כאשר סגן נשיא ארה"ב, ג'יי-די ואנס, הצהיר ביוני כי ישראל "מבודדת עמוקות" ויש לה "מעט חברים בקהילה הבינלאומית", הוא ביטא נרטיב תקשורתי שהתעצב והפך לעובדה כביכול מוגמרת, אפילו בקרב רבים בישראל.
עוד כתבות בנושא
אך קשה ליישר קו בין הנרטיב לבין מציאות: ישראל מקיימת יחסים דיפלומטיים עם כ-165 מתוך 193 המדינות החברות באו"ם בעולם - רשת הכרה רחבה יותר מזו שרוב מדינות תבל נהנות ממנה. נרטיב ה"בידוד" נשען פחות על היקף הבידוד של ישראל ויותר על הנראות והלהט של תת-קבוצה ספציפית, ובפרט אידיאולוגית, של מבקרים.
ראוי לשאול, אם כן, מדוע כל כך הרבה ממשלות אנטי-ישראליות בעבר הופכות כעת את מסלולן - ומתקרבות לישראל.
הכי מעניין
טענה משפטית או אינסטינקט פוליטי
הדפוס אינו עדין. כמעט כל ממשלה שהורידה או ניתקה את היחסים עם ישראל - בוליביה, קולומביה, צ'ילה, הונדורס, ניקרגואה, ברזיל, דרום אפריקה - הונהגה על ידי ממשל שמאלני או "פרוגרסיבי".
ההצדקה המוצהרת שלהם הייתה תמיד המלחמה בעזה. בפרט, טענות מופרכות על "רצח עם" ו"פשעי מלחמה", הנידונים בבתי משפט בינלאומיים ולא הניבו ממצאים מהסוג הגורף שממשלות אלו טענו כעובדה מוגמרת.
העובדה שהליך משפטי שעדיין בעיצומו זוכה ליחס של אחד שהסתיים עם הרשעה ושימש להצדקת ניתוק קשרים פורמליים עם מדינה ריבונית, מרמזת שהטענה המשפטית עשתה פחות עבודה מהאינסטינקט הפוליטי שעמד מאחוריה.
עוד כתבות בנושא
ההיפוך המתחולל כעת באמריקה הלטינית מאשר את האופי הפוליטי של ניסיון ה"בידוד". ככל שממשלות ימין החליפו ממשלות שמאל ביבשת, הקשרים עם ישראל התחדשו, לעתים קרובות תוך ימים ספורים. באותה מידה, היחסים הורחבו.
צ'ילה והונדורס החזירו שגרירים לישראל תוך חודש מניצחונות הימין בבחירות. ונצואלה החזירה את הקשרים הקונסולריים לאחר 17 שנים, בסיוע ארה"ב.
חאבייר מיליי מארגנטינה הלך רחוק יותר, וכינה סדרה של יוזמות ביטחון וסחר עם ישראל "הסכמי יצחק", רפרנס מפורש להסכמי אברהם. הסכמי יצחק מונעים על ידי זיקה אידיאולוגית ואהדה דתית - קהל אוונגליסטי הולך וגדל ברחבי האזור תומך בתוקף בישראל - כמו גם על ידי חישוב אסטרטגי.
חברות שבזכותה לא קיים טרנד שנאת יהודים בהונגריה. נתניהו ואורבן בביקור ראש הממשלה בבודפשט, בשנה שעברה | צילום: איי.אף.פי
זה לא ייחודי לאמריקה הלטינית. זה קרה גם בתוך האיחוד האירופי, שם סנקציות דורשות פה אחד של כל 27 המדינות החברות, כלומר ממשלה אחת יכולה להטיל עליהן וטו.
ההיפוך המתחולל כעת באמריקה הלטינית מאשר את האופי הפוליטי של ניסיון ה"בידוד". במשך שנים, הונגריה של ראש הממשלה ויקטור אורבן חסמה שוב ושוב את צעדי האיחוד האירופי נגד מתנחלים מסיבות אידיאולוגיות מפורשות: אורבן היה הזדהה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בנושאי הגירה, ריבונות וספקנות כלפי מוסדות בינלאומיים.
כאשר אורבן איבד את השלטון באפריל 2026 לממשלה שלא התעניינה בהגנה על ישראל, הונגריה ויתרה על הווטו שלה תוך שבועות והאיחוד האירופי העביר את חבילת הסנקציות החדשה הראשונה שלו נגד מתנחלים ישראלים מאז אמצע 2024 - שינוי שהונע כולו על ידי בחירות, ולא על ידי שינוי משמעותי בשטח.
עוד כתבות בנושא
סלובניה הייתה תמונת ראי של השינוי של הונגריה. תחת ראש ממשלת השמאל רוברט גולוב, סלובניה הפכה לאחת המדינות האנטי-ישראליות האגרסיביות ביותר באירופה. היא אסרה על סחר בנשק עם ישראל, מנעה מנתניהו ושריו כניסה והכירה במדינה פלסטינית.
שבועות לאחר שממשלת ימין תחת יאנז יאנשה עלתה לשלטון במאי 2026, כל אחד מהצעדים הללו בוטל. סלובניה נכנסה אז ישירות לתפקיד שהתפנה מהונגריה, וחסמה הצהרות משותפות של האיחוד האירופי נגד ישראל שאפילו גרמניה תמכה בהן. כל זה היה אך ורק תוצאה של מי שניצח בבחירות.
מקרה הבוחן
קחו בחשבון גם את בריטניה, שם שר החוץ החדש של הלייבור, אד מיליבנד, הטיל סנקציות כלכליות על ישראל. גם מפלגת השמרנים וגם מפלגת הרפורמים ציינו כי יבטלו מיד את הסנקציות הללו אם וכאשר יעלו לשלטון.
מגיני הממשלות ששינו את עמדתן יציגו את צעדיהן לא כאידיאולוגיה גוברת על עובדות, אלא כתיקון לחריגה אידיאולוגית בכיוון השני. אבל טיעון זה נשמע ריק.
ברזיל היא מקרה הבוחן הברור ביותר. הנשיא לואיז אינסיו לולה דה סילבה נקט בקו האנטי-ישראלי החריף ביותר מכל מנהיג לטיני. ואכן, ממשלתו השוותה את המלחמה בעזה לשואה, מה שגרם למתיחות ביחסים עד כדי כך שישראל הורידה את רמת הקשרים המדינה הגדולה בדרום אמריקה.
עוד כתבות בנושא
ברזיל תלך לקלפיות ב-25 באוקטובר, ואם האופוזיציה הימנית תנצח, אין סיבה לצפות למשהו שונה מאותו התסריט שהתרחש במקומות אחרים: היפוך מהיר, שככל הנראה מלווה בסחר מחודש, שיתוף פעולה ביטחוני ואולי מחוות סמליות הרבה מעבר למה שהיה קיים לפני נשיאותו של לולה.
אם זה יקרה, נרטיב ה"בידוד" יתהפך בברזיל מאותה סיבה שהתהפך בסלובניה - לא משום שהתנהלות ישראל השתנתה, אלא משום שהבוחרים החליפו את הממשלה השלטת.
הסנאטור הימני והמועמד לנשיאות ברזיל, פלביו בולסונארו מהמפלגה הליברלית | צילום: AFP
אין בכך כדי להעיד שישראל אינה ניצבת בפני בעיות דיפלומטיות אמיתיות. דעת הקהל האירופית, הליכי בית הדין הפלילי הבינלאומי והמחיר ההומניטרי האמיתי בעזה הם סיפור נפרד ששורד מעבר למחזור בחירות בודד.
עם זאת, המדינות ששינו כיוון מצביעות על כך שמוסריות לכאורה, משני הצדדים, היא למעשה קרב פוליטי פנימי של אותה מדינה, כאשר ישראל היא לעתים זירת הקרב - אך לא המטרה שלו.
עוד כתבות בנושא
