בשבוע שבו מסתיימת שנת הלימודים תשפ"ו, אני מבקשת להצדיע לתלמידים שלי ולכל תלמידי ישראל. הם סיימו עוד שנה מורכבת, לא תמיד צפויה, אבל עשו זאת בראש מורם.
גם השנה למדנו ששגרה אינה דבר מובן מאליו. היא בחירה יומיומית לקום בבוקר, להגיע, ללמוד, להאמין ולהמשיך קדימה – גם כשהמציאות סביבנו משתנה בן־לילה. עבור התלמידים שלנו, גם שנת הלימודים הזו הייתה שיעור חי בחוסן, באחריות ובערבות הדדית.
עם פתיחת מבצע "שאגת ארי" הם מצאו את עצמם שוב עוברים ללמידה מרחוק. חלקם נפרדו מהמורות והמורים שגויסו למילואים, ושוב נאלצו להתמודד עם חוסר ודאות ועם שינויים תכופים. השאלה הגדולה הייתה כיצד ישפיע כל זה על עולמם הרגשי, ומה יקרה כשהעוגן של הכיתה יתערער.
הכי מעניין
"יש דברים שאי אפשר למדוד בתעודה: איך מקבלים מורה חדשה, איך מחזיקים חבר שקשה לו, ואיך ממשיכים ללמוד כשאין ודאות"
אבל דווקא אז התלמידים הפתיעו אותנו.
הם הסתגלו במהירות, קיבלו באהבה מורות מחליפות, שמרו על רצף לימודי מתוך הבנה עמוקה של המציאות ושל המשימה הלאומית, והמשיכו לטפח קשרים גם כשהמפגשים עברו לזום או לשיחות קצרות מהשטח. בביקורי הבית הם פתחו את הלב, שיתפו בקשיים, ובעיקר הוכיחו שקשר חינוכי אמיתי אינו תלוי במבנה בית הספר. הוא נבנה מאמון, מהקשבה וממחויבות הדדית.
השיעור החשוב ביותר של השנה לא נלמד מספר לימוד. הוא נלמד מתוך המציאות.
עוד כתבות בנושא
תלמידי תיכון ניגשים לבחינת הבגרות במתמטיקה בבית ספר | צילום: פלאש 90
מחוץ לכיתה גדלו הילדים בבתים מגויסים. רבים מהם ליוו הורים, אחים ואחיות שיצאו שוב ושוב לשירות מילואים, חיו לצד אזעקות, דאגה וחוסר יציבות, והכירו מקרוב את המחיר של החיים במדינת ישראל. ובכל זאת הם המשיכו ללמוד, להתנדב, לחלום ולתכנן את עתידם.
זו אולי הגבורה השקטה ביותר של בני הנוער שלנו. אם בשנה שעברה סיימנו את שנת הלימודים מבעד למסכים, בתחושת החמצה, הרי שהשנה זכינו לרגע של תיקון. במעמד חלוקת התעודות, כשהתלמידים עמדו מולי פנים אל פנים, הבנתי שהתעודה שבידיהם מסמלת הרבה יותר מציונים.
היא מעידה על הדרך שעשו כבני אדם. על היכולת להסתגל, להתגבר, לשמור על חבריהם, לכבד את המורים ולהמשיך קדימה גם כשלא היה פשוט. עבורם, בית הספר אינו רק מקום לרכישת ידע; הוא קהילה, עוגן ומקום שמעניק ביטחון בתקופות של חוסר ודאות.
בסופו של דבר, השנה הזו הוכיחה שלא רק אנחנו חינכנו את התלמידים – גם הם חינכו אותנו. הם הזכירו לנו שאחריות, חמלה, נתינה וערבות הדדית אינן מילים יפות בספרי האזרחות, אלא ערכים שחיים אותם בכל יום מחדש.
את הנוסחאות, התאריכים וההגדרות הם אולי ישכחו עם הזמן. אבל את השיעור של השנה הזו – על חוסן, על תקווה ועל היכולת להמשיך גם כשהדרך אינה פשוטה – הם יישאו איתם עוד שנים רבות.
עוד כתבות בנושא
