בנאום הקצר שנשא שגריר ישראל לוושינגטון, יחיאל לייטר, לאחר חתימת ההסכם מול לבנון ביום שישי, הוא הודה ללוחמי צה"ל, "הגיבורים האמתיים".
לצדה של שגרירת לבנון לוושינגטון, שיבח לייטר, בעצמו אב שכול, את צבא ההגנה לישראל, ואמר כי המלחמה הנחרצת שניהלו לוחמיו מול "איראן ובנות בריתה", הביאו את ישראל גם להישג המדיני הזה.
עוד כתבות בנושא
הסיטואציה הזו, בה דברי שבח ללוחמי צה"ל נישאים לצד נציג רשמי של ממשלת לבנון, ממחישים את ההישג המדיני עליו עמל לייטר כבר שבועות ארוכים, בחמישה סבבי דיונים שהחלו עוד קודם לחתימה האמריקנית על מזכר ההבנות מול איראן.
הכי מעניין
לשם המחשה שקשה לחמוק ממנה, באוקטובר 22, בהסכם של ממשלת יאיר לפיד שמסרה שטחים ימיים של ישראל ללבנון, הדגיש ראש המל"ל דאז כהישג את העובדה כי לבנון הסכימה להתייחס למסמך ששמה של ישראל הופיע בו. על תמונה משותפת של נציגי שתי המדינות, או דגלי ישראל ברקע הנציגים הלבנונים - לא היה אז כלל מה לדבר.
בדברי הפתיחה של לייטר לסבב הנוכחי של השיחות בין ישראל ולבנון - באמצע השבוע שעבר, הוא הביע דאגה שהרכבת יורדת מהפסים. מותח בכך ביקורת ישראלית רשמית ראשונה על מזכר ההבנות האמריקני-איראני - שהוביל סגן הנשיא ג'יי.די ואנס. בדברי הסיכום שלו ביום שישי למגעים להסכם ישראל-לבנון שהתנהלו תחת מזכיר המדינה מרקו רוביו - אמר לייטר כי הרכבת חזרה אל הפסים. "איראן בחוץ, חזבאללה בחוץ".
עוד כתבות בנושא
אז אמנם, אין כמובן בהסכם מול לבנון כדי לתקן את כל סעיפיו הבעייתיים של מזכר ההבנות, אולם בכל הנוגע להתעקשות האיראנית לכרוך את הפסקת האש שלה מול ארה"ב בשליטה על המתחולל בלבנון, כפי שזה התבטא בסעיף במזכר ההבנות שנגע להקמת מנגנון פיקוח על הפסקת אש בלבנון בו ייטלו חלק ארה"ב, איראן, והמתווכות קטאר ופקיסטן – יש כאן חזרה להתנהלות מציאותית יותר, שבה ישראל, שבטחונה הוא שמונח על הפרק, היא חלק משמעותי מהתהליך.
האפשרות כי כוחותיו של אל ג'ולאני ייכנסו ללבנון כדי "לטפל" בחיזבאללה עלתה במהלך הדיונים בשבוע שעבר בין ישראל ולבנון בוושינגטון. מסתמן כי מי שאחראי לרעיון המסוכן הוא השגריר האמריקני לטורקיה, טום באראק. היה צורך במאמץ דיפלומטי ישראלי משמעותי כדי להוריד את האפשרות הזו מהפרק. מכיוון שההסכם שהושג כולל דחיקה של ההשפעה האיראנית מלבנון, בירושלים לא מוציאים מכלל אפשרות ניסיונות איראניים להפיל את ממשלת עאון ואף ניסיונות לחסל דמויות מרכזיות בה.
הרתיעה בקרב חלק מהימין אמש, לאחר שנודע במוצאי שבת על ההסכם שנחתם יממה קודם, היא מובנת. חוסר אמון כלפי היכולות או הרצון הלבנוני לפעול כנגד חזבאללה, הן צבאית והן בדחיקתם האזרחית מכפרי הדרום. אבל במהלך המשא ומתן שנולד ביוזמה ישראלית אמריקנית – ההישג המשמעותי בהגעה להסכם, הוא הורדת המסך על הדרישה האיראנית לכפות על ישראל הפסקת אש ונסיגה מלבנון בתנאיה של מממנת החזבאללה.
לצד זה, קבלת לבנון את השהייה של צה"ל בשטחה, צעד נדרש לביטחון צפונה של ישראל, מפרקת טיעונים בינלאומיים כנגד עצם השהייה הזו. בדיון שהתקיים לבקשת צרפת בחודש שעבר במועצת הביטחון של האו"ם, הסכימו כלל החברות, לבד מארה"ב כי על ישראל לסגת מדרום לבנון. הסכמתה של לבנון לשהייה הישראלית – שומטת את הקרקע מדרישה זו, ומפנה את החיצים לחוסר היציבות אל חזבאללה ואיראן.
על פי הטקסט שפורסם בידי מחלקת המדינה ביום שישי, ישראל תישאר ברצועה שבדרום לבנון, "עד לפירוק נשק מאומת של קבוצות חמושות שאינן מדינתיות ופירוק התשתיות הנלוות, שיאפשרו לצבא ההגנה לישראל להתפרס בהדרגה מחוץ לשטח לבנון", לשון ההסכם. ובינתיים, נקבעו שני אזורי פיילוט, ש"עם אישור מוצלח של פירוק נשק של קבוצות חמושות שאינן מדינתיות ופירוק התשתיות שלהן באזורים אלה, חיל ההגנה הלבנוני ייקח על עצמו אחריות ביטחונית מלאה ויעילה באזורים אלה, מאמצי השיקום הנתמכים בינלאומיים יתחילו, ואזרחים לבנונים יוכלו לחזור בבטחה לאזורים אלה תחת שליטה בלעדית של רשויות המדינה הלבנוניות".
השאלות שעדיין נותרו פתוחות הן האם אכן לבנון תצליח לדחוק אזרחית וצבאית באזורי הפיילוט את חזבאללה, איך מוודאים כי כספי שיקום בינלאומיים לא יזלגו לידי ארגון הטרור, והאם הפריסה הנוכחית של צה"ל ברצועה ספציפית תאפשר לארגון הטרור להתחזק באזורים אחרים.
במשל הרכבת של השגריר לייטר, התחנה הסופית היא שלום מלא בין ישראל ובין שכנתה מצפון. בתווך, נמצא חזבאללה, ששואף לכיבוש הגליל ולהשמדת ישראל. ביום שישי, התקדמה ישראל מדינית צעד משמעותי כדי להבהיר את הרצון המשותף עם לבנון להיפרע ממנו. אולם העשייה הנדרשת בשטח להשלמת המשימה הזו, זה ברור, עוד רחוקה מלהסתיים.
עוד כתבות בנושא
