"תפוח פיס" קדומים, המוביל את לימודי המדעים והטכנולוגיה ביישוב, רושם הישג מרשים: ארבע תלמידות כיתה ח' מאולפנת אמי"ת להב"ה פיתחו מתקן ייחודי המאפשר לחבר עגלת סופר לכיסא גלגלים. הפיתוח נעשה במסגרת תחרות ארצית בשם "גם אני יכול" לפיתוח פתרונות עבור בעלי מוגבלויות, אותה מובילה חגית מזרחי, מנהלת אשכולות הפיס בארץ.
מטרת התחרות להפגיש תלמידים עם אנשים עם מוגבלויות, לאפשר להם להכיר מקרוב את אתגרי היומיום שלהם, ומתוך השיחה לפתח עבורם פתרונות מעשיים. השנה מתוך 56 קבוצות הגיעו לשלב הגמר 16 פיתוחים מצטיינים, בהם הפיתוח של מתקן הקניות. את התהליך באולפנה ליוותה חגית בשארי, מחנכת, מורה למדעים ולפיזיקה באולפנת להבה, ומנהלת תפוח פיס בקדומים.
עוד כתבות בנושא
במסגרת הפרויקט ליוו התלמידות נטע פלאי, תהילה אורנשטיין, מרב גורדיצר ורוני בר תור בר אישה המתניידת בכיסא גלגלים, ששיתפה אותן באתגרים שונים המלווים את שגרת חייה. לדבריה של בשארי, המפגש הזה היה משמעותי לא פחות מהפיתוח עצמו. "בפני הבנות נפתח עולם", היא אומרת. "הן הכירו מקרוב אישה בכיסא גלגלים, הנשואה לבן זוג שגם הוא מתנייד בכיסא גלגלים, ושמעו ממנה על מגוון רחב של התמודדויות שהן לא דמיינו, מהקושי לשבת עם ילד קטן ולשחק איתו על השטיח, ועד שרוולים שנתפסים ונקרעים בגלל הכיסא".
הכי מעניין
מתוך מכלול הקשיים שעלו בשיחה, האתגר המרכזי שנבחר היה עריכת קניות בסופרמרקט. האישה, המגדלת משפחה ועורכת קניות גם עבור אביה המבוגר, זקוקה לעגלת קניות גדולה. אלא שהפתרונות הקיימים כיום עבור אנשים המתניידים בכיסא גלגלים מאפשרים נשיאה של מספר מצומצם של מוצרים בלבד, ולעיתים אינם מתחברים כלל לכיסא. מעבר לכך, עצם הניסיון להניע כיסא גלגלים ובו בזמן לדחוף עגלת קניות הוא מורכב ומסורבל.
בעקבות החקר שערכו, פיתחו התלמידות מתקן בשם "קניות ללא גבולות": מערכת פשוטה המאפשרת לחבר עגלת סופר רגילה לכיסא גלגלים. הרעיון מבוסס על החלפת הרגליות הסטנדרטיות של הכיסא ברגליות ייעודיות ומתפרקות, שאליהן ניתן לחבר את סל הקניות הגדול. התחרות נעשית בשיתוף "יד שרה" ומתנדבי הארגון סייעו לבנות בבניית המתקן: לרגליות חוברו צינוריות ייעודיות, הגלגלים הותאמו מחדש, והגלגלים הקדמיים הוחלפו לגלגלים המאפשרים תנועה של 360 מעלות.
ההמצאה שפותחה | צילום: חגית בשארי
במהלך הפיתוח נדרשו התלמידות להתמודד עם שאלות של יציבות, עומס, משקל והתאמה לסוגים שונים של כיסאות גלגלים. "האתגר היה לבנות משהו אוניברסלי, שיתאים לכל סוג של כיסא" אומרת בשארי. "יש עוד הרבה מה לפתח, אבל הניסוי הראה שהרעיון עובד ומאוד נצרך".
במסגרת בדיקת הפיתוח נמצא כי לא קיים כיום פתרון דומה בעולם וב"יד שרה" בוחנים אפשרות לשווק אותו בהמשך גם לרשתות המזון הגדולות בישראל.
מעבר להישג הטכנולוגי, בשארי מדגישה את התהליך החינוכי שעברו התלמידות. "אחת החוויות המשמעותיות של התלמידות הייתה עצם ההיכרות עם אישה בעלת מוגבלות והשיחות איתה", היא אומרת. "הן נחשפו למשמעות של כל החלטה, שאלו שאלות חכמות, ולמדו לראות את העולם מנקודת המבט שלה. היא גם אמרה להן דבר מאוד חשוב: יש פיתוחים טכנולוגיים שהם מסורבלים ומכוערים, אבל גם אדם עם מוגבלות רוצה שהדברים שהוא משתמש בהם יהיו יפים ואסתטיים, והמתקן הוא סוג של אקססורי. מבחינתי, כמחנכת, זו היתה תובנה משמעותית שהן אימצו בפיתוח".
עוד כתבות בנושא
העיסוק של בשארי במדעים אינו מסתכם בפרויקט הזה. כמורה לפיזיקה, היא מבקשת להציג תמונה מורכבת יותר מזו הנשקפת לעיתים מהשיח הציבורי על מצבו הירוד של החינוך המדעי בישראל.
לאחרונה התפרסמו נתונים על מצבו העגום של תחום המדעים בארץ. בשארי אינה מתעלמת מן הנתונים המדאיגים, ובהם הירידה בהישגים במבחנים בינלאומיים, אך מבקשת להצביע גם על נקודות האור. "נכון שכל הזמן מבכים את ההישגים במבחני פיז"ה, אבל אני רואה גם הצלחות גדולות מאוד. יש אולימפיאדות מדע לנוער, ואנחנו זוכים בהן שוב ושוב במקומות ראשונים. יש ירידי חקר, תחרויות בתחומים רפואיים וטכנולוגיים, והמון השקעה בלימודי המדעים בארץ. אני פוגשת הרבה פרויקטים יפים, והרבה המצאות שבאות ממש מתוך עולמם של התלמידים".
לצד ההצלחות, בשארי מצביעה על אתגרים קשים במערכת. המרכזי שבהם הוא מחסור חמור בכוח אדם. "יש חוסר קיצוני בתחומים מסוימים, ובמדעים במיוחד. אין מספיק מורים, ואין כמעט לבורנטיות. ממש אין. יש לבורנטיות שנשארות לעבוד שנים אחרי גיל הפנסיה, בקבוצות של מורים מחפשים כל הזמן מורים ולבורנטיות, ואין מענה".
למרות ועל אף האתגרים הללו, מגמת הפיזיקה באולפנא זוכה לפופולריות רבה, ומגיעה לתפוסה מלאה מידי שנה. "הרבה פעמים אנשים מתפלאים איך הגענו למצב של 25-30 תלמידות במגמת פיזיקה בכל שנה, בזמן שבמערכת החינוך משקיעים מאמצים גדולים כדי לעודד בנות לבחור בתחומים מדעיים וטכנולוגיים. עם הזמן הבנתי שלמסגרת הנפרדת יש כנראה השפעה משמעותית. יש תחומי לימוד שעדיין נתפסים כ'גבריים', ובנות לא פעם מרגישות בהם מאוימות או לא שייכות. זה נכון גם בכיוון ההפוך: בנים שבוחרים בתחומים שנחשבים 'נשיים' נתקלים לעיתים באתגר חברתי. באולפנה, בגלל ההפרדה, משהו מהחסם הזה יורד. הבנות פשוט ממלאות את השורות, בוחרות פיזיקה, מתנסות ומצליחות מאוד".
עוד כתבות בנושא
היא מספרת על משלחת של תלמידות שיצאה לפני כמה שנים מטעם רשת אמי"ת למאיץ החלקיקים בשווייץ. "במסגרת ההכנות הייתי צריכה למיין תלמידות ממקומות שונים בארץ כדי להרכיב משלחת, לפי קריטריונים של ציונים גבוהים ורמת אנגלית טובה. בפריפריה אמנם היו פחות מועמדות שעמדו בקריטריונים, אבל בבתי ספר בערים כמו רעננה פשוט לא ידעתי במי לבחור, כולן היו מעולות. כלומר, יש בהחלט מצוינות מדעית בארץ, בטח בקרב הבנות. אני כמובן מצויה בעיקר בעולם של הבנות ופחות מכירה מקרוב את מה שקורה אצל הבנים, אבל בקרב בנות אני רואה קידום משמעותי. יש לי בוגרות במדעי המוח, ברפואה, במסלול ישיר לדוקטורט, וכמעט כולן בתפקידי פיתוח בצבא. אני 22 שנה באולפנה, ואני רואה ממש פריחה בתחום הזה אצל בנות".
ביחס לבנים, לפחות מנקודת מבטה, היא מזהה אתגר מסוג אחר. "יש תחושה שהאדמה קצת רועדת להם", היא אומרת. "הם עסוקים מאוד במציאות העכשווית, בהתיישבות, בעשייה חקלאית, בתחושה שיש משימות לאומיות דחופות יותר. אבל גם עיסוק במדעים הוא משימה לאומית לא פחות. אי אפשר רק להתלונן שכל האוניברסיטאות נמצאות בצד אחד של המפה הפוליטית וצריך לתת מענה גם מהצד השני. אי אפשר להתעסק רק בהקמת חוות. בסוף, צריך להבין שגם מדע, מחקר וטכנולוגיה הם חלק מהמשימה הלאומית".