דוח משרד הבריאות חושף פערים גדולים בזמני ההמתנה לניתוחים: עד 89 ימים ליישור מחיצת אף וכמעט מחצית מהמטופלים ממתינים יותר משלושה חודשים, בעוד המשרד מבטיח להרחיב את המדידה ולקצר תורים
אנחנו הישראלים אולי לא אוהבים לעמוד בתור, אבל כשמדובר במערכת הבריאות, אין לנו כל כך ברירה. נתונים חדשים של משרד הבריאות על זמני ההמתנה לניתוחים אלקטיביים משרטטים תמונה של מערכת שבה ההמתנה עלולה להימשך חודשים ארוכים עם השלכות על הבריאות, הכלכלה ואיכות החיים.
דוח משרד הבריאות לשנת 2024, שבוחן את זמני ההמתנה לניתוחים אלקטיביים בבתי החולים הציבוריים, מציג תמונת מצב רחבה של העומסים במערכת: מהניתוחים הנפוצים ביותר, כמו קטרקט ותיקון בקע, ועד ניתוחי אף־אוזן־גרון, החלפות מפרקים וניתוחים בריאטריים (קיצור קיבה). לפי הדו"ח, הניתוח שבו זמן ההמתנה החציוני הוא הארוך ביותר הוא יישור מחיצת אף: 89 ימים. כמעט מחצית מהמטופלים, 49.2%, המתינו לניתוח הזה יותר משלושה חודשים. אחריו נמצאים ניתוח שקדים, עם חציון המתנה של 78 ימים ו-43.9% מהמטופלים שהמתינו מעל 90 יום; החלפת מפרק ברך, עם חציון של 70 ימים ו-37.2% מעל שלושה חודשים; וניתוח כפתורים, עם חציון של 64 ימים ו-36.1% מהממתינים מעל 90 יום.
ניתוח, אילוסטרציה. | צילום: גטי אימג'ס
גם בניתוחים אורתופדיים מרכזיים זמני ההמתנה לא קצרים במיוחד. חציון זמן ההמתנה להחלפת מפרק ירך עומד על 57 ימים, ו־32.2% מהמטופלים המתינו יותר משלושה חודשים. בניתוחים בריאטריים חציון ההמתנה עומד על 55 ימים, וכמעט שליש מהמטופלים המתינו מעל 90 יום. עם זאת ישנם תחומים שבהם זמני ההמתנה קצרים יותר: בכריתת ושחזור שד חציון ההמתנה הארצי עומד על 25 ימים, ובכריתת המעי הגס על 27 ימים. גם בניתוחי עיניים ובניתוחי ראש נרשמו חציוני המתנה נמוכים יחסית עם 29 ו-30 ימים בהתאמה.
משרד הבריאות מסייג ואומר שהדו"ח על זמני ההמתנה אינם מודדים את כל הדרך שעובר המטופל מרגע שהבעיה מתגלה. המדידה הנוכחית מתחילה רק מהרגע שבו רופא מומחה במרפאת חוץ של בית החולים קיבל החלטה לנתח, ועד ביצוע הניתוח בפועל. כלומר, פרק הזמן שבו המטופל ממתין בקהילה להפניה, לבדיקה או להגעה למרפאת החוץ אינו נכלל בשלב זה במדידה. בנוסף, הדוח אינו כולל ניתוחים דחופים, ניתוחי לב וכלי דם, ניתוחים שבוטלו או כאלה שבוצעו במימון ציבורי במוסדות פרטיים, שבאופן טבעי, בהם זמני ההמתנה לרוב קצרים יותר.
הכי מעניין
מנתחים בחדר ניתוח בבית החולים וולפסון, אילוסטרציה | צילום: נתי שוחט, פלאש 90
הדוח מציג גם פערים גדולים בין בתי חולים. כך למשל, בניתוחי קטרקט חציון ההמתנה הארצי עומד על 50 ימים, אך בבתי חולים מסוימים הוא נמוך בהרבה ובאחרים גבוה משמעותית. גם בתיקוני בקע ובניתוחים נוספים ניכרים פערים גדולים בין מוסדות, המשקפים הבדלים בעומס, בזמינות חדרי ניתוח, בכוח אדם ובאופן ניהול התורים.
משרד הבריאות גאה להדגיש כי בהשוואה למציאות הבינלאומית ישראל מציגה זמני המתנה קצרים יותר מהממוצע שדווח ב-OECD. אלא שההשוואה הזו אינה מעלימה את הבעיה היומיומית של המטופל הישראלי: גם אם ישראל נראית טוב יותר בחלק מהמדדים הבינלאומיים, עבור מי שסובל מכאבים, מקושי בתפקוד או מפגיעה באיכות החיים, המתנה של חודשיים ושלושה חודשים לניתוח מתוכנן היא עדיין פרק זמן ארוך מאוד.
בהתייחס לכך, אומר מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב: "זה שאנחנו יותר קצרים מה-OECD בכמעט כל זמני המתנה, זה לא משהו שמאפשר לנו לומר שאנחנו מספיק טובים. אנחנו יודעים גם לראות איפה זמני ההמתנה עדיין ארוכים, אם זה באזור מסוים או בניתוח מסוים, ואנחנו גם לא מסתפקים בלהיות יותר טובים מה-OECD בממוצע. אנחנו משווים את עצמנו למדינות ספציפיות ב-OECD, ובאופן כללי אנחנו רוצים להוביל, לא להיות טובים כמו".
מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
לשאלה האם זמני המתנה לניתוחים של חודשיים-שלושה עומדים בציפיות של משרד הבריאות והמטופל הישראלי, אומר בר סימן טוב כי "אנחנו מציגים את הנתונים כדי לייצר את השקיפות iאת השיח הציבורי, וכדי לייצר למערכת ולעצמנו את הדגשים על המקומות שבהם אנחנו צריכים להשתפר. התשובה אם חודשיים זה זמן המתנה ארוך או קצר, היא לא תשובה שאפשר לענות עליה כן ולא. זה תלוי בהרבה מאוד דברים. אם ניתוח הוא לא דחוף ומטופל רוצה לבחור בבית חולים מסוים כי הוא מרגיש שם יותר בטוח, אז חודשיים זה זמן המתנה לגיטימי. אנחנו מדברים על ניתוחים אלקטיביים, לא ניתוחי חירום. אם מדובר בניתוח שהוא נעשה בהקשר של מחלה ממארת אז כמובן שזמן המתנה הזה הוא ארוך מדי ואנחנו מצפים לראות זמן המתנה קצר יותר. אנחנו בוחנים את מפת הסדרי הבחירה של קופות החולים ובעקבות זה בודקים ממה נובעים זמני המתנה. מהעדפות של מטופלים, מהסדרי בחירה, מעומסים על המערכת או מחוסר זמינות, דברים כאלה הם בסוף מאוד רלוונטיים עבורנו כדי לתכנן מדיניות".
הדו"ח מציב בפני מערכת הבריאות שתי משימות מקבילות: מצד אחד, להמשיך למדוד באופן שקוף ומדויק את זמני ההמתנה, כולל הרחבת המדידה לשלב ההפניה מהקהילה, ומצד שני, להשתמש בנתונים כדי לקצר תורים באופן מעשי, ובמיוחד בתחומים שבהם שיעור הממתינים מעל שלושה חודשים גבוה במיוחד.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
