מערכת הבחירות מגיעה לשיאה, ואיתה מתגברים הוויכוחים, המתח והחשש מפני התוצאות. אלא שהפעם, הציבור הישראלי מגיע לקלפיות במצב נפשי שונה מזה שהכיר במערכות בחירות קודמות. אחרי שנים של מלחמה, אובדן וחוסר ודאות, גם מחלוקת פוליטית רגילה עלולה להפוך לעימות אישי טעון. כיצד אפשר לשמור על השפיות, על היחסים עם הקרובים לנו ועל התקווה לעתיד?
ח"כ קטי שטרית בוויכוח עם ח"כ אחמד טיבי. | צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90
"אני מגדירה את המצב בו נמצאים אזרחי המדינה כטראומה לאומית מתמשכת", אומרת זוהרה סילמן, פסיכולוגית קלינית ונציגת הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, בריאיון למקור ראשון. "אנחנו עדיין לא במצב שאפשר להיות בו בביטחון וברגיעה. גם אם יש איזו שגרה מסוימת, זו 'שגרת מלחמה'. אין שום ביטחון שלא יתחיל פתאום עוד מבצע חדש, או שיהיו התפתחויות והתחממות ביטחונית".
לדבריה, החשיפה הממושכת לאזעקות, לאובדן ולתחושת האיום משפיעה גם על הדרך שבה אנחנו תופסים את מי שחולקים עלינו פוליטית. "המציאות הזו של הישרדות ואיום מעוררת תגובות של חשיבה ראשונית, דיכוטומית - חשיבה של 'שחור ולבן'. יש תחושה של חלוקה חדה לטובים ורעים, נכון ולא נכון, מסוכן או בטוח. אין מנעד ואין גווני אפור".
הכי מעניין
סילמן מדגישה שלא כל הישראלים סובלים מפוסט-טראומה, אך כמעט כולם נחשפו בדרך כלשהי לטראומה הלאומית. כאשר אדם נמצא בדריכות רגשית מתמדת, הצורך שלו בוודאות גובר. במצב כזה, עמדה פוליטית מנוגדת עלולה להיתפס לא רק כחילוקי דעות, אלא כאיום על זהותו ועל עתידו.
מצביעים בירושלים | צילום: EPA
לדבריה, גם מחקרים מצביעים על קשר בין מערכות בחירות למתח נפשי. מחקר של Neiman ועמיתיו (2015) מצא כי עצם פעולת ההצבעה בקלפי קשורה לעלייה ברמות הקורטיזול בגוף, הורמון הקשור לתגובת דחק. מחקר אחר, של Zhao ועמיתיו (2025), מצא מתאם מובהק בין לחץ ומצוקה בתקופה שלפני הבחירות לבין סיכון מוגבר לתסמיני דיכאון וחרדה.
"המחקרים מראים קשר מתאמי ברור", מסבירה סילמן. "המתח שלפני הבחירות מייצר מצוקה נפשית אמיתית, בעוד שהתגובות לתוצאות עצמן נמצאו במחקרים כפחות מובהקות".
המתח הזה אינו נשאר ברשתות החברתיות או באולפני הטלוויזיה. הוא מגיע גם לארוחות משפחתיות, למקומות העבודה ולחברויות קרובות. "בגלל שהכול מרגיש כל כך הרה גורל, כל אדם שלא חושב כמוני נתפס כסכנה", מסבירה סילמן. "זה יכול להיות האדם הכי קרוב אליי, אבל הבחירה הפוליטית שלו מהווה פתאום איום ישיר עליי ועל העתיד שלי".
אז כיצד אפשר להתמודד?
העצה הראשונה של סילמן היא להפריד בין האדם לבין עמדותיו הפוליטיות. "אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו שלקשר האנושי בינינו יש קיום מעבר לעמדות הפוליטיות. לקחת נשימה ולזכור שלאדם שמולנו יש עוד המון היבטים מלבד הפתק שהוא שם בקלפי".
קלפיות מוכנות במטה ועדת הבחירות המרכזית בשהם | צילום: יונתן זינדל / פלאש 90
העצה השנייה היא לוותר על הצורך לנצח בכל ויכוח. לדבריה, הרצון להוכיח לצד השני שהוא טועה עלול לפגוע במערכות היחסים. חשוב לזכור שגם מי שחושב אחרת פועל מתוך תפיסת העולם שלו ומתוך רצון לעתיד טוב יותר, אף שהוא מבין אותו באופן שונה לחלוטין.
ומה עושים כשהוויכוח יוצא משליטה? סילמן אינה ממליצה להימנע משיחות פוליטיות לחלוטין, אבל בהחלט מציעה לדעת מתי לעצור. "כשמרגישים שהשיחה הופכת לנפיצה ופוגעת בקשר, זה לגיטימי לחלוטין לעצור. מותר לומר בצורה ישירה ורגישה: 'אני רואה שהשיחה הזו לא עושה לנו טוב כרגע, בוא נעצור כאן'".
גם ההתמודדות עם תוצאות הבחירות דורשת פרופורציות. עבור מי שהמפלגה שבה תמך תפסיד, התוצאה עלולה לעורר תחושות של ייאוש וחוסר אונים. סילמן ממליצה לזכור שהשפעה פוליטית וחברתית אינה מסתכמת ביום אחד, ושגם הפסד בבחירות אינו שולל את האפשרות להמשיך להשפיע.
ישראלים משתתפים בסקר בחירות בשוק מחנה יהודה בירושלים | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
"השפעה חברתית ופוליטית היא תהליך לטווח ארוך. אסור לנו לפסול או לשלול את היכולת שלנו להשפיע על המציאות - אם לא בסבב הבחירות הזה, אז בסבב הבא. החוסן שלנו נמדד ביכולת להחזיק בתקווה".
את המסר החשוב ביותר שלה היא מבקשת להפנות דווקא ליום שאחרי הבחירות: "גם אם המועמד המועדף עלינו ייבחר ויקים ממשלה, הוא עדיין יתקל באילוצי מציאות ולא יפעל ב-100% לפי העמדה המדויקת שלנו. ביום שאחרי הבחירות, אנחנו נצטרך להמשיך לחיות כאן יחד, לשתף פעולה ולעשות את המקום הזה טוב יותר".
"העתיד שלנו לא נקבע רק ביום הבחירות בקלפי, אלא בעיקר בבחירות הבין-אישיות הקטנות שאנחנו עושים מדי יום, ברמת ההקשבה והחוסן שאנחנו מגלים זה כלפי זה".
עוד כתבות בנושא
