הבטחה מתוקה, מציאות מרה
בואו נדבר על הרגע הזה. הרגע שבו מורה צעיר ונלהב, חדור תחושת שליחות, יושב לחתום על חוזה העבודה הראשון שלו במשרד החינוך. בין ערימות הניירת, טפסי הביטוח הלאומי והצהרות הנאמנות, מסתתר סעיף קטן על קרן השתלמות. מציעים לו שתי אפשרויות, שנשמעות כמעט טכניות. אבל הבחירה הזאת, שאורכת שניות ספורות ונעשית לרוב בחוסר ידיעה, עתידה לעלות לו, במקרה הטוב, מאות אלפי שקלים. במקרה הרע, היא תגזול ממנו את הסיכוי לחופש כלכלי אמיתי.
עוד כתבות בנושא
קרן ההשתלמות היא מכשיר החיסכון הפטור ממס החשוב והעוצמתי ביותר בישראל. זהו אפיק חיסכון, שלאחר שש שנים הופך לנזיל לחלוטין, וכל הרווחים עליו - שיכולים להצטבר לסכומים אדירים - פטורים לחלוטין ממס רווחי הון. זו הטבה שאין לה אח ורע בשוק ההון הישראלי, וכל שכיר במשק חולם עליה. אבל אצל המורים? אצל המורים הסיפור שונה. הסיפור שלהם הוא טרגדיה כלכלית שמתרחשת מתחת לאף של כולם.
הכי מעניין
חבר קרוב, מורה מוכשר במערכת החינוך, שלח לי לאחרונה את הדו"ח השנתי שלו מקרן ההשתלמות למורים. אחרי שש שנים של עבודה והפרשות חודשיות, הוא ציפה לראות צמיחה נאה. במקום זאת, המספרים בהו בו בחזרה בעליבותם. בחמש השנים האחרונות, קרן ההשתלמות שלו, במסלול "כללי" הסולידי, הניבה תשואה מצטברת של 11%. שמעתם נכון. 11% בחמש שנים סה"כ. לא כל שנה. באותה תקופה בדיוק, מדד ה-S&P 500 המייצג את 500 החברות הגדולות בארה"ב ונחשב למדד סולידי יחסית להשקעה ארוכת טווח, זינק ב-98%.
בזמן שעובדי הייטק, מהנדסים, ואפילו פקידים בבנק הכפילו את כספם בקרנות ההשתלמות שלהם, המורים בישראל בקושי הצליחו לכסות את האינפלציה. הם הפסידו, הלכה למעשה, כסף.
עוד כתבות בנושא
אשליה ושמה "שנת שבתון"
אז למה זה קורה? התשובה טמונה במטרה המקורית, והארכאית, של קרנות ההשתלמות למורים. הן לא נועדו להיות מכשיר חיסכון, אלא קופת חיסכון ייעודית לשנת השבתון. הרעיון, שנשמע נפלא על הנייר, הוא שאחרי שש שנות עבודה, המורה יוכל לצאת לשנת הפסקה, ללמוד, להתרענן ולחזור בכוחות מחודשים, כאשר הקרן מממנת את משכורתו.
לשם כך, המערכת מציעה למורים הטבה: אחוז הפרשה גבוה יותר מצד המעסיק. אך כאן בדיוק טמון העוקץ. בתמורה ל"הטבה" הזו, נלקחת מהמורים הזכות הבסיסית ביותר של כל משקיע: הזכות לבחור.
למורה הנכנס למערכת מוצגות שתי דרכים:
1. קרן השתלמות "רגילה": כמו של כל שכיר אחר. הוא בוחר בית השקעות, בוחר מסלול (מנייתי, כללי וכו'), ונהנה מהפוטנציאל של שוק ההון. החיסרון: הוא מוותר על הזכות לשנת שבתון במימון הקרן.
2. קרן השתלמות של המורים: מקנה את הזכות לשבתון ואחוזי הפרשה גבוהים יותר ומימון לימודים. החיסרון: אין לו שום שליטה על מסלול ההשקעה. הכסף שלו "כלוא" במסלולים סולידיים עד כדי גיחוך, עם תשואות אפסיות. ואם ירצה למשוך את הכסף במזומן במקום לצאת לשבתון? הוא ייקנס ב-11% על ההפרשות העודפות.
הבעיה היא שאף אחד לא יושב עם המורים הצעירים ומסביר להם את המשמעות האדירה של הבחירה הזו. מציגים להם את שנת השבתון כפרס, כהישג, מבלי לגלות להם שהפרס הזה עולה להם במאות אלפי שקלים של רווחים פוטנציאליים
אז נכון, לצאת לשבתון זו הזדמנות. הזדמנות טובה אפילו. הזדמנות ששכירים לא זוכים לה. זה יאפשר לכם כמורים להתפתח מקצועית ולצאת לשנה של מחשבה, פיתוח הקריירה שלכם ועוד, אבל אתם חייבים להכיר את המספרים כדי לקבל החלטה מושכלת.
המתמטיקה של העושק
בואו נדבר במספרים, כי הם לא משקרים. נניח שמורה מפריש לקרן ההשתלמות שלו 1,500 שקלים בחודש.
- בתרחיש של בחירה בקרן המורים: אם הוא יחסוך 20 שנה בקרן המורים (מבלי לצאת לשבתון), במסלול סולידי המניב תשואה שנתית ממוצעת של כ-2%-3% (וזה אופטימי), הוא יצבור סכום של כ-493,000 שקלים.
- בתרחיש של בחירה בקרן השתלמות רגילה: אם יפקיד את אותו הסכום לקרן השתלמות רגילה, במסלול מנייתי המניב תשואה ממוצעת של 8%-9% בשנה (תשואה היסטורית ממוצעת של שוק ההון), הוא יצבור לאחר 20 שנה סכום של כמעט 900,000 שקלים.
הפער הוא בלתי נתפס. מעל 400,000 שקלים שנמחקו. נזרקו לפח. נעלמו. וכל זה בשם מוסד השבתון, שרבים מהמורים הצעירים כלל לא מתכננים לנצל (ובדקתי את זה עם עשרות מורים צעירים וצעירות ששוחחתי איתם בהכנת הטור). בעולם של יוקר מחיה משתולל, משכנתאות חונקות וילדים לגדל, הרעיון של שנת חופשה נראה כמו פנטזיה רחוקה. הם היו מעדיפים את הכסף. אבל המערכת, כמו דינוזאור שמן ועצל, החליטה בשבילם.
ולמה בעצם המסלולים כל כך גרועים? כי התפיסה היא שהכסף צריך להיות זמין ובטוח כל שש שנים. אבל מה אם מורה יראה שהכסף שלו צומח בצורה פנומנלית במסלול מנייתי? אולי זה ישכנע אותו לוותר על השבתון ולהמשיך לחסוך? למה הבחירה הזו נלקחת ממנו מראש?
האחריות שלכם, החלמאות של כולנו
האצבע המאשימה מופנית, בראש ובראשונה, כלפי משרד החינוך והסתדרות המורים. אתם, האחראים על קרנות המורים, מנהלים קרן עושק. אין דרך אחרת לתאר את זה. אתם מסתירים מידע קריטי, מציגים תמונה חלקית, ומנציחים מערכת מיושנת שפוגעת אנושות בעתידם הכלכלי של עובדי ההוראה. במקום להעצים את המורים, אתם מחלישים אותם. הגיע הזמן לשנות את זה. תנגישו את המידע, תאפשרו מסלולי השקעה אמיתיים בתוך קרנות המורים, תנו להם את החופש לבחור. חוקי המנדט הכלכליים האלה חייבים לעבור מן העולם.
עוד מורה מבולבל. מתוך האתר של משרד החינוך שיצר את הכאוס | צילום: אתר משרד החינוך
אבל, וזה אבל גדול, האצבע המאשימה מופנית גם אליכם, המורים. האחריות על עתידכם הכלכלי היא קודם כל שלכם. אנחנו חיים בעידן שבו כל המידע נמצא במרחק הקלקה. אתם רצים להשוות 5 הצעות מחיר על שואב אבק רובוטי כדי לחסוך 200 שקלים, אבל על קרן ההשתלמות שלכם, שיכולה להיות ההבדל בין פנסיה של מיליון שקל לפנסיה של שלושה מיליון, אתם אפילו לא מרימים טלפון? אתם לא בודקים? אתם לא שואלים?
יש אדם נפלא בשם טל לוריא (מחבר הספר החשוב "עד הילדים"), שנלחם במסירות נפש גדולה במשך שנים לשנות הרבה מהמקובעות של משרד החינוך. הוא מדבר על פיתוח מקצועי וחוזים אישיים למורים ולטובת הילדים שלנו, אבל הכסף שלכם שתקוע במסלולים מקובעים זה חלק מהבעיה. מוזמנים לעקוב אחריו ברשתות החברתיות ולעזור לשנות את המצב שלכם.
זו לא גזירת גורל, זו חלמאות. אל תעצמו עיניים. אל תסמכו על "המערכת" שתדאג לכם. המערכת דואגת קודם כל לעצמה. התפקיד שלכם הוא לדאוג לעצמכם. תתקשרו לקרן ההשתלמות, תדרשו נתונים, תבינו את האפשרויות שלכם. תתאגדו, תצעקו, תדרשו שינוי. הכוח בידיים שלכם.
הגיע הזמן לשים סוף לפארסה הזו. הכסף הזה הוא שלכם, הוא נצבר מעבודה קשה, והוא צריך לעבוד בשבילכם - לא נגדכם. התעוררו לפני שיהיה מאוחר מדי.
עוד כתבות בנושא
