כשווירוס ההצטננות הנפוץ עובר בבית אחד, הוא עלול להשאיר אחריו שובל תסמינים לא אחיד בכלל. אותו וירוס שגורם אצל אדם אחד לנזלת קלה בלבד, יכול לגרום אצל אדם אחר לשבוע של סבל עם אף סתום, ואצל אחרים אף להוביל לשיעול ולקשיי נשימה שמצריכים אשפוז.
כדי להבין איך המטרדים החורפיים האלה מתפתחים, מדוע הם שונים כל כך מאדם לאדם, ואיך אפשר להפוך אותם לפחות קשים – חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל גידלו מודלים זעירים של דרכי הנשימה באף. במשך ארבעה שבועות הם פיתחו תאי גזע מהאף לאורגנוֹאידים – גרסאות מוקטנות של הממשק בין האף לאוויר – שכללו תאים שמייצרים ריר ותאים בעלי ריסונים זעירים , הפועמים בתנועה גלית כדי להזיז ריר ולכלוך.
לאחר מכן הדביקו החוקרים את “האף שבצלחת” ברינו־וירוס, אחד הגורמים השכיחים להצטננות.
הכי מעניין
צינון | צילום: ג'מיני
לאחר בחינה של אלפי תאים בודדים, גילו החוקרים שלא הנגיף עצמו הוא שקובע את חומרת המחלה – אלא המורכבות של תגובת אלפי תאי דרכי הנשימה. תגובה זו היא שמכריעה אם ההצטננות תיבלם במהירות או תתפתח למשהו חמור הרבה יותר.
במחקר שפורסם בשבוע שעבר, החוקרים מדווחים כי ייצור מהיר של חלבון בשם אינטרפרון על ידי תאים נגועים שמר על הוירוס תחת שליטה, ואיפשר לו להדביק פחות מ־2% מהתאים. כאשר החוקרים דיכאו את האינטרפרון, כשליש מהתאים נדבקו, הנגיף התרבה במהירות, חיישן חיסוני אחר נכנס לפעולה, רמות של מולקולות דלקתיות עלו, ייצור הריר יצא משליטה, והריסונים האטו את פעולתם.
“חלק מהעוצמה של המודל הזה נובעת מכך שהוא רדוקציוניסטי,” אמר ד”ר פטריק מיטשל, מרצה למיקרוביולוגיה מאוניברסיטת וושינגטון, שלא היה מעורב במחקר. “הם מצליחים להראות איך המסלולים האלה מחוברים זה לזה – או איך אחד מהם משתלט כשהאחר חסר.”
גם פרופ’ סבסטיאן ג’ונסטון, מומחה לרפואת ריאות ואלרגיה מהמכון הלאומי ללב ולריאות באימפריאל קולג’ בלונדון, שלא השתתף במחקר, אמר שהחידוש אינו ממצא בודד אלא האופן שבו המחקר מחבר את כל החלקים יחד ומאיר האת הכוריאוגרפיה המדויקת של תגובת מערכת החיסון להדבקה בוירוס.
“זה מחקר שמספר את הסיפור בצורה מקיפה ויסודית מאוד – תוך שימוש בטכניקות המתקדמות ביותר,” אמר. “זו עבודה יפה מאוד, עם מסר מדויק להפליא.”
עוד כתבות בנושא
החיפוש הארוך אחר תרופה להצטננות
אין זה מפתיע שאינטרפרונים ממלאים תפקיד מרכזי בתגובה הראשונית לזיהום. הרעיון להשתמש במשפחת החלבונים שהגוף מפריש כדי להילחם במחלות כתרופה להצטננות עלה כבר בתחילת שנות ה־80, ואף עורר תקווה שתרופה לכל הזיהומים הנגיפיים נמצאת מעבר לפינה.
אבל ניסיונות להשתמש באינטרפרון כתרופה להצטננות הסתבכו בגלל תופעות לוואי והקושי לתת אותו בשלב מוקדם מספיק של ההדבקה.
“הוירוס הוא אתגר מחקרי,” אמרה ד”ר אלן פוקסמן, מרצה לרפואה מעבדתית ואימונוביולוגיה בייל, שהובילה את המחקר. “זה כנראה הווירוס הנשימתי הנפוץ ביותר בבני אדם, אבל הוא כמעט לא מדביק בעלי חיים אחרים.” המודלים שהיא מגדלת מאפשרים לה לפרק, תא אחר תא, את אופן התפתחות הזיהום ואת הדרכים שבהן הגוף מצליח לבלום אותו – וליצור תקווה לטיפולים עתידיים.
“השאלה המרכזית היא איך לעורר את התגובה הזו בזמן,” אמרה פוקסמן.
הצוות שלה מקווה להבין מה מוביל לתגובה חזקה של אינטרפרון אצל חלק מהאנשים – ולא אצל אחרים. היא גם מציינת שכאשר תגובת האינטרפרון נחסמת, תאי דרכי הנשימה מזהים את הווירוס באמצעות אנזים נגיפי אחר, מה שמעורר תגובה דלקתית שעשויה להיות יעד טיפולי נוסף.
שפעת. | צילום: שאטסטרוק
“זה גורם לייצור רב של ריר, לשיעול ולעיטוש – והריר הוא הדרך שבה הווירוס מתפשט,” אמרה. “כשזה קורה בריאות, זה סותם את דרכי האוויר; וכשזה קורה באף, זו הצטננות.”
יש סיבה לכך שהצטננות היא בעיה שקשה לפתור: פירוק תגובות מערכת החיסון והבנה אילו מהן מועילות, אילו שולטות בזיהום ואילו מחמירות את התסמינים – הוא תהליך מורכב.
“אם זו הייתה בעיה קלה לפתרון, היא כבר הייתה נפתרת מזמן,” אמרה פוקסמן. “האופן האלגנטי שבו הגוף נלחם בזיהומים האלה מוקדם מאוד, ובקנה מידה זעיר, עוד לפני שהם מתעצמים – זה משהו שאנחנו עדיין לא יודעים לשחזר.”
עוד כתבות בנושא
