"מתכנתים יקרים בהייטק: לא מאוחר מדי לצאת לשביתה המונית, להתאגד באיגודים חזקים, ולהשתלט על התעשייה/מקום העבודה שלכם לפני שה-AI משאיר אתכם אולי בלי עבודה בכלל."
עוד כתבות בנושא
את הדברים האלו צייץ בשבוע שעבר בטוויטר, ד"ר אלי קוק, מומחה להיסטוריה כלכלית של ארצות הברית. הדברים נכתבו על רקע גלי פיטורים בהייטק בשבועיים האחרונים, שנעשו, על פי המעסיקים, עקב התייעלות לאחר כניסת כלי ה-AI לשימוש בחברה. לציוץ היו מאות תגובות שרובן המוחלט פסלו את הרעיון כל מכל, וטענו שהקמת ועדי עובדים בהייטק זה המתכון המושלם להריסת התעשייה הכי משגשגת בארץ, כי ברגע שיזמים יצטרכו לנהל משא ומתן עם ראשי ועדי עובדים, לבקש את אישורם לפיטורי עובד שהם לא מעוניינים בשירותיו או להכנסת טכנולוגיה חדשה לחברה, ויידעו שהועד שעלול להשבית את כל החברה שלהם עד שייענו לדרישותיו – הם מהר מאוד ייקחו את עצמם ואת החברה שלהם ויעברו למדינה אחרת.
גם אני הסכמתי כמובן עם אלו ששללו לגמרי את ההצעה. אבל הרגשתי שזו לא באמת חוכמה לשלול ועדים בהייטק – כי ועדים כאלו יהיו רעים לא רק לבעלי החברות, אלא גם לעובדים עצמם שיישארו עם המון הגנה ואפס מקומות עבודה. מנגד, יש בהחלט מקומות שוועדים יכולים להיטיב עם העובדים, ושם בדיוק אנחנו נבחנים, האם אנחנו מוכנים לאפשר לוועד להעניק פריבילגיות לעובדים גם במחיר פגיעה במערכת? מדוע לגבי אותו הדבר שעליו אנו מוחים נמרצות בהייטק מחשש שיפגע, אנו שותקים כאשר הוא מכרסם כבר עשרות שנים בתחום לא פחות וכנראה הרבה יותר חשוב – מערכת החינוך של הילדים שלנו?
הכי מעניין
בשבוע שעבר נערכו הבחירות להסתדרות המורים, כצפוי, יפה בן דוד ניצחה שוב ובכך היא מתחילה את העשור השני שלה כמזכ"לית הסתדרות המורים, וכמי שמנהלת בפועל את מערכת החינוך בישראל. יפה הבטיחה למורים העלאות שכר, מעבר לארבעה ימי עבודה, כיתות של 19 תלמידים ואולי אפילו שלום במזרח התיכון, ומכיוון שיש לה מוניטין של מי שיודעת לעמוד על שלה, אין ספק שהסכם השכר המתקרב מול המורים הולך לעמוד בסימן הרבה מאוד מאבקים ואיומי שביתות. ואם במקרה נשמע מדבריי שיש לי איזו תואנה או ביקורת על יפה בן דוד, ההפך הוא הנכון. בן דוד עושה את עבודתה נאמנה – לדאוג לתנאים של המורים במדינת ישראל. נכון שהיא מעדיפה את המורים הוותיקים על פני הצעירים ואת הבינוניים ומטה על פני המוכשרים, אך העובדה שהיא נבחרת שוב ושוב מראה שרוב המורים במדינת ישראל חושבים שהיא עושה עבורם שירות טוב. מערכת החינוך, הילדים, ההורים – אינם באחריותה.
עובדים בהייטק. | צילום: שאטרסטוק
קיימת בציבור חשיבה שכל דבר שנעשה בשביל עצמנו הוא פעולה למען הטוב המשותף, וזה לפעמים נכון, אבל לא תמיד. במשא ומתן, כאשר הקונה והמוכר סוגרים עסקה – זה אכן משפר את המצב של שניהם, אחרת לא היו עושים אותה. אבל לא בכל מקום אותו מפגש אינטרסים מתקיים. לטעון שפעולה למען המורים היא פעולה בעצם למען מערכת החינוך, על בסיס "אמא טובה זו אמא שטוב לה", היא טענה שמקיימת את מה שמוגדר בלוגיקה כ"תנאי הכרחי שאינו מספק". אין ספק שמורה שמתוסכל מתנאי ההעסקה שלו יתקשה לתת את כל כולו למקצוע, אבל כלל לא בטוח שתנאי העסקה טובים יותר, יביאו מורים טובים יותר, לפעמים דווקא להפך. קביעות עלולה לגרום למורה לזלזל בעבודה שלו מכיוון שמקום העבודה שלו מובטח. גם עבודה של ארבעה ימים בשבוע, תיטיב עם המורים שיזכו לפריבילגיה שאיש במשק לא זוכה ליהנות ממנה, אך תפגע במערכת החינוך, שגם לאחר הורדת ימי שישי, עדיין תסבול ממחסור במורים.
ההשפעה ההרסנית הצפויה לתעשיית ההייטק אם יוקמו בה ועדים לא שונה כלל מההשפעה המזיקה הנוכחית שלהם על מערכת החינוך. ההבדל בין ההייטק לחינוך הוא שבחינוך אנחנו לקוחות שבויים, בניגוד לחברה גלובלית שיכולה בקלות להקים סניף במדינה אחרת, אין מקום אחר אליו אנחנו יכולים להעביר את בית הספר של הילדים שלנו. מי שיכול כלכלית – שולח את ילדיו לשיעורים פרטיים, ומי שלא – שם יהבו בחינוך הציבורי ובמקרה הנוכחי בו שר החינוך ממשיך את מסורת קודמיו ורק רוצה שקט תעשייתי. זה לא משהו להיאחז בו.
יש כמה הימורים על מה יהיו הבחירות הקרובות: בטחון, שוויון בנטל, יוקר מחיה וכנראה שוב הנושא האהוב – ביבי\לא ביבי. אפשר כבר לדעת על מה הם לא יהיו: הם לא יהיו על חינוך. בחינוך לא צריך לחתור לאחדות – כולם עובדים בהרמוניה מושלמת: מדיניות אחידה חוצת מפלגות\זרמים\גושים של לעשות עוד מאותו דבר, והסכמה רחבה: "לא נוגעים בארגוני המורים".
בתקופה האחרונה אנחנו עדים לניסיון לעשות רפורמות לטובת הצרכנים: פתיחת שוק החלב לייבוא, הכנסה של אובר, הקמת בסיס עגינה לחברת התעופה וויז שיגדיל את שעות הפעילות שלה ועוד. ברוב המקרים יש הסכמה בציבור שצריך לעשות צעדים אמיצים, כדי לפעול למען הצרכן גם מול קרטלים של יצרנים שנהנו עד כה מזכויות יתר ולא מעוניינים שיזיזו להם את הגבינה. דווקא בחינוך, אחת המערכות הכי חשובות במדינה הזאת – לאף אחד ממקבלי ההחלטות אין מספיק אומץ לפעול מול ארגוני המורים שמונעים כל שיפור במערכת. גם השיח הציבורי, עוסק בעיקר על העלאה גורפת של שכר המורים כמפתח לשינוי, תוך התעלמות מדבריו של אינשטיין לגבי אלו שעושים שוב ושוב את אותה פעולה ומצפים שהפעם תוצאה תהיה שונה.
עוד כתבות בנושא
חשוב לשלם כמה שקלים פחות על מוצרי חלב בסופר, אבל המאבק האמיתי כאן צריך להיות עתיד החינוך של הילדים שלנו, למה אנחנו לא שם?