25 דקות תמימות הריע קהל הצופים בפסטיבל ונציה לשני יוצרי הסרט הישראלי על הג'נוסייד הישראלי בעזה; המון זמן, אם כי עדיין רחוק מאוד מהשיא. מחיאות הכפיים של אירופה לסיפור הריגתו של ישו באשמת היהודים נמשכות כבר אלפיים שנה כמעט. גם במקרה ההוא ובפסטיבלים האנטישמיים שהשתרשרו ממנו היו יהודים שנטלו חלק פעיל בהסתה ובהלשנה. תשואות שונאי ישראל נעמו להם מאוד.

בקיץ 1240, לדוגמה, הסית יהודי מומר, ניקולאס דונין, את האפיפיור ואת מלכי צרפת לשרוף את כל כתבי התלמוד בטענה – אומנם לא כוזבת, אך תלושת הקשר – שהם מכילים ביטויים קשים נגד גויים. רבי יחיאל מפריז, מורו לשעבר של המומר, כתב עליו אחר כך מילים שהולמות גם את האירוע בוונציה בשבוע שעבר: "ממנוּ יצא הפורץ גדר והקורץ, ובמורג חריש חדש חרץ, חרק בשיניו ובעיניו קורץ, בלעגי שפה ובחרפת אדם בא להתגולל עלינו ולהבאיש ריח נופת צופים. קולו כנחש ועל שפם יעטה, ולשונו כמדקרות חרב בוטה, ומשפט ללענה מוטה, כולו לבן הפך החוטא".

הרמטכ"ל, מפקד פיקוד הדרום ודובר צה"ל הכריזו השבוע שלא היו דברים מעולם. ככל שהדברים תלויים בהם, הם יתאמצו להוכיח בקרוב את צדקתם. צה"ל של המאה ה־21 הוא צבא שלא זז ימינה או שמאלה בלי ייעוץ משפטי. מספר ההרוגים הגדול של תושבי עזה מאש צה"ל במלחמה האחרונה, מספר שאיש אינו מסוגל לכמת בדייקנות, הוא תוצאה ישירה של אופי הלחימה שמנהיגיהם הנבחרים בחרו בה, לחימה בשטח בנוי, לא של פקודה מטכ"לית לטבוח בהם. כל בית שני היה מחסן תחמושת או פתח של מנהרה. זו הסיבה שבגללה מחצית הרצועה הפכה בהדרגה לעיי חורבות, בין בית־חנון לרפיח. לצה"ל לא הייתה אפשרות מבצעית לנצח אותה בלי להקריס אותם. חייהם של מאות חיילים לפחות נחסכו בזכות שיטת הפעולה הזרביבית, שאחרי ככלות הכול איננה שיטה קטלנית, אם כי בהחלט הרסנית, מימוש ההבטחה החוזרת ונשנית לעצמנו בעקבות השואה: לעולם לא עוד.

כמו היטלר, חמאס עלה לשלטון בדרך דמוקרטית. הוא לא נכפה על תושבי עזה. איש מהם גם לא יצא להפגין כשהתבררו מעללי מפלצות הנוח'בה בשטח ישראל הריבונית. אזרחים רבים שעטו לשטחנו כדי להשתתף בטבח ובביזה. שום מאמר ביקורת לא התפרסם מאז בעיתון מקומי. אף רביב דרוקר מקומי לא אמר אי־פעם בטלוויזיה עזתית, כמו רביב דרוקר שלנו השבוע, שסרטוני הזוועה גרמו לו "להרגיש כמו גרמני שחי בתקופת מלחמת העולם השנייה ושומע מה עשו בני עמו".

נחשול הספרים שחטופינו בעזה מפרסמים עכשיו על חוויותיהם הנוראות שם, מתאר שיתוף פעולה אזרחי הדוק עם החוטפים. אף על פי כן, כאמור, לא ניתנה לכוחות היבשה או האוויר שלנו פקודה לשטוף את עזה באש עיוורת. גם במלחמה הזאת נשמרו עקרונות האיפוק משכבר המלחמות, על פי כללי הדין הבינלאומי, שצה"ל שומר עליהם יותר מכל צבא אחר בעולם. החידוש היחיד היה הנחישות. עד סתיו תשפ"ד, הדרג המדיני והצבאי נרתעו מכניסה ממושכת לעומק השטח בעזה. במלחמה הזאת הבינו בקבינט ובמטכ"ל שאין ברירה אחרת.            

רק לדעתם של יוצרי נז"א ושל סנגוריהם במפלגת יאיר גולן הייתה ברירה, כנראה מועדפת: ויתור על הכרעת חמאס (הכרעה בלתי אפשרית בלי פגיעה מידתית באוכלוסייה אזרחית), השארת רוב תשתיותיו על כנן (למשל, מחסני האמל"ח בבתי הספר), ויתור על הפרימטר (שמשתרע בחלקו הגדול על שטחים מאוכלסים לשעבר), הקרבת חיי חיילים בלחימה סיזיפית מבית לבית, ובעצם יצירת תנאים לטבח חדש נוסח 7 באוקטובר. הוא לא יעניין אף אחד בוונציה. אפילו גורלם של יוצרי הסרט נז"א לא יעניין אותם. 47 שנים אחרי שריפת התלמוד בפריז, ניקולאס דונין הוצא להורג באשמת כפירה בנצרות.