בדיון שיתקיים היום (רביעי) בבג"ץ, יתייצבו שוב זה מול זה שר המשפטים יריב לוין ומערכת המשפט - הפעם סביב אחת הסוגיות החריפות ביותר במשבר החוקתי המתמשך: שאלת סירובו של לוין לשתף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, ולהכיר בו ככזה, והשלכות הדבר על תפקוד מערכת המשפט כולה.
מהלך הדיון
בפתח הדיון בבג"ץ בהתנגדות למתן צו על תנאי בעתירה נגד שר המשפטים יריב לוין, טען בא כוחו של השר, עו"ד יורם שפטל, כי הוועדה לבחירת שופטים שהתכנסה לבחור את השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון פעלה בהרכב חסר של שישה חברים בלבד, בניגוד ללשון חוק היסוד המחייבת, לדבריו, נוכחות של שבעה חברים לפחות.
השופט עופר גרוסקופף תהה האם משמעות הטענה היא שכל ההחלטות שהתקבלו באותה ישיבה אינן תקפות, לרבות מינויו של השופט נעם סולברג למשנה לנשיא העליון. שפטל השיב כי "לכאורה כן", אך הוסיף כי לפי סעיף 11 לחוק בתי המשפט, מרגע שמינוי שופט פורסם ברשומות – לא ניתן עוד לערער עליו. לדבריו, כלל המינויים מאותה ישיבה, ובהם מינויו של סולברג, פורסמו כדין, למעט מינויו של השופט עמית לנשיא העליון.
הכי מעניין
גרוסקופף הקשה על עמדת השר ושאל כיצד ניתן לטעון כיום שהישיבה הייתה בלתי חוקית, שעה ששר המשפטים עצמו פרסם חלק מהמינויים ברשומות. "אם הוא החליט לפרסם, או שהוא ידע שהוא פועל בצורה לא חוקית – אבל אדוני טוען שברגע שהוא עשה זאת הוא עדיין כבול בטעות הזו", אמר השופט. שפטל השיב כי זהו "אחד התרחישים האפשריים", וטען כי ייתכן שלוין סבר בזמן אמת שהרכב של שישה חברים מספיק, אך בדיעבד הגיע למסקנה אחרת.
לדברי שפטל, ההבדל בין יתר המינויים לבין מינויו של עמית נעוץ בכך שלגבי עמית "לא הייתה חתימת קיום" על כתב המינוי של נשיא המדינה, כפי שמתחייב על פי חוק, וכי ראש הממשלה לא חתם על כתב המינוי של נשיא העליון.
הטיעונים איתם יתמודדו הצדדים בדיון הם כפי שהציג אותם השר באמצעות בא כוחו עו"ד יורם שפטל, מדוע נמנע השר לוין משיתוף פעולה עם נשיא העליון עמית:
שלשיטתו של השר אין נשיא מכהן לבית המשפט העליון בעת הזו משלושה טעמים:
הוועדה שבחרה בנשיא לפני כשנה וחצי הייתה בפורום חסר - היו בה שישה חברים ולא שבעה כפי שמתחייב לשיטת השר בלשון החוק.
המינוי לא פורסם על ידי שר המשפטים ברשומות ואינו בתוקף.
כתב המינוי שניתן על ידי נשיא המדינה לא קיבל חתימת קיום על ידי ראש הממשלה.
השופטים מקשים על עו"ד שפטל, בפירוש לשון החוק האומר: "הוועדה רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משבעה". שר המשפטים פירש זאת כך, שאם הוועדה התכנסה ובחרה שופטים ובכלל את נשיא העליון עמית, בהרכב של שישה חברים, הוועדה התכנסה שלא על פי לשון החוק.
השופטים הציגו את פרשנותם כי גם אם הוועדה מתכנסת בהרכב של פחות מ-7 חברים, היא עדיין מונה תשעה חברים.
השופט שטיין: אדוני צריך לשכנע אותנו שהחוק דורש ששבעת חברי הוועדה יפעלו בכל החלטה והחלטה וזה לא כתוב. כתוב שהוועדה רשאית לפעול כל עוד לא פחת מספר החברים בה 7. זה כשם שבישיבה בכנסת מצביעים שני חברי כנסת נגד חבר כנסת אחד, אבל באותה עת יש 120 חברי כנסת.
השופט גרוסקופף: אדוני מתעקש לכתוב מחדש את לשון החוק. לא נאמר שהיא לא יכולה לפעול בישיבה אף אם פחת מספר חבריה.
בהמשך הדיון עברו השופטים להתמקד בטיעון השלישי של שר המשפטים יריב לוין – שאלת "חתימת הקיום" הנדרשת למינוי נשיא בית המשפט העליון, והאם בלעדיה נכנס המינוי לתוקף.
השופט עופר גרוסקופף הבהיר כי מוקד הדיון הוא בשאלה האם חתימת הקיום היא תנאי מהותי לתוקף המינוי. עו"ד יורם שפטל, המייצג את לוין, השיב כי השר מסרב לחתום משום שלשיטתו "כתב המינוי איננו במקומו".
גרוסקופף הפנה לפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה קיימת הבחנה בין סמכויות שבהן לנשיא המדינה יש שיקול דעת – שאז חתימת הקיום של השר חיונית משום שהיא מוסיפה את משקלה של הרשות המבצעת – לבין פעולות טקסיות או פורמליות שבהן לנשיא אין שיקול דעת עצמאי. לדבריו, במינוי נשיא העליון הנשיא "הוא הגושפנקה אבל הוא לא המחליט", ולכן לפי אותה גישה ניתן לטעון שחתימת הקיום אינה תנאי הכרחי.
שפטל דחה את הפרשנות הזו וטען כי לשון החוק חד־משמעית: "בלי חתימה – אין קיום". לדבריו, אין משמעות לסיבה שבגללה החתימה לא ניתנה, והשורה התחתונה היא פורמלית: "החוק אומר צריך חתימת קיום ואין כזו. אז אין קיום למסמך". עוד הוסיף כי מדובר ב"פעולת שרשרת", שלדבריו מובילה גם לכך שלהצהרת האמונים של הנשיא אין תוקף.
השופט אלכס שטיין תהה מנגד מה דינו של מצב שבו אדם "מכשיל את הקיום" בעצמו, והשווה זאת למצבים במשפט הפלילי שבהם אדם שנמלט מריצוי עונש אינו יכול לאחר מכן להיבנות מטענת התיישנות. שפטל השיב כי במקרה הנוכחי "אין מצב שמישהו כופה על שר המשפטים", וכי השר פשוט "מונע מעצמו לחתום", מבלי שלדבריו יש צורך להידרש לנימוקים לכך.
בשלב נוסף בדיון הציג השופט יחיאל כשר את המשמעות הרחבה של עמדת שר המשפטים, כפי שהיא עולה מטיעוניו של עו"ד יורם שפטל. כשר אמר כי לפי גישת השר, מאחר שהוא מוסמך לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, הוא יכול גם להימנע מכינוסה אם צפויה להתקבל בה החלטה שאינה מקובלת עליו – ובכך למעשה למנוע מינוי שופטים.
השופט הוסיף כי גם לאחר שבית המשפט הורה ללוין לכנס את הוועדה, השר, לשיטתו, עדיין יכול לטרפד את המינוי באמצעות סירוב לחתום על "חתימת הקיום". "להשקפתו שלו יש זכות וטו מוחלטת על מינוי שופטים", אמר כשר, והוסיף כי המשמעות המעשית היא שהשר יוכל למנוע מינויי שופטים ורשמים כל עוד "לא נתנו כבוד לזכות הווטו המיוחדת הזו". הוא סיים בשאלה לעו"ד שפטל: "משהו לא דייקתי?"
שפטל השיב: "כבודו די דייק", אך הדגיש כי בית המשפט הוא שכפה את כינוס הוועדה "חרף רצונו של שר המשפטים".
השופט יחיאל כשר העיר כי הסיבה להתערבות בג"ץ הייתה עמדת בית המשפט שלפיה לשר המשפטים אין זכות וטו מעשית על מינויי שופטים.
בא כוח המדינה, עו"ד עמרי אפשטיין, הציג את עמדת היועצת המשפטית לממשלה, שלפיה מדיניותו של שר המשפטים יריב לוין שלא לשתף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון – לרבות בנושא המינויים – אינה יכולה לעמוד מבחינה משפטית.
אפשטיין טען כי הפסיקה מבחינה באופן ברור בין סמכויות הנתונות לשיקול דעת נשיא המדינה, כמו סמכות החנינה, לבין פעולות שהן חובה וללא שיקול דעת. לדבריו, בכל הנוגע למינוי נשיא בית המשפט העליון, "חתימת הקיום" הנדרשת על כתב המינוי של נשיא המדינה היא פעולה "טקסית ופורמלית בלבד" ואינה תנאי לתוקף המינוי.
עוד הדגיש נציג המדינה כי הרכב הוועדה לבחירת שופטים אינו מעניק זכות וטו לאף אחת מרשויות השלטון, ולכן "לא יכול להיות שלחתימת הקיום תהיה עקיפה על זה". בכך התייחס לטענת שר המשפטים שלפיה סירובו לחתום מונע את כניסת המינוי לתוקף.
באשר לטענה כי הוועדה שבחרה את השופט יצחק עמית פעלה בהרכב חסר של שישה חברים בלבד, הפנה אפשטיין לפסק דין שניתן לפני פחות משש שנים, שלדבריו עסק בסיטואציה דומה. הוא הסביר כי הפסיקה מבחינה בין מצב של "הרכב קטוע" – כלומר מצב שבו עצם קיומה של הוועדה נפגע – לבין מצב של הרכב חסר, כאשר בענייננו אין מחלוקת שהוועדה עצמה כוללת תשעה חברים.
לדבריו, סעיף 20 לחוק הפרשנות קובע כי פעולה שהוטלה על מספר בני אדם תקפה אם נעשתה בידי רובם, והוא הזכיר כי זו גם הייתה עמדתה של השופטת דפנה ברק־ארז בפסיקה קודמת.
עו"ד ד"ר חגי קלעי, בא כוחו של מכון זולת, טען בדיון כי שר המשפטים יריב לוין פועל בניגוד לפסיקות המחייבות של בית המשפט העליון ולחוות דעת היועמ"שית. לדבריו, כל עוד ההלכה לא שונתה, רשות מנהלית מחויבת לפעול לפיה ואינה יכולה להחליט שאינה מכבדת אותה.
קלעי אמר כי לוין "מתנער משלטון החוק" וכי אינו מציג הצדקה עניינית להתנהלותו. הוא הוסיף כי בפועל אין "וואקום" שמונע מינויים, משום שהשר יכול היה לקדם ועדות איתור גם ללא שיתוף פעולה מצד נשיא העליון.
השופט עופר גרוסקופף העיר כי בא כוח השר טען שיש פתרון חלופי באמצעות שיתוף פעולה עם המשנה לנשיא העליון. קלעי השיב כי מטרת המהלך היא למעשה לשתק את מערכת המשפט ולהפעיל לחץ על בית המשפט.
גרוסקופף הבהיר מנגד כי העתירה אינה עוסקת רק בבית המשפט העליון, אלא בכלל המינויים במערכת המשפט, כולל מינויי רשמים.
עו"ד שפטל משיב לצדדים:
כולם אומרים שהמערכת במצוקת כוח אדם. בניגוד מוחלט למה שאמר חברי, אף אחד לא יכול לערער על פי דין על מינוי המשנה לנשיא השופט סולברג מפני שזה פורסם ברשומות על ידי השר.
השופט כשר: אם בהחלטה מסוימת נבחר נשיא ומשנה לנשיא, יכול לדעת אדוני שר המשפטים, בזה שהוא יפרסם רק את ההחלטה למינוי המשנה, להפוך את המשנה לנשיא.
עו"ד שפטל: החוק קובע מפורשות שמינוי של שופט פורסם ברשומות לא ניתן לערער אחריו. כשנבחרים על ידי הוועדה נשיא ומשנה לנשיא, שר המשפטים אם הוא לא חותם חתימת קיום על מינוי הנשיא, הוא לא הופך את המשנה לנשיא לנשיא.
השופט גרוסקופף: אבל לשיטתך הוא ישמש גם כממלא מקום נשיא
שפטל: כן, וזה לא אותו דבר שהוא ממנה אותו לנשיא.
השופט כשר: לזה התכוונתי. אני מתקן את דבריי.
השופט גרוסקופף: הפרשת הרשויות היא בלב העניין פה. שר המשפטים מנסה להכתיב לרשות השופטת מי יעמוד בראשה ברגע שהוא אומר שהוא מוכן לכבד את השופט סולברג ולא את השופט עמית.
עו"ד שפטל: הוא לא אומר זאת וגם אני לא אומר זאת. הרי כולם מעוניינים לפתור את הפלונטר אז יש דרכים חלופיות במקום לכנס את כל העתירות האלה.
הרקע לדיון
במוקד הדיון עומדת עתירת עמותת "זולת – לשוויון וזכויות אדם", המבקשת מבית המשפט להורות ללוין לחדש את שיתוף הפעולה עם הנשיא עמית בשורת מינויים והחלטות שמחייבים, לפי חוק, עבודה משותפת של שר המשפטים ונשיא העליון. לחלופין, דורשים העותרים להעביר את הסמכויות הללו לשר אחר – ואף מבקשים, כאפשרות קיצונית, להורות לראש הממשלה בנימין נתניהו לפטר את לוין מתפקידו. השופטים בדיון הם: עופר גרוסקופף, אלכס שטיין ויחיאל כשר.
לטענת העותרים, מאז בחירתו של עמית לנשיא העליון בפברואר 2025, לוין "נמנע מלקיים פגישות עבודה עם נשיא בית המשפט העליון, מצהיר בכל הזדמנות כי אינו מכיר במינויו לתפקיד וכן מצהיר שלא ישתף איתו פעולה בתפקידו. כך מצהיר, וכך פועל".
עוד כתבות בנושא
בעתירה נטען כי אין מדובר רק במשבר אישי או מוסדי, אלא בפגיעה מעשית במערכת המשפט ובציבור כולו. "למדיניות החרם של השר על נשיא בית המשפט העליון יש נפקות מעשית על חייהם מיליוני אזרחים מדי יום ביומו", נכתב. לפי העתירה, עשרות הוראות חוק המחייבות שיתוף פעולה בין השר לנשיא העליון הפכו בפועל ל"אות מתה", משום שהשר מסרב לקיים כל שיתוף פעולה עם עמית.
בין היתר מדובר במינויים של נשיאים וסגני נשיאים לבתי משפט, שופטים עמיתים, רשמים ושופטים לוועדות שחרורים.
אלא שהעימות סביב הנשיא עמית אינו מתמצה רק בסוגיית שיתוף הפעולה. ברקע ניצבת גם עתירה נוספת, שהגישה התנועה למען איכות השלטון, בדרישה לחייב את לוין לפרסם ברשומות את מינויו של עמית לנשיא העליון – צעד טכני־פורמלי שבמשך עשרות שנים בוצע באופן מיידי לאחר בחירת נשיאי העליון.
השר לוין מצדו דוחה את הטענות מכל וכל, ומציג את העתירות כחלק ממאבק רחב יותר נגד הממשלה הנבחרת והרפורמה המשפטית שהיא מובילה.
עוד כתבות בנושא
בתגובה חריפה שהגיש השר לוין באמצעות בא כוחו עו"ד יורם שפטל, טען השר כי מדובר ב"ניסיון, מוזר משהו, לפתור את הבעיה הזו. אם שר המשפטים נוקט במדיניות שאינה לשביעות רצון אלה שלא בחרו בו, נסלק אותו מתפקידו בצו שיפוטי. כך בדיוק מבקשים העותרים".
עוד כתב לוין כי "העותרים מבקשים כי בית המשפט הנכבד יהפוך עצמו לשר המשפטים בפועל", והוסיף: "לא עוד ביקורת שיפוטית, כי אם ניהול שיפוטי של משרד המשפטים".
בהודעה האישית שצורפה לתגובה כתב השר: "לא ארכין את ראשי בפני ההליך הפסול הזה. שום ניסיון להדחתי לא ימנע ממני לבצע את שליחותי, בהתאם לדרך בשמה נבחרתי". לדבריו, "הימים שבהם שרי משפטים קיבלו בהכנעה את רמיסת מעמדם וסמכויותיהם על ידי מערכת המשפט – תמו ולא ישובו עוד".
אחד מקווי ההגנה המרכזיים של לוין הוא הטענה כי עמית כלל אינו נשיא עליון מוכר כדין. בתגובה נוספת שהגיש טען כי כתב המינוי של עמית חסר "חתימת קיום" על כתב המינוי על ידי ראש הממשלה, ולכן אינו תקף משפטית. לפי עמדתו, בהיעדר חתימה כזו אין חובה עליו לשתף פעולה עם עמית כנשיא העליון.
מנגד, ניצבת עמדת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ופרקליטות המדינה – עמדה חריגה בחריפותה נגד שר מכהן. המדינה קובעת באופן חד־משמעי כי "כב' השופט יצחק עמית הוא נשיא בית המשפט העליון המכהן כדין, והוא ראש הרשות השופטת".
עוד כתבות בנושא
בעיקרי הטיעון שהוגשו לקראת הדיון מחר נכתב כי "מדיניות של אי־שיתוף פעולה מצד שר המשפטים עם נשיא בית המשפט העליון ואי הפעלת סמכויות למינויים של בעלי תפקידים במערכת המשפט... נעדרת בסיס חוקי, מנוגדת לסדרי השלטון התקינים ולכללי היסוד של המשפט המינהלי".
המדינה אף מזהירה מפני הפגיעה המעשית במערכת המשפט ובציבור: "מדובר בפגיעה קשה וחסרת הצדקה או הנמקה של הרשות המבצעת ברשות השופטת, תוך שיבוש מערך הבלמים והאיזונים בדמוקרטיה הישראלית".
במסמך מפורטים גם הנתונים שהצטברו בעקבות המשבר: שני בתי משפט מחוזיים ללא נשיא קבוע (באר-שבע ומחוזי מרכז – לוד), עשרות תקני סגני נשיאים שאינם מאוישים, 16 בקשות למינוי שופטים עמיתים שלא קודמו, ורשם נוסף לעליון שטרם מונה אף שההליך בעניינו הסתיים כבר לפני למעלה משנה.
הדיון צפוי לעמוד גם בצל המתיחות החריגה בין הממשלה לבין היועצת המשפטית לממשלה. לוין עצמו מיוצג בהליך בייצוג פרטי של עו"ד שפטל, ולא בידי היועצת המשפטית לממשלה, לאחר שזו שוב סירבה לאמץ את עמדתו המשפטית. למעשה, עמדת היועמ"שית בהליך תומכת בעיקרי העתירה ומתייצבת נגד עמדת שר המשפטים והממשלה.
בדיון הקודם, שנערך בפברואר, הוציא בג"ץ צו על תנאי נגד השר והורה לו לנמק מדוע אינו משתף פעולה עם עמית במינויים הנדרשים. לפי דיווחים מהדיון, השופטים הביעו קושי מהמצב שבו מערכת המשפט מתנהלת ללא שיתוף פעולה בסיסי בין שתי הדמויות המרכזיות האמונות על ניהולה.
יריב לוין ויצחק עמית בטקס השבעת שופטים | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
כעת צפוי בג"ץ להידרש לשאלה רחבה בהרבה: האם שר משפטים רשאי, מטעמים עקרוניים או פוליטיים, להימנע לאורך זמן מהפעלת סמכויות שמחייבות שיתוף פעולה עם נשיא העליון; או שמא מדובר בהפרת חובה מנהלית המצדיקה התערבות שיפוטית.
הכרעה עקרונית בסוגיה עשויה להשפיע לא רק על מערכת היחסים בין לוין לעמית, אלא גם על גבולות הכוח בין הרשויות בתקופה שבה המשבר סביב מערכת המשפט ממשיך לעמוד בלב המערכת הפוליטית והציבורית בישראל.