השורות הבאות לא יעסקו בסמכות מחד ולא בהלכות נימוס מאידך. השאלה האם שתי ההחלטות שנתן בתוך פחות משבוע שופט ביהמ"ש העליון פרופ' עופר גרוסקופף להוצאת צו ארעי המשהה כניסת חוק של הכנסת לתוקף ניתנו בגבולות סמכותו היא לא נושא המאמר הזה. כדי לענות על השאלה הזו צריך לשאול שאלה בסיסית הרבה יותר, והיא האם הכנסת העניקה לבית המשפט אי פעם סמכות לפסול חקיקה ראשית, ואם סמכות שכזו ניתנה - כיצד יתכן שהיא מעולם לא הוסדרה פרוצדורלית.
שתי השאלות הללו מעסיקות פוליטיקאים, משפטנים ומדעני מדינה מזה למעלה משלושה עשורים, ובגבולות המאמר הנוכחי אין שום טעם לחזור ולעסוק בהן. לצורך הדיון הנוכחי, ולצורכו בלבד, נניח שבית המשפט אכן מוסמך לכך וממילא שכל דיני הסעדים הכלליים חלים גם בהליכים הנוגעים לעתירות המבקשות לפסול חוקים.
עוד כתבות בנושא
גם הנימוס איננו מענייננו. השאלה שעומדת על הפרק איננה האם הכנסת אמורה להתייחס בנימוס לבית המשפט או שבית המשפט אמור להתייחס בנימוס לכנסת. נימוס הוא עניין ליחסים בין בני אדם, לא בין רשויות שלטוניות. כאשר שופט יושב בדין הוא אמנם נותר אדם, אך בשבתו על כס המשפט הפיזי או המטאפורי הוא לא אדם פרטי אלא גילום של רשות שלטונית שפועלת בתוך מארג רשויות. מערכת היחסים הזו היא מעצם טיבה מערכת שמזמינה חיכוך מתמיד מחד, אך כל הצדדים לה מחוייבים בחובת הכיבוד ההדדי. החובה הזו נגזרת ממושכלות היסוד של הפרדת הרשויות, והיא חוזרת ונשנית בפסקי הדין וההחלטות של בית המשפט העליון, שמקפיד להזכיר פעם אחר פעם שהחובה הזו מוטלת עליו.
אלא שבית המשפט העליון, ובמקרה הספציפי הזה השופט גרוסקופף, הוא אולי בבחינת "נאה דורש" אך בוודאי לא בבחינת "נאה מקיים". שתי ההחלטות אותן נתן גרוסקופף בשבוע האחרון, זו המשעה את כניסתו לתוקף של "חוק המעצרים" וזו המשעה את כניסתם לתוקף של כל סעיפי חוק השידורים של השר קרעי שתחולתם מידית, מבטאות זלזול גמור במחוקק. זלזול שמתחיל כבר מהאופן שבו ניתנו שתי ההחלטות הללו. בשתי ההחלטות הללו הורה גרוסקופף על הוצאת "צו ארעי" שמונע את כניסתן של שורת הוראות חוק לתוקף בלי שכבודו התייחס בהחלטותיו לכמה שאלות חשובות:
הכי מעניין
1. מה הדחיפות בהוצאת הצווים על ידי דן יחיד, עוד לפני שהעתירות מועברות להרכב של תשעה שופטים שיכול לדון בבקשה להוצאת צו ביניים ברצינות ולקבל החלטה מושכלת על ידי הרכב רחב ומגוון?
עוד כתבות בנושא
2. מה הנזק שעלול להיגרם מעיכוב של ימים ספורים בהוצאת הצו ב"חוק השידורים"? מי יפגעו אם צו שכזה ינתן רק על ידי ההרכב ורק לאחר שלמשיבים לעתירות ניתנה הזדמנות להשמיע בפני בית המשפט את טענותיהם נגד הוצאת צו ביניים?
3. בכל הנוגע ל"חוק המעצרים", מהו הנזק הבלתי הפיך שיגרמו כמה ימים ללא מעצרי עריקים חרדים? האם בקושי שבועיים ללא מעצרים, עד לדיון שכבר נקבע ל-28 ביולי, הם אלו שישנו את התמונה בכל הנוגע לערכי השוויון ולמצוקת כח האדם של צה"ל?
קריאה בהחלטותיו הלקוניות למדי של השופט גרוסקופף, מלמדת שכבודו רחוק מלכבד את כבודה של הכנסת כרשות מחוקקת. כבוד מינימלי היה מכתיב לשופט המלומד לתת לפחות רמז לנימוק, אם לא נימוק מפורט של ממש, להחלטות ששמות למרמס את סמכותה של הכנסת לחוקק. גם אם נניח שבית המשפט מוסמך היה להחליט את כל מה שהחליט, כבוד הדדי ודאי שאין כאן, אפשר בהחלט לומר שבדיוק להיפך. כאשר בית המשפט מבזה את המחוקק, ואפילו אם לא מדובר בחוקים שהם פאר היצירה החקיקתית, קשה מאוד לקבל ממנו אחר כך את ההטפות אודות החובה לשמור מכל משמר על "שלטון החוק".
עוד כתבות בנושא
