כמו בשנים רבות אחרות, שנת הלימודים תשפ"ז נפתחת היום כאשר גם מעליה מרחף ענן מאיים של שביתות ועיצומים. בדצמבר הקרוב יפוג תוקפו של הסכם השכר הקיבוצי של הסתדרות המורים. כמיטב המסורת, וכחלק מהמשא ומתן בין משרד האוצר להסתדרות, נשק השביתה עלול להישלף ולהשאיר את ילדי ישראל בבית.
צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
הסתדרות המורים, שהוקמה עוד בשנת 1903, מקיפה כיום את עובדי ההוראה מהגן עד חטיבות ביניים ומייצגת כ־170 אלף איש. בעשור האחרון עומדת בראשה יפה בן־דויד, האישה הראשונה בתפקיד, שלפני כמה חודשים נבחרה לקדנציה נוספת של חמש שנים (אין לבלבל עם "ארגון המורים" בראשות רן ארז, הנוגע למורים בבתי הספר העל־יסודיים והמכללות, ומייצג כ־100 אלף איש).
בן־דויד (61) החלה את דרכה כמורה לספורט בירוחם ובהמשך בקריית־גת. בתקופת מגוריה בירוחם הקימה במקביל גם חברת כוח אדם. בשנת 2001, לאחד שעברה לקריית־גת, נבחרה לכהן כיו"ר הסניף המקומי של הסתדרות המורים. כבר אז הבטיחה לעצמה לעמוד יום אחד בראש הארגון כולו, ובשנת 2016 כבשה את היעד הזה. עם השנים יצא שמה כמורה הקשוחה העומדת כחומה בצורה מול הממשלה כדי להגן על תנאי המורים. עמדה זו מקנה לה אוהדים רבים בקרב עובדי ההוראה, לצד חיצי ביקורת לא מעטים שהופנו לעברה.
הכי מעניין
לעבודה המאורגנת עשוי להיות תפקיד חשוב כאשר העובד עומד מול גוף גדול כמו המדינה, אך נראה שבמקרה של הסתדרות המורים, מאזן הכוחות הופר לאורך השנים. חולשתה של המערכת הפוליטית גרמה לשרי חינוך להימנע מהחלטות לא פופולריות, וארגוני המורים ניצלו את המצב לטובתם. כך למשל, חוזרי מנכ"ל של משרד החינוך נכתבים עם בן־דויד, השותפה גם בעיצוב המדיניות. דוגמה לכך נראתה לאחרונה כאשר המשרד הכריז על הגבלת שעות התקשורת של ההורים עם המורים לשעות היום בלבד, באמצעות הדואר האלקטרוני ובזמנים מוגדרים מראש, הנחיה שעוררה כעס בקרב הורים רבים.
נציגי הסתדרות המורים נמצאים בכל פינה במשרד החינוך, ובכלל זה בוועדות המכרזים לבעלי תפקידים בכירים. השרים המתחלפים שואפים לסיים את הקדנציה בלי יותר מדי טלטלות ורעשים. לעומתם ארגוני המורים, כמו גם העומדים בראשם, נשארים על מקומם עשרות שנים ומכירים את המערכות לפני ולפנים. לא במקרה נתפסת בן־דויד כמי שחולשת על מערכת החינוך יותר מהשרים המכהנים.
נוכח מעורבותה העמוקה של הסתדרות המורים במערכת החינוך, מצופה ממנה לדאוג לטובת מערכת החינוך כולה ולא רק לזכויות המורים. ואולם במדרג המטרות הרשמי המופיע באתר הסתדרות המורים, השאיפה "לשפר את איכות ההוראה ולהעלות את רמת ההשכלה של ילדי ובני הנוער בישראל" מופיעה במקום החמישי בלבד, אחרי סעיפים כמו שוויון וסולידריות בין אנשי חינוך, שיפור מעמדם של המורים והגנה על זכויותיהם, ניהול משא ומתן על הסכם השכר, ויצירת לובי נגד הפרטת המערכת.
עושי דברה
צילום: אריק סולטן
אביטל בן־שלמה, שכיהנה כמשנה למנכ"ל משרד החינוך וייסדה את ארגון "עוף החול" לחקר וקידום מדיניות חינוך, מכירה מקרוב את המציאות הזו. היא מתארת את ההלם שהכה בה כשהבינה כמה עמוקה השליטה של ארגוני המורים במשרד החינוך. "יש אנשים בכירים מאוד במשרד שהם עושי דברה של יפה. אומרים עליהם 'הוא עובד של יפה'. השר יודע שיש גורמים בעלי נאמנות כפולה. בישיבות הם יגידו שהם לא ייתנו למהלך כזה או אחר לקרות, למרות שזו ההחלטה של השר. חשוב שכל פקיד יגיד את דעתו המקצועית, והשיח בין הדרגים הוא קריטי – אבל לא ככה".
את כוחה של הסתדרות המורים חוותה בן־שלמה באופן אישי כבר בימיה הראשונים בתפקיד. שעות ספורות לאחר ששר החינוך יואב קיש הודיע על המינוי, הוא קיבל טלפונים זועמים מראשי ארגוני המורים שדרשו לבטל אותו, עקב תפקידה הקודם בפורום קהלת והעמדות שביטאה נגד ארגוני המורים. "השר קיש אמר להם שהוא לא חוזר בו, אבל הבטיח שהם לא יצטרכו לדבר איתי ישירות. הייתי מוחרמת לגמרי, וגם מושא ללעג פומבי של יפה. לא היה לי שום שיח ישיר איתם. בצורה העקומה הזו התנהלנו, וזה יצר אינסוף בעיות. הם מרגישים בעלי הבית עד כדי כך שהם לא מצמצו לפני שהם ניסו להתערב במינוי אישי של השר".
אם מישהו אחר היה עומד בראש הארגון, זה היה נראה אחרת?
"זאת ההתנהלות של ארגוני עובדים בישראל בכלל. זה לא עניין פרסונלי של יפה בן־דויד או רן ארז, כך זה ייראה עם כל אדם שיעמוד בראש. יש שכבות שלמות, משפטיות וחוקיות, שמייצרות מוקד כוח פסיכי, וכשנותנים למישהו כוח הוא משתמש בו. כדי לשנות את השיטה הזו צריך הרבה אומץ והסכמה לשלם מחירים".
כל שינוי ניכר בשיטה הקיימת, מסבירה בן־שלמה, יגרום תכף ומיד לפריצת שביתות ממושכות. "יום שביתה אחד של מערכת החינוך עולה למדינה כמה מאות מיליונים וכמובן מטריף את ההורים. קשה לפוליטיקאי לעמוד זקוף כשהציבור נושף בעורפו ומתחיל לזרוק לעברו עגבניות. גם שר שרוצה להתמודד עם הבעיות יתקשה להתקדם כשארגוני המורים חוסמים כל שינוי, ויש להם זרועות בתוך המשרד.
"הזכות להתאגדות היא חשובה וארגוני עובדים הם חיוניים", מבהירה בן־שלמה, "אבל אין כאן איזון. המערכת נותנת להם כוח עצום ולא מגבילה את זכות השביתה. כל יום שדוחים את הטיפול בזה יביא לכך שאנחנו נמשיך לשלם בשוטף את מחיר הכוחנות שלהם, וגם לא נצליח לעשות את התיקונים הנדרשים במערכת החינוך. נמשיך לראות את הציונים יורדים, את הפערים מתרחבים, את החוסר במורים, ועוד הרבה מצוקות שאי אפשר לפתור בגלל הכוח הגדול של ארגוני המורים".
יש שינויים שהם כן מעוניינים בהם. בן־דויד מדברת למשל על אוטונומיה למנהלים.
"זה מהשפה ולחוץ, כי התרגום מבחינתה זה רק אוטונומיה פדגוגית. אבל אין אוטונומיה מקצועית בלי אוטונומיה בניהול, בתקציב ובכוח אדם, ולזה היא מתנגדת נחרצות. כדי לנהל את ההיבט החינוכי צריך לשלוט במשאבים, למשל לקבוע חלוקה של קבוצות לימוד או לשנות את אורך השיעור לפי הצורך. היום אי אפשר לגעת במבנה של יום הלימודים".
בן־שלמה מספרת שלפני כשנתיים החלו לקיים במחוזות מרכז ותל־אביב של המשרד תהליך חשיבה סביב שאלת המחסור במורים, וגיבשו תוכנית שנשענת על ניצול הצוותים הקיימים באופן שונה. "התוכנית הלכה לפח כיוון שהסתדרות המורים התנגדה נחרצות לשינוי כלשהו בשעות או בגודל הכיתה. אפשר לפתור הרבה בעיות, אבל הם לא מאפשרים. למשל, אם נעבור לחמישה ימי לימוד, אוטומטית לא יהיה מחסור במורים ואפילו יהיה צריך לפטר חלק".
הפז"ם דופק
עבור המורים, ההסתדרות היא מלכודת דבש שמעניקה יציבות וביטחון אך לא מאפשרת צמיחה אישית. בכל צומת של קידום או פיטורי מורה, יושב נציג של הסתדרות המורים. כאשר מנהל רוצה לפטר מורה בעייתי, הוא יתקשה מאוד לעשות זאת משום שההסתדרות שדואגת לרווחתו היא חלק מהתהליך, ונציג שלה יושב בוועדה שדנה בפיטורי מורים.
לדברי בן־שלמה, לארגונים יש אינטרס לייצר תלות של המורים בהם. "הם יתאמצו מאוד, וכמעט תמיד יצליחו, לקעקע תהליך של פיטורי מורים, פשוט כי זו הזדמנות להוכיח למורים שהם גב חזק, ושכדאי להם להיות נאמנים להסתדרות למקרה שיום אחד הם יצטרכו תמיכה. ההערצה של המורים ליפה קשורה לזה שהם תלויים בה, אבל זה לא בהכרח מיטיב איתם או עם החינוך".
י', מנהל בית ספר יסודי במרכז הארץ, מצביע גם הוא על הקושי לפטר מורים כעניין שמחזק את הקשר בין ההסתדרות למורים, בניגוד לאינטרס של מערכת החינוך. "אני בעד ארגון עובדים, מעסיק בלי גבולות זה דבר בעייתי", הוא מבהיר, "אבל פה הגולם קם על יוצרו. מנהלים צריכים ליישם את מדיניות המשרד, אבל לעיתים קרובות המורים מקבלים הנחיות סותרות מההסתדרות. מורה יודע שהוא בכל מקרה יישאר במערכת, לא משנה מה הוא יעשה. הוא גם מסמן גבולות למנהל, וכך כל חדר המורים יודע שמי שמנהל את בית הספר זו הסתדרות המורים ולא המנהל".
הנתונים מדברים בעד עצמם: על פי דו"חות של הממונה על השכר במערכת החינוך, לאורך השנים 2021-2018 פוטרו 19 עובדים בלבד מסיבות פדגוגיות. גם כאשר הפיטורים מתאפשרים בסופו של דבר, מדובר בתהליך מייגע שנמשך קרוב לשנה. "לפטר מורים זה בלתי אפשרי", קובע י', "ואני מדבר על מורים שלא עושים את העבודה או מרעילים את האווירה בצוות. למשל מורה שנותן לכיתה שלו להעתיק כדי להעלות את הממוצע, או אפילו מסרב להיכנס לכיתה מסוימת. מפטרים בממוצע פחות מחמישה מורים בשנה. גם המורים הטובים רואים שאפשר להיות עצלן ולא יקרה כלום. במקרים חמורים יותר, מורים טובים מקבלים איומים שלא יעשו אקסטרה, כדי לא להעלות את הסטנדרט בבית הספר ולאלץ מורים אחרים להשתפר".
"המנהל הופך להיות עבד נרצע של המורים ושל ההסתדרות", ממשיך י'. "נציגי ההסתדרות יושבים בכל ועדת פיטורין, בכל הרחקת תלמיד, בכל מכרז על מנהל. בהסתדרות מאותתים למנהל 'אנחנו בחרנו אותך, אתה פה בזכותנו, אז תעשה מה שאנחנו אומרים לך'. המנהל יודע שאם הוא ירצה להתקדם או לעבור בית ספר, הוא יצטרך את ההסתדרות גם במכרז הבא. גם כשמטפסים למעלה מוצאים אותם. מנהלי אגפים תלויים בהם, וראשי רשויות מפחדים שהם ישביתו את הלימודים אצלם. המערכת רוצה שקט, אז היא מבקשת מהמנהל להסתדר עם ההסתדרות".
לדברי בן־שלמה, הדאגה ליציבות התעסוקתית פוגעת בסופו של דבר בזכויות המורים. כך למשל, בן־דוד התנגדה לאפשרות שמורה מן המניין יוכל להיות מועסק בחוזה אישי, וכך גם המורה המסור והמוצלח ביותר לא יתוגמל בהתאם, ושכרו ימשיך להיקבע לפי טבלאות השכר ושנות הוותק. "עכשיו מורים כועסים בצדק על שמישהו מבחוץ שלא עמד יום אחד מול כיתה, יכול להגיע ולקבל בחוזה אישי חמשת אלפים שקל יותר מהמורה הכי טוב בחדר המורים. חשוב שמורה טוב יבין שמי שעומדת בינו ובין שכר גבוה יותר זו ההסתדרות שהוא משלם לה מדי חודש כדי שתייצג אותו".
בארגוני המורים מנמקים את התנגדותם למהלך בטענה שהוא ייצור מעמדות בתוך חדר המורים, אבל המעמדות הללו כבר קיימים, טוענת בן־שלמה. "בדיוק כמו בצבא, בעלי הפז"ם הם במעמד הגבוה ביותר. במקום שהמורה הכי טוב יקבל את השכר הכי גבוה, המורה הכי ותיק מקבל אותו. מורים הם לא המועסקים היחידים בעולם, בכל מקצוע ובכל צוות יש פערי שכר, וככל שהעובד טוב יותר הוא יקבל סמכות ושכר מתאימים".
לא מרשים להתקדם
צילום: בת שבע גיל
מי שמבקש לערער את ההגמוניה של הסתדרות המורים הוא הארגון "מורים מובילים שינוי" שהקים טל לוריא ב־2022, והיום עומד בראשו יאיר וייגלר. "האינטרס של יפה בן־דויד הוא לא דאגה לחינוך, לאיכות המורים או למשבר כוח האדם", אומר לוריא. "המדיניות המוצהרת שלה היא שהמורה במרכז, אבל לא כל המורים אלא רק בעלי הוותק. היא לא אומרת את זה בקול, אבל כך היא פועלת. הסכמי השכר בנויים כך שהכי טוב למורה זה לשבת ולחכות שהשכר יעלה".
למה הם הכי חשובים לה?
"יש לי שתי השערות. הראשונה היא תפיסה פיננסית מיושנת. היא רגילה שמורה מגיע לארבעים שנה, יש לו פנסיה תקציבית, ולכן לא אכפת לו להתחיל עם שכר נמוך כי בסוף יהיה לו שכר גבוה בפנסיה. זו התפיסה של כל ארגוני העובדים במשק, אבל עובד היום חושב הפוך. הוא לא יודע כמה שנים הוא יישאר, עכשיו הוא מורה אז הוא רוצה להרוויח טוב ולהשקיע בחסכונות. אלה מילים שזרות לארגוני המורים. ההשערה השנייה שלי היא שמי שמעורבים בבחירות בהסתדרות הם המורים הוותיקים והגמלאים, ולכן יותר חשוב לה לדאוג להם".
לדברי לוריא, "הסכמי השכר נחתמים מעל הראש של המורים, והם לא טובים ולא נותנים את המענה שהמורים זקוקים לו. יש עוד הרבה מרכיבים שמשפיעים על המורים, כמו קביעוּת וקרנות השתלמות, והכול לא שקוף. אם מורה שחבר בהסתדרות כבר 25 שנה רוצה לדעת לְמה נוצלו עשרות המיליונים שמועברים מדי שנה לקרן הרווחה בהסתדרות, איך השתמשו בדמי החבר שלו, או מה עושים עם ההכנסות מחצי הבנק שההסתדרות היא הבעלים שלו – הוא לא יקבל תשובה".
צילום: ערן פז
ארגון נוסף שחותר תחת ההגמוניה של הסתדרות המורים הוא "מנהיגים", המאגד מאות מנהלים במערכת החינוך. "עובדים צריכים להיאבק על השכר שלהם, הבעיה שלי היא המבנה המאוד לא דמוקרטי של הסתדרות המורים", אומר גיל מושקוביץ, מנכ"ל מנהיגים. "היכולת של מורה או של קבוצת מורים להשפיע על אופי המאבק, מה חשוב ועל מה מתפשרים, היא מוגבלת מאוד, וזה למרות שהמורים והמנהלים הם אלה שיתמודדו עם התוצאות בשטח. מאות מנהלים הבינו שדעתם המקצועית לא תישמע במסדרונות ההסתדרות, ובחרו לפעול מבחוץ".
לעובד הוראה שהוא חבר ההסתדרות אין דרך להשתתף במשחק הפוליטי בתוך ההסתדרות?
"תיאורטית כן, בפועל המנגנון כל כך סבוך שהתשובה היא לא. להערכתי, רוב מוחץ של המורים חברים בארגונים בגלל מועדוני הצרכנות ובגלל ש'זה מה שעושים'. כשמורה נכנס לחדר מורים בפעם הראשונה, יקבל אותו המורה הוותיק שיגיד לו 'אל תבזבז זמן, בוא תצטרף, תפתח מיד קרן השתלמות ותקבל את ההטבות'. הסיכוי שלו להיות פעם בעל השפעה דמוקרטית על מה שקורה בארגון הזה הוא אפסי. אין שום שיתוף של הציבור, שום סקר שבוחן את עמדות המורים, יש יפה בן־דויד ומה שהיא מחליטה, זה מה שיש".
המנהל י' הצטרף גם הוא לארגון מנהיגים. "כשמנהל מגיע לבית ספר הוא לומד מהר מאוד שהוא לא יכול לעשות כלום, כי אסור להזיז שום גבינה בלי אישור של נציג ההסתדרות. למשל, סגנית שלא רוצה להיכנס לכיתה למרות שהיא חייבת ללמד שמונה שעות בשבוע, מקבלת גיבוי מההסתדרות כי היא ותיקה, והמנהל יוותר על השעות. בגלל הכוח של ההסתדרות, המנהל יוותר על תוכניות, טכנולוגיות או שיטות חדשות כי הם לא מרשים להתקדם בלי השתלמות, והמערכת נשארת מאחור.
"מנהלים אמרו לי בעבר 'קיבלנו הוראה מנציג ההסתדרות לא לעשות כך וכך'. הייתי בהלם, הם לא המעסיק ולא אמורים לתת הוראות. האפשרות שלי לעמוד היום מולם היא בזכות הארגון. הם יודעים שיש לי גב, שאני לא לגמרי תלוי בהם. זה שאלף מנהלים עזבו את המערכת מראה את חומרת המצב. יפה בן־דויד דיברה על זה כמו מכה קלה בכנף, אבל זה מספר מטורף שהוא רעידת אדמה".
מהסתדרות המורים נמסר בתגובה: "מעבר לכל גיבובי ההבלים והשקרים שמפריחים נציגי קהלת ושלוחיהם, לכאורה על מנת לתקן את מערכת החינוך – עומדת כוונתם להחיל אידאולוגיה קיצונית ומסוכנת על מערכת החינוך ולהביא להחרבתה המוחלטת. הסתדרות המורים תמשיך להיאבק בכל כוחה כנגד כוונה זו למען מאות אלפי עובדי ההוראה ולמען עתיד החינוך של מדינת ישראל".
עוד כתבות בנושא
