האם אנו עומדים בפני נקודת מפנה ביחס של החברה לחברות הטכנולוגיה הגדולות? איתי כהן, מנהל תחום מניעה ב-ICA, המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש, סבור שכן. ההסכם החדש שנחתם בארצות הברית עם חברת מטא מסמן את הפעם הראשונה שבה חברת ענק מסוגה נאלצת לשנות את כללי המשחק בכל הנוגע לקטינים.
עוד כתבות בנושא
"זה תחום חדש בשדה של התמכרויות, אבל הנושא של שימוש במסכים הוא רחב בפני עצמו", מסביר כהן. "ההסכם עם מטא הוא חדש, אפילו היסטורי. זה ההסכם הראשון עם חברת טק גדולה סביב הנושא של שימוש של בני נוער. זה הסכם גדול מאוד בממדים שלו. מטא אמורה להעביר כ-18 מיליארד דולר למדינות בארצות הברית".
עם זאת, כהן מבהיר כי "ההסכם תקף רק בתוך ארצות הברית, ואין לו שום תוקף מחוצה לה, לא בישראל ולא באירופה". אלא שבמסמכים הרשמיים אין שום הודעה באשמה של החברה שהפעילה את מיטב המוחות על מנת "לשאוב" את הילדים אל פלטפורמת הריק "כל ההסכם נבנה סביב זה שמטא יכולה להגיד שהיא לא אשמה".
הכי מעניין
איתי כהן | צילום: ללא קרדיט
ממשלות של 47 מדינות בארה"ב תבעו והאשימו את מטא כי עיצבה במכוון וביודעין את הפלטפורמות שלה, ובעיקר את האינסטגרם והפייסבוק, באופן מניפולטיבי וממכר, במטרה למקסם את זמן השהות של קטינים לצורכי רווחי פרסום.
הטענות המרכזיות היו שמטא מחזיקה במחקרים פנימיים המוכיחים שהשימוש באפליקציות פוגע בנפשם הרכה של בני הנוער וגורם לדיכאון, חרדה והפרעות אכילה, אך הציגו לציבור תמונה הפוכה. עוד טענו, שהחברה השקיעה בפיצ'רים שמטרתם התמכרות ופגיעה בדימוי הגוף כגון גלילה אינסופית, התרעות "פוש" בשעות הלימודים, ומנגנון ספירת לייקים המייצרים השוואה חברתית הרסנית. בנוסף, החברה הואשמה באיסוף לא חוקי של מידע אישי על ילדים מתחת לגיל 13 ללא אישור הורים, תוך הפרה של חוקי הגנת הפרטיות.
עוד כתבות בנושא
מטא הגיעה להסדר פשרה, לפיו היא תשלם את סכום העתק לאורך 10 שנים, וכן תבצע שינויים דרמטיים בתוך חודשים ספורים כגון חסימות אוטומטיות לשימוש לילי, מגבלת שימוש לשעתיים, והסרת מספר הלייקים כברירה מחדל.
מהיבט מדעי, הבסיס להתמכרויות לרשתות החברתיות ובכלל, יושב על מנגנונים ביולוגיים עמוקים. ד"ר דקל טליאז, חוקר מוח ומייסד חברת טליאז, מסביר כי התופעה עונה על הגדרות רפואיות של תלות כפייתית.
ד"ר דקל טליאז | צילום: שי אשכנזי
"יש שלושה מאפיינים עיקריים של התמכרות: אובדן שליטה, סבילות וצורך הולך וגובר בשימוש במוצר, והופעת תסמיני גמילה וקושי להיפרד מההרגל", מבהיר ד"ר טליאז. "צריך להבין שהמוח הצעיר הוא מוח מתפתח, המטרה שלו היא ללמוד את הסביבה ולהתאים את ההתנהגות אליה. כשבן אדם נמצא מגיל צעיר ברשתות החברתיות, הוא נוטה לחוות דרכן את העולם, בצורה שבה זה כבר הופך להיות ההיגיון שלו, שילווה אותו לכל אורך החיים - גם בחייו הבוגרים. כל תפיסת המציאות שאתה לומד כילד, וכל חשיפה שיש לך, ובוודאי אם היא ארוכת טווח, היא זו שתעצב את תפיסת העולם שלך בבגרותך, כי אתה בונה את הרשתות הנוירוניות שלך בתקופת הזמן הזאת".
האלגוריתמים הללו מייצרים עבור הילדים עולם חלופי, המנותק מהמציאות הפיזית. ד"ר טליאז מזהיר מפני ההנדסה התודעתית הזו: "ברשתות האלה הכול קורה נורא מהר, ואתה מקבל תמונת עולם מאוד ספציפית, שמוכוונת כדי לשאוב אותך פנימה לתוך האירוע. כך נוצר מצב שהילדים מקבלים תפיסת עולם שהיא לאו דווקא משקפת את המציאות. הרשתות החברתיות יוצרות לך מציאות מדומה במידה מסוימת או נגיד מציאות שמותאמת לתחומי העניין שלך והדברים שחשובים לך, כך שבסופו של דבר אתה מקבל מציאות שהיא לאו דווקא המציאות שבה אתה באמת חי. הרשתות האלה בנויות באופן שאינו תלוי בסביבה החיצונית, ובכל מקרה תימשך פנימה לתוך התוכן שהיא מציעה. אם אין על הילד מגבלה, הוא נמשך פנימה לתוך הרשתות החברתיות, כי זו כל המטרה שלהן – למצוא את הדרך למשוך אותך פנימה לא משנה מה קורה מסביב".
הבעיה מחריפה בשל האופן שבו הפלטפורמות הונדסו. "אנחנו יודעים להגיד שהנושא של גלילה אינסופית בהחלט מגביר את זמן השימוש במסך", מציין כהן. "האלגוריתם שמתאים ו'תופר' למשתמש בדיוק את התוכן כדי שהוא יישאר בו כמה שיותר זמן הוא גם מאפיין שמגביר את זמן המסך. 'מטא' הכירו את הסיכונים לבריאות ולרווחה של בני הנוער, אבל לא עשו עם זה כלום".
בדידות, חרדה, דיכאון
בינתיים, המציאות בשטח בישראל מדאיגה. מחקר שמנהל ICA בשיתוף פרופ' ענת שושני מאוניברסיטת רייכמן מציג נתון מבהיל: נער או נערה ממוצעים בישראל מבלים 8.82 שעות ביום בטלפון. כהן מסייג ומבהיר כי יש חשיבות לאופי השימוש: "לא דומה ילד שגולל אינסופית לילד שמשחק בגיימינג, מהמר, או משתמש בטלפון בשביל לעשות עבודה בהיסטוריה".
ועדיין, הזינוק הכללי מביא עמו השלכות קשות. "אנחנו רואים עלייה בשימוש בחומרים, בעיקר אלכוהול וקנאביס, ועלייה מאוד משמעותית בהימורים", מזהיר כהן. "יש עלייה גדולה בתסמינים של בידוד, חרדה, דיכאון, ותסמינים גופניים שלא מוסברים בבעיות רפואיות. המחקרים בעולם מצביעים על עלייה בבדידות ככל שיש יותר שימוש במסכים. אצל בנות, בעיקר סביב רשתות חברתיות, נושא של פגיעה ודימוי גוף הוא מאוד משמעותי".
עוד כתבות בנושא
המחיר הבריאותי והחברתי של השימוש המוקדם מוכח מחקרית. ד"ר טליאז מציג נתונים דרמטיים: "במחקר של פרופסור רן ברזילי, שהוא אחד המשקיעים אצלנו בחברה, עלה שילדים מתחת לגיל 12 שמשתמשים בסמארטפונים מציגים עלייה משמעותית של 62% במדדים של חוסר שינה והשמנת יתר, וסיכוי מוגבר של 31% לפתח דיכאון. לעומת זאת, אם התחילו להשתמש בטלפון רק מגיל 13 ומעלה, ראו ירידה משמעותית בסיכוי לפתח את הדברים האלה. המטרה שלנו בטליאז היא לתת מענה מהיר ויעיל כדי למנוע התקבעות של הדברים האלה, כי ככל שהבן אדם יותר בוגר, יהיה קשה יותר לשנות את זה".
הפגיעה הזו עלולה להפוך לנכות חברתית ותעסוקתית קבועה בבגרות. "ברגע שהקשר החברתי שלך הופך להיות קשר בסושיאל מדיה וזו המציאות שבה אתה תופס אותו, לא תקיים קשרים חברתיים בתור צעיר, ויהיה לך יותר קשה בתור בוגר, כי במהלך הילדות לא למדת את זה", מזהיר ד"ר טליאז. "הכול הרבה יותר פשוט ומונגש, ואתה יכול לדלג מדבר לדבר ולקבל גירויים בצורה הכי מהירה שיש. לאדם הבוגר שגדל כך הרבה יותר קשה להתמיד או להחזיק עבודה קבועה. יש לזה השפעות על חיי החברה, המשפחה, הלימודים והקריירה. כל דבר שדורש קצת יותר עומק מחשבתי או סבלנות הוא יותר קשה למישהו שהמוח שלו קפץ מדבר לדבר כל הזמן".
מול המנגנונים החזקים הללו, ההורים נותרים חסרי אונים. "היכולת שלו להתמודד לבד עם הכוח של חברות ענק שעושות מה שהן רוצות עם הילדים שלנו היא קטנה והוא צריך כל היום להילחם. זה לא יעבוד, ובטח שלא לבד", קובע כהן. "זה צריך לבוא עם מדיניות, רגולציה ושינוי תרבותי. כשמדברים על איך בעולם המערבי הפכו את כל הסיפור של העישון – פעם זה היה נשמע בלתי אפשרי והפרסומות דיברו לילדים, אבל נעשה שינוי גדול. השינוי שצריכים לעשות פה הוא בסדר גודל הזה, אם לא גדול יותר". כהן מצביע על המצב הפרוץ כיום: "אם ההורה לא קונה תוכנת חסימה, מה שמפריד בין ילד בן שבע לבין אתרי תוכן למבוגרים זו לחיצה על כפתור 'אני בן 18'. זה משהו שרגולציה צריכה לפתור. לא יכול להיות שאנחנו מאפשרים לילדים בלחיצת כפתור להגיע לאתר פורנו, או להיכנס לטלגראס ולקבל תפריט של כל הסמים האפשריים שיגיעו אליו עד הבית. ברור שגם המחוקק וגם המדינה צריכה להתערב פה בצורה משמעותית".
אז מה אפשר לעשות?
עד שהמדינה תתערב, מה יכולים ההורים לעשות? ד"ר טליאז מציע שלוש המלצות מעשיות:
1. "לדחות את מתן הסמארטפון לכמה שיותר מאוחר. אשמח לומר לגיל 16, אבל לצערי זה לא ריאלי, אז אסתפק אפילו בגיל 13. זה ימנע מהילד לפתח מחלות כגון דיכאונות או השמנת יתר".
2. "להגביל ולמסגר בזמן. לוודא שיש לזה הגדרות ברורות. יש את הכלים באנדרואיד וב-iOS זה חשוב כדי לדעת לאילו תכנים הילד נחשף, אך לא פחות חשוב מהי כמות הזמן".
3. "בזמן הלימודים אפשר להגדיר שלא צריך להיות טלפון. בוודאי שעדיף במצב של למידה או של עבודה לא להיות עם סמארטפון".
ילדים בסמארטפון | צילום: שאטרסטוק
כהן מעודד לנוכח הסימנים הראשונים של ההתעוררות ממסדית, וחותם את דבריו בנימה של אזהרה לצד תקווה זהירה: "חשוב רגע להבין שההסכם של מטא זה צעד. הוא לא באמת פותר את הבעיה, וזו טיפה בים כרגע, אבל צעד בכיוון הנכון ומאוד חשוב, ראשוני וחדשני בשדה הזה. כדי שהדבר יהיה יעיל, הוא מוסיף, "השינוי שאנחנו צריכים לעשות הוא גדול וצריך להכיל הרבה מאוד מרכיבים: גם של קובעי מדיניות, גם של מנהיגים חברתיים, גם של הורים, גם של מערכות חינוך פורמלי ובלתי פורמלי".
לדבריו, "הרבה מאוד גורמים צריכים לחבור ביחד כדי לשמור על הילדים. ההסכם של מטא חשוב כי הוא מבין שאי אפשר להשאיר את ההורים לבד, וגם החברות עצמן צריכות לקחת אחריות. לא ייתכן שאם ההורה לא קונה את תוכנת חסימה לטלפון של הילד שלו, מה שמפריד בינו לבין ילד בן שבע לבין אתרי תוכן למבוגרים זו לחיצה על כפתור 'אני בן 18'. זה משהו שרגולציה צריכה לפתור, לא ייתכן שאנחנו מאפשרים לילדים בני שבע בלחיצת כפתור להגיע לאתרים למבוגרים, או לחלופין להיכנס לטלגרס ולקבל תפריט של כל הסמים האפשריים שיגיעו אליו עד הבית. גם המחוקק וגם המדינה צריכה להתערב פה בצורה משמעותית".
עוד כתבות בנושא
