בעוד מטוס קרב ישראלי מתחבר למטוס תדלוק אמריקני בדרך לעוד תקיפה משותפת באיראן, במרחק אלפי קילומטרים מאיתנו מתקתק שעון חול אסטרטגי שעלול לשנות את סדרי העולם - ואת מקומה של ישראל בתוכו - כבר בשנתיים הקרובות. שנת 2027 מסומנת כיום על ידי קהילת המודיעין האמריקנית ומכוני מחקר מובילים כנקודת המפנה שבה סין עשויה לפעול צבאית לאיחוד טאיוואן עם היבשת.
עוד כתבות בנושא
ישראל תצטרך לפעול בחוכמה כדי שלא להימחץ בין שתי המעצמות המובילות כיום בעולם. מצד אחד, ארה"ב, בעלת הברית הגדולה ביותר שמסייעת צבאית כבר שנים ובחודשיים האחרונים אף נלחמת כתף אל כתף עם ישראל אל מול הגדולה שבאויביה. מן הצד השני, סין. מעצמה כלכלית, מדינית וצבאית שיש לישראל שהיא גם שותפת הסחר השנייה (או השלישית, תלוי איך מגדירים את מדינות אירופה) בגודלה של ישראל.
על אף שסין מעולם לא הייתה מידידותיה הקרובות של ישראל, יש אינטרס ישראלי ברור שהיא לא תהפוך לאויבת. עם הפלישה הרוסית לאוקראינה נוצר מתח בין הדרישות האמריקניות לבין האינטרסים הישראלים בקשרים עם רוסיה. עימות צבאי בדרום מזרח אסיה, יהיה שחזור של הדילמה רק על סטרואידים. עבור מקבלי ההחלטות בירושלים, לא מדובר בחדשות חוץ רחוקות, אלא בדילמה אסטרטגית המחייבת הכרעה ברורה עוד לפני שנורה הכדור הראשון.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
מדוע הדחיפות? לשם כך יש להבין מדוע 2027. התחזית הזו אינה מבוססת על ניחוש, אלא על "סנכרון שעונים" נדיר שיוצר חלון הזדמנויות מסוכן עבור בייג'ינג. השעון הראשון הוא הצבאי: ההערכה היא כי נשיא סין, שי ג'ינפינג, הורה לצבא השחרור העממי להשלים את תהליכי המודרניזציה ולהיות מוכן מבחינה צבאית-מבצעית לכפות איחוד על טאיוואן עד שנת המאה להקמת הצבא (2027). השעון השני הוא השעון הפרסונלי של שי עצמו, המבקש לקבע את מורשתו ההיסטורית כ"מאחד האומה" לפני סוף כהונתו השלישית, הצפויה בסוף 2027. השעון השלישי הוא הפוליטי-חברתי בטאיוואן: בסין מבינים כי דעת הקהל באי מתרחקת מהיבשת בעקביות - כיום כ-87% מהטאיוואנים מתנגדים לאיחוד. אחוז הטאיוואנים המגדירים עצמם כסינים מראה גרף ירידה ברור בעשורים האחרונים, ללא צפי לשינוי. שנת 2027 היא שנת בחירות לנשיאות (הבחירות עצמן מתוכננות לתחילת ינואר 2028). ניצחון נוסף של המפלגה הדמוקרטית-פרוגרסיבית (DPP), הנוטה יותר לכיוון עצמאות, עשוי להבהיר לסין כי הדרך לאיחוד בדרכי שלום חסומה לעד.
עימות כזה, אם יפרוץ, יטלטל את הכלכלה העולמית דרך שיבוש נתיבי סחר ימיים קריטיים ועלול לשתק את תעשיית השבבים העולמית - שטאיוואן היא הלב הפועם שלה. על אף מדיניות העמימות האסטרטגית האמריקנית, ניתן להעריך כי ארה"ב תשאף להגן על האינטרסים הגיאו-אסטרטגיים שלה ותסייע צבאית לטאיוואן. במקרה של עימות בין סין לארה"ב, מרחב התמרון הישראלי עשוי להצטמצם משמעותית. אם ארה"ב תישאב למערכה עצימה באוקיינוס השקט, הקשב והמשאבים שלה למזרח התיכון יפחתו דרמטית וידרשו יכולת עמידה ישראלית עצמאית, אולי אף במקרה של ניצול הזדמנות על ידי מי מאויבינו. ארה"ב, ואולי בצדק, עלולה לדרוש מישראל נאמנות מוחלטת ולא רק תמיכה הצהרתית. משרע הדרישות הוא רחב ביותר, החל מצמצום קשרים עם סין, תמיכה בעיצומים ואולי אף סיוע צבאי, מודיעיני ולוגיסטי. התייצבות כזו לצד ארה"ב תגרור מחיר כלכלי כבד וזעם סיני, שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים הישראליים.
עוד כתבות בנושא
ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לחכות לירי הראשון במצרי טאיוואן כדי להתחיל לחשוב. עלינו להגדיר כבר עכשיו אסטרטגיה לאומית מעודכנת. להחליט על העמדה המאזנת בין המחויבות הראויה והנדרשת לבעלת בריתנו הטובה ביותר ובין הצורך הכלכלי והמדיני שלא להפוך את המעצמה השנייה בעולם לאויבת. לאחר מכן, יהיה נכון לשבת עם ידידינו האמריקנים, להבהיר את גבולות היכולת שלנו ולתאם עמדות מראש. הסכנה של עימות צבאי בטאיוואן קרובה מכפי שהיא נראית, ואסור שהמבוכה של אוקראינה שתחזור על עצמה בזירה הגורלית ביותר של המאה ה-21. עלינו לבחור צד, לפני שהצד יבחר אותנו.