זכייתו של הסרט "נז"א" בפרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה עוררה בישראל גל של תגובות נסערות. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודיע כי בעקבות הסרט יקדם חקיקה נגד הוצאת דיבה על חיילי צה"ל ועל מדינת ישראל; שר התרבות, מיקי זוהר, קרא לשלול את אזרחותם של הבמאים; וסגן השר במשרד רה"מ, אלמוג כהן, קרא להטיל עליהם עיצומים. לצד התגובה בדרג הפוליטי, הסרט חטף קיתונות של ביקורת מקיר לקיר גם בקרב הציבור הישראלי.
אלא שלצד הזעם והזעזוע, כפי שאומרת הקלישאה המפורסמת, "כל משבר הוא גם הזדמנות", ובעוד נז"א אכן מייצר משבר בדעת הקהל הבינלאומית, הוא מפריך מהיסוד את ההאשמות נגד ישראל על רצח העם.
מהו בעצם נז"א?
הכי מעניין
השם "נז"א" עצמו הוא ראשי התיבות של "נזק אגבי", המונח הצבאי-משפטי לפגיעה בלתי מכוונת באזרחים תוך כדי תקיפת מטרה לגיטימית. במקרה שבו הסרט מתעסק, כלומר המלחמה בעזה - פעיל חמאס.
מהו רצח עם?
בדצמבר 2023 הגישה דרום אפריקה תביעה נגד ישראל על רצח עם נגד העם הפלסטיני לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ). רצח עם, על פי ההגדרה המשפטית הקבועה באמנה הבינלאומית רצח עם משנת 1948, אינו כל הריגה המונית.
ההגדרה דורשת שני יסודות המתקיימים בו-זמנית: מעשה אחד מתוך רשימה סגורה, הריגה, פגיעה חמורה בגוף או בנפש, ולצידו כוונה מיוחדת ומובחנת להשמיד עם, קבוצה אתנית, גזעית או דתית - כולם או חלקם, ככזה. המילים האחרונות אינן תוספת טכנית: הן אלה שמפרידות בין פשע מלחמה, ואפילו בין טבח המוני, לבין רצח עם.
כוונה זו זכתה לימים לכינוי לטיני שהפך לאבן יסוד במשפט הבינלאומי, "דולוס ספציאליס", כפי שנקבע בפסיקותיו המכוננות של הטריבונל הבינלאומי לרואנדה, ב-1998 וב-1999: יסוד נפשי חריג שאין לו מקבילה בשום עבירה פלילית אחרת.
גם בית הדין הבינלאומי לצדק עצמו קבע לכוונה הזו רף הוכחה גבוה במיוחד. בפרשת בוסניה נגד סרביה ב-2007, קבע בית הדין כי אכן התרחש רצח עם בסרברניצה ביולי 1995, שם נרצחו כ-8,000 גברים ונערים מוסלמים בתוך ימים ספורים בלבד, ובכל זאת לא הרשיע את סרביה עצמה בביצוע רצח העם, אלא רק בכישלון למנוע אותו.
הסיבה לכך הייתה שהראיות לא הוכיחו שהכוונה המיוחדת הייתה ההסבר ההגיוני היחיד לביצוע המעשים שהוצגו בפני בית הדין. רף כזה, שאפילו טבח מתוכנן בן ימים ספורים לא עמד בו במלואו, הוא הרף שעל דרום אפריקה לעבור מול ישראל.
עוד כתבות בנושא
כיצד נז"א מפריך את האשמות רצח העם?
הטענה הבסיסית של הסרט היא שצה"ל מפעיל מנגנון - נז"א - המעריך מראש, עבור כל מטרה, מהו מספר האזרחים המירבי שסביר לפגוע בו ביחס לערך המבצעי של החיסול, ומאשר או פוסל תקיפה בהתאם. ההאשמה שמפנה נז"א לישראל היא שצה"ל הוא "loose cannon" שמוכן לפגוע במספר לא פרופורציונלי של אזרחים כדי לחסל מחבל אחד.
גם אם מניחים, לצורך הדיון, שהתיאור הזה מדויק במלואו, ושצה"ל מאשר לחסל מחבלים ביחס מוגזם לשיעור האוכלוסייה הנפגע, זוהי ראיית זהב כנגד האשמת הג'נוסייד. המונח "נזק אגבי" מניח מראש קיומו של תהליך המבחין בין מטרה לבין הפגיעה הנלווית אליה, קובע לה תקרה, ובוחן אם עמדו בה. זהו, למעשה, ההפך הגמור ממה שרצח עם אמור להיראות.
הרי מי שרוצה להשמיד עם מנסה להרוג כמה שיותר, זאת מבלי להבחין כלל בין הכוחות הלוחמים של האויב לאוכלוסייתו האזרחית. הסרט טוען שצה"ל מקיים מנגנון שמבחין, מכייל, מציב לעצמו תקרה ואז שוקל האם יש לגיטימציה לתקיפה או לא - דרך פעולה שאף אדם שניסה לבצע רצח עם בהיסטוריה לא נקט בה. אדרבא, זהו תיאור של מערכת הנאבקת לצמצם נזק אגבי, לא של כוונה להשמיד אוכלוסייה כמות שהיא.
כאן בדיוק נמצא הפער ההופך את מה שנועד להיות ראיה מרשיעה לראיה מזכה: כוונה להשמיד עם, בתור שכזה, אינה מותירה מקום לחישובי יחסים, לתקרות, לאישורים מדורגים על פי זהות המטרה, כוונה שאינה זקוקה לתהליך אישור כלשהו. לעומק, קיומו של המנגנון המתואר בסרט, גם כפי שהוא מצויר בו, בצבעים הכהים ביותר האפשריים, הוא שמרוקן מתוכן את היסוד הנפשי שרצח עם מחייב.
עוד כתבות בנושא
התזמון, למעשה, נוח לכך. התיק בהאג נמצא כיום עמוק בתוך סבב כתבי טענות בכתב: ישראל הגישה את כתב ההגנה שלה במרץ 2026, ובכלל זה טענת סף נגד סמכות בית הדין; לדרום אפריקה ניתן זמן עד נובמבר 2027 להגיש כתב תשובה, ולישראל עד מאי 2029 להגיש כתב תגובה.
אין כרגע דיון פומבי קרוב שבו יוקרן קטע דרמטי על מסך, אך דווקא בשל כך עומד לרשות הפרקליטות הישראלית חלון זמן ארוך כדי להטמיע בתוך כתבי הטענות שלה את התוכן שעליו מבוסס הסרט, לא את הסרט עצמו כיצירה קולנועית, אלא את מה שאותם 24 עדים תיארו, ולקרוא אותו כפשוטו: לא דרך העריכה הדרמטית שנבחרה כדי להאשים, אלא כתיעוד בעל כורחו של מנגנון דיפרנציאציה.
עוד כתבות בנושא
ביקורות שהתפרסמו בעולם על הסרט כינו אותו כבר "חשיפה מזעזעת של מדיניות רצחנית ישראלית", ואחד העדים המצולמים בו משתמש בעצמו, לפי אותן ביקורות, במילה "רצח עם" כדי לתאר את מה שראה. דווקא משום כך יש משמעות לכך שהפרקליטות הישראלית תדע לקרוא את העדויות הללו נגד הכיוון שאליו הן נערכו: לא כדי לסתור את הביקורת המוסרית שהסרט מעורר, אלא כדי להראות שהמנגנון שהוא עצמו מתאר, מחושב, מדורג, כפוף לתקרה - ולכן, מבחינה משפטית, ההפך הגמור מכוונה להשמיד עם.
בשורה התחתונה, בעולם אידיאלי, עם בית דין אובייקטיבי שכפוף לחוק, לתקדימים שלו עצמו וללוגיקה, הייתי קורא במלוא הרצינות לצוות ההגנה הישראלי להקרין קטעים נבחרים מנז"א בבית הדין בהאג, לאחר הכחשת ההאשמות המובאות בו כמובן. אלא שבמציאות שבה הנראטיב, הרגש ודעת הקהל עשויים בסבירות גבוהה להוות מרכיב מרכזי בהחלטת השופטים, ייתכן שנאלץ להסתפק בטיעון בכתב.