף, צב עייף, על הכתף, כלבלב שובב על הגב, חלזון מנוזל על הסנדל, ציפור בת ברוש על הראש, וחיפושית עגולה בכיס השמלה'. בסיפור הדיוני והנזיקי לא תכריז על כך הסמכות – 'כמה נפלא', ובסופה של דרך 'ארוכה זו ומפותלת' שהילכה בה התביעה, בדק הבית הנדרש הוא אצלה [ראו 'איילת מטיילת', כתבה וציירה ר' הופר, זמורה-ביתן מוציאים לאור (2002)]".
עוד כתבות בנושא
הנציב, השופט (בדימוס) אשר קולה, ציין בהחלטתו כי "שופטים לעיתים עושים שימוש בפסיקותיהם בהפניות לספרות ושירה, לרבות הפנייה לספרות ולשירה לילדים. ייתכן שבמקרים מסוימים ובנסיבות מסוימות יש בהפניות הללו כדי ליצור תחושה של אי-נוחות אצל המתדיינים, כפי שתיארה המתלוננת את תחושותיה בתלונתה. אולם, ההחלטות השיפוטיות ופסקי הדין הם דרך הביטוי לקולו של השופט, זוהי דרכו לתקשר עם הצדדים ולתקשר לצדדים את התרשמותו מההליך שלפניו. זוהי דרכו להביע את עצמו... לצד האמור, וכך אף עולה מתגובתו של השופט אשר נראה כי הוא שותף להבנה, על בית המשפט להיות רגיש דיו למורכבויות ולשונות של בני האדם העומדים לפניו, ולרגישותו של כל מקרה הנידון לפניו ונסיבותיו. שיקולים אלה צריכים ללוות את השופט בשלב ניהול ההליך וגם בשלב כתיבת פסק הדין".