למה ג'יי-די ואנס משמיץ את ישראל דווקא עכשיו?

סגן נשיא ארה"ב ג'יי־די ואנס ישב השבוע לשיחת עומק בת שלוש שעות עם מנחה ההסכתים האמריקני ג'ו רוגן, והשתמש בבמה הנרחבת שהציעה לו התוכנית כדי לחבוט בישראל במשך דקות ארוכות.

בין היתר, ואנס האשים את ממשלת ישראל שהיא מנהלת מבצע השפעה חשאי וממומן נגד ארה"ב והאינטרסים שלה באיראן. המטרה, לדברי סגן הנשיא, הייתה לחסל את מאמצי המשא ומתן שלו עם האיראנים, להביא לביטול מזכר ההבנות שנחתם אחרי הפסקת האש, ולגרום לכך שהאמריקנים ישקעו במלחמות במזרח התיכון "ללא הגבלת זמן". למשפיעני הרשת והשתדלנים שקיבלו לטענתו תשלומים כדי לטרפד את המשא ומתן שלו הפנה סגן הנשיא מסר קצר ותקיף: "לכו לעזאזל".

את רבע השעה שהקדיש ואנס לישראל יש להבין על רקע מצבה המורכב של מדיניות החוץ האמריקנית ומקומו המורכב עוד יותר של סגן הנשיא במכלול המדיניות הזאת. ואנס עמל רבות כדי להביא להפסקת אש עם איראן ולהפיק את מזכר ההבנות בן 14 הנקודות, ששימש בסיס למשא ומתן לעסקה סופית. כעת מעשי ידיו טובעים במצרי הורמוז. טראמפ הודיע שהמזכר מת, המצור האמריקני חודש, מטוסי הקרב חגים שוב מעל שמי טהרן והשיחות עם האיראנים התאדו לאחר שהנשיא דונלד טראמפ איים להרוג את כל אנשי צוות המשא ומתן האיראנים.

במקביל פורסם לאחרונה בשבועון טיים האמריקני תחקיר הטוען שישראל הקצתה מאות מיליוני דולרים לחיזוק התמיכה הציבורית האמריקנית במלחמה. בין השאר התקציב שימש למימון חוזה שתדלנות בסך 45 מיליון דולר שהוענקו לבראד פרסקייל, שתדלן ובכיר לשעבר במסע הבחירות של טראמפ. אף שפרסקייל הכחיש בתוקף שפעל נגד הממשל או הסכם הפסקת האש, ואנס ניצל את הטענה שזה קרה כדי ללהק שעיר לעזאזל נוח ביותר.

ההתפרצות של ואנס לא קרתה במקרה עכשיו, ולא סתם דווקא בהסכת של רוגן. רוגן הוא מהדמויות המובילות בתנועה בדלנית־פופוליסטית אמריקנית שמזוהה עם פלג מסוים בימין, שוואנס הוא ממנהיגיו. לרוב חברי התנועה הזו מאמינים בתיאוריות קשר שונות, והם מפקפקים בתועלת הברית עם ישראל.

רוגן יהיה האחרון שיתווכח עם טענות שמאשימות מדינה זרה – ודאי שאת המדינה היהודית – בטרפוד האינטרסים של ארה"ב. כך ואנס זכה לאוזן קשבת באחד ההסכתים הגדולים ביותר בעולם, והוא יכול לקדם את האינטרסים האישיים שלו.

לב הסיפור הוא העיתוי. ואנס התנגד לפעולות ההתקפיות באיראן, וקרא למשא ומתן משלב מוקדם מאוד. כשקיבל את ההזדמנות להגיע להסכם עם האיראנים, הוא שש עליה כרגע של שפיות אמריקנית. אלא שאז האיראנים התעקשו, משכו ועשו את מה שכל מי שמכיר אותם ידע שיעשו - והמשא ומתן התפרק. התוצאה, בייחוד לאחר שוואנס התבטא בדבר הסבירות והשפיות של האיראנים ושל משמרות המהפכה, היא שסגן הנשיא נראה כפתי שנפל בפח.

תופס את מקומו

מוקדם לקרוא בדקדוק את סקרי הבחירות המקדימות לקראת 2028, אך אפשר אולי להציץ דרכם אל הלך המחשבה של המצביע הרפובליקני הממוצע. בחודשים האחרונים ואנס – שעוד מוביל בגדול בסקרים הללו – מדמם באיטיות תמיכה, העוברת להיפוכו הגמור בממשל טראמפ, מזכיר המדינה הניצי מרקו רוביו.

אבל מה אם הוא לא אשם בהידרדרותו בסקרים? מה אם במקום פוליטיקאי פתי שהגיע לא מוכן למשא ומתן עם משטר זדוני ומתוחכם, הוא למעשה נציג הרואי של הציבור שניסה לחלץ את ארצו ממלכודת גיאו־פוליטית? ומה אם הוא לא נכשל, אלא הוכשל בידי גורמים זרים עלומים ששילמו הון עתק כדי לוודא שהמלחמה תימשך חרף מאמציו הנואשים?

אפילו הנשיא טראמפ, התומך כעת בחזרה ללחימה, הביע תסכול גובר מראש הממשלה בנימין נתניהו בשבועות האחרונים, וטען שפעולותיה הצבאיות של ישראל סיבכו את המשא ומתן. כאשר ואנס שולח אצבע מאשימה כלפי פרסקייל ושתדלנים ישראלים, הוא מנסה לרחוץ את ידיו מכישלון העסקה שלו ולשכתב את הנרטיב ההיסטורי.

יש כאן נקודה נוספת. ייתכן שמאחורי ההתבטאויות של ואנס מסתתרת אסטרטגיה עמוקה וצינית הרבה יותר, שמכוונת ישירות להישרדותו הפוליטית העתידית.

ידוע ומפורסם בפוליטיקה האמריקנית ששבר דורי קורע את בסיס המצביעים הרפובליקני: שמרנים צעירים מביטים בישראל דרך עדשה פוליטית קרה, במקום העדשה המקראית־היסטורית המסורתית של ותיקי המפלגה. אושיות תקשורת כמו טאקר קרלסון ומגין קלי כבר מתייחסים למלחמה באיראן בתור "המלחמה הישראלית", ומזהירים את הקהל מכך שאינספור אמריקנים עלולים "למות למען מדינה זרה".

כשהוא מצרף את קולו לגל הבדלני הגובר ומצהיר שהוא מייצג "את האמריקנים תחילה", ואנס פונה למצביעים המפקפקים ואומר להם: "זו המלחמה שלהם, לא שלי". כך, הוא מקווה, המשך הסחבת במלחמה אולי יזיק למפלגה הרפובליקנית ויעצים את קריסתה בבחירות בנובמבר 2026, אבל אולי יועיל לו באופן אישי לקראת 2028 - בתור המתנגד היחיד כמעט בממשל להתמשכותה.

ואם ארה"ב תנצח איכשהו באיראן – ובכן, כמה קשה לו להסביר שזה קרה למרות ההשפעה הישראלית הזדונית?

קולו של הנשיא?

יש אפשרות נוספת, צינית לא פחות, שכדאי לקחת בחשבון: ייתכן שוואנס לא סטה מעמדת הממשל, אלא תיאם את צעדיו עם הבוס. טראמפ, שבסופו של דבר הורה על חידוש הלחימה באיראן, מבקש לפייס את הבייס הבדלני שלו, שדורש התנתקות מהמזרח התיכון וסוף ל"מלחמת האינסוף" שהוא מתעב.

מתקפה חזיתית נגד ישראל, גם מצד סגנו הנוטה לבדלנות, עשויה לקרוץ למצביעים הללו. "כן, אנחנו נלחמים שוב", משדר ואנס, "אבל דעו שזו למעשה המלחמה של ישראל, לא שלנו". כך יכול הממשל לנהל את המערכה הצבאית, ובה בעת לגלגל את היעדר האהדה אליה לפתחה של הממשלה בישראל.

מנקודת מבט ישראלית, לא כדאי להיות היסטריים - אך מותר בהחלט לדאוג. למעשה אין כאן שום תגלית מרעישה. אנחנו יודעים היטב מיהו ואנס ומה חושב הפלג הפופוליסטי שהוא מוביל על הברית ההיסטורית עם המדינה היהודית.

מה שמטריד באמת בריאיון לרוגן הוא הנכונות של סגן נשיא ארה"ב להיות בוטה כל כך, ודווקא באחת מבמות התקשורת הגדולות בעולם. ואנס כבר לא מסתתר מאחורי רמזים או מדבר בקודים, והופך כעת את ההתנערות הפומבית מישראל לעמדה פוליטית גלויה, ואולי אף כדאית.