בתוך השאון שהתחיל ממשפט אחד לא בלתי מזיק של ראש הממשלה בנימין נתניהו - "אנחנו אתונה וספרטה. אבל אנחנו הולכים להיות אתונה וסופר־ספרטה, אין לנו ברירה" – הוצפנו בניתוחים על מלחמות הפלופונס, שהתרחשו לפני כמעט 2,500 שנה. אבל סיפור אחר על אתונה זכה להתייחסות מעטה. זאת הזדמנות טובה לשים בצד לרגע את להט היצרים וההטעיות – כמו למשל עיתונאי בכיר שנחשב לאדם משכיל וגרף 2,500 לייקים על הקביעה השגויה "ספרטה הפסידה" - ולהתמקד במה שקרה בתום המלחמה ההיסטורית ההיא.
עוד כתבות בנושא
משטר הרשע של ספרטה דווקא ניצח במלחמה, למרבה הצער. הספרטנים ביטלו את הדמוקרטיה באתונה והציבו שם שלטון טיראנים מטעמם, בזזו את נכסי המעצמה האתונאית וניתצו את "החומות הארוכות" של אתונה. ספרטה זכתה בהגמוניה ביוון, אבל החזיקה בה לתקופה קצרה, משום שלא היה לה בסיס כלכלי לתחזק את ההגמוניה הזאת. במידה רבה היא הייתה משק אוטרקי, המבוסס על חקלאות שגידל עבדים המשועבדים באכזריות יוצאת דופן. היא זכתה ליתרון זמני הודות לתמיכה כלכלית מהאימפריה הפרסית. לא היו לה סחורות לייצא, נמלים שאפשרו מסחר בינלאומי ענף או מטבע מקובל מחוץ לאזור.
אתונה, לעומת זאת, השתקמה במהירות מפליאה. שנה לאחר התבוסה היא כבר השיבה לעצמה את הדמוקרטיה. שמונה שנים אחר כך כבר שיקמה את החומות הארוכות שהגנו על הובלת סחורות מהנמלים המרוחקים. לאחר מכן היא חזרה להיות כוח מוביל ביוון, עד שמלכי מוקדון פיליפוס ואלכסנדר השתלטו על העסק באופן סופי. כשנאלמו תרועות הניצחון של ספרטה, התברר שהיא נפגעה במלחמה לא פחות מאתונה המובסת - ומי שצחקו אחרונים היו מי שהשקיעו בתשתיות כלכליות ראויות עם חיבור בינלאומי.
הכי מעניין
גם "הנס הכלכלי" של מערב גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה התרחש במהירות מפעימה. הייתה זו מדינה מחולקת לארבעה אזורי כיבוש שחולקו בין מעצמות שונות, זרועת חורבן, מוכת רעב, אבטלה ואינפלציה. עודפי הון לא היו שם, תעשיות הפחם והפלדה פורקו בידי בעלות הברית, חבל הסאר הועבר לצרפת על מרבציו, ואפילו את הקניין הרוחני והפטנטים המדינות המנצחות לקחו לעצמם כביזת פיצוי. לא היה לגרמנים תמריץ גדול לפיתוח מסחרי, אבל למזלם היה להם אדם ששמו לודוויג ארהארד.
האקרופוליס באתונה, יוון. | צילום: AFP
ארהארד לחם בצבא גרמניה כבחור צעיר במלחמת העולם הראשונה, ונפצע בקרב. הפציעה מנעה ממנו לעבוד בעסק המשפחתי ודחפה אותו ללימודי כלכלה. לאחר עליית הנאצים לשלטון פציעתו זיכתה אותו בפטור מגיוס, והוא המשיך לעסוק במחקר כלכלי, בין השאר בשאלת "היום שאחרי המלחמה". הצרה הייתה שמחקריו יצאו מנקודת הנחה שגרמניה תהיה בצד המובס, ולכן עד מהרה הוא פוטר ממשרתו.
ביוני 1948, כשבישראל נלחמו על עצמאות ובמערב גרמניה שלטו האמריקנים והבריטים, הוביל ארהארד רפורמת מטבע שהכניסה למחזור את המארק הגרמני במקום הרייכסמארק, מהלך שעצר בבת אחת את השתוללות האינפלציה.
באותו השבוע ממש גם דאג ארהארד לבטל את מדיניות פיקוח המחירים הנרחבת שהמפלגה הנציונל־סוציאליסטית החילה עוד ב־1936 על שלל מוצרים, והנהיג הפחתת מיסים ניכרת. לצד זאת, מיליארדי הדולרים שהזרימה "תוכנית מרשל" עזרו גם הם להעמיד את גרמניה החדשה על הרגליים, אבל מחקרים מודרניים מצביעים על כך שהשפעתו של הסיוע הזה הייתה זניחה יחסית לתועלתם של הצעדים הדרמטיים שנקט ארהארד עוד כשגרמניה הייתה שטח כבוש.
חוקרי התקופה מדברים גם על מיליוני הגרמנים שטרונספרו בכפייה מרחבי אירופה המשוחררת אל שטחי גרמניה לאחר המלחמה: הם סיפקו לה כוח עבודה נמרץ ששיחק תפקיד חשוב בהתאוששות הכלכלית. אבל מדינות שקצב ייצור המזון שלהן נחתך בחצי וקולטות בבת אחת מיליוני מהגרים עשויות גם לשקוע עמוק יותר לתוך הבוץ.
הריסות העיר דרזדן לאחר הפצצות בעלות הברית, 1945 | צילום: AFP
חשוב לזכור שגם שאר מדינות אירופה סבלו מפגעים רבים לאחר המלחמה ומקושי להשתקם כלכלית. בוודאי מזרח גרמניה. אבל מכולן, דווקא מערב גרמניה הציגה את נתוני הצמיחה הגבוהים ביותר בשנות החמישים: 8 אחוזים בממוצע לשנה. הרפורמות של ארהארד תמרצו השתתפות בשוק העבודה, ומיליוני פועלים גרמנים שעטו על התעשיות המתפתחות במדינה. עד מהרה החסכונות, שנחתכו באכזריות עם החלפת המטבע, שבו לערכם המקורי ואף עלו עליו. עד סוף שנות החמישים גרמניה עקפה את בריטניה והפכה לכלכלה השלטת באירופה. וכזאת היא גרמניה גם היום.
ממלחמה לצמיחה
אווילותן של השוואות כפייתיות לגרמנים ולתקופת מלחמת העולם השנייה לא נעלמת כשעוברים להשוואות ללאונידס מספרטה ולמלחמות שלפני הספירה.
אבל אפשר ורצוי להפיק מההיסטוריה תבניות שאפשר ליישם על תהליכים שמתרחשים גם אצלנו. אם יש דפוס שבולט בשתי הדוגמאות שהוזכרו כאן בקצרה, הרי הוא המהירות הלא תיאמן שבה חברות בעלות עוגנים כלכליים מצליחות לקום מהריסות המלחמה, אם רק נותנים להן לעשות זאת - ולא משנה אם בניהן של החברות הללו גילמו את ה"טובים" או ה"רעים" בסיפור ההיסטורי.
צמיחה כלכלית מבורכת תמיד, אבל לאחר שנים של הגדלת גירעון, פגיעה בענפים כלכליים שלמים והוצאות ביטחון כבדות, צמיחה היא עניין מכריע. בכל פעם ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' מדבר על תקציב המדינה לשנת 2026 הוא אומר שהוא יהיה "בסימן מעבר ממלחמה לצמיחה". מתוך סקרנות הלכתי ובדקתי את ההודעות שהוציאה לשכתו בספטמבר שעבר על התקציב הקודם. הכותרת הייתה: "תקציב 2025 – ממלחמה לצמיחה". זה היה עוד לפני המערכה בלבנון, המבצע באיראן ומרכבות גדעון א' וב'.
בקיצור, ההכרזות האלה רחוקות מלהספיק. כבר שנתיים הגירעון נפרץ והתוצר לנפש יורד, וזה לא מפתיע בהתחשב בכך שישראל נתונה במלחמה הארוכה בתולדותיה. אבל אם נתניהו וסמוטריץ' רוצים להיות אתונה או לודוויג ארהארד, עליהם לפעול בהתאם. עליהם לקצץ בהוצאות מיותרות, לקדם רפורמות לפתיחת השוק והמסחר, ולהגביר את התמריץ לצאת לעבודה ולתרום לכלכלה. ואפשר גם לדאוג להשכלה רלוונטית למי שיהיו רבע מאוכלוסיית המדינה בעשור הבא. כבר שנתיים הם מחמיצים הזדמנות היסטורית לשינויים דרמטיים במשק, וקשה לי להאמין שזה יהיה קל יותר ב"יום שאחרי".
נתניהו וסמוטריץ', ארכיון | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
מחירה של התמשכות המלחמה משמשת אחדים כדי ללחוץ עלינו, באופן מגמתי, לסיים את הלחימה בלי השגת מטרותיה. אבל אסור ואף טיפשי להתעלם מקיומו של המחיר הכבד. מימון המלחמה מהגדלת הגירעון הוא אירוע מז'ורי שיכביד עלינו ועל ילדינו עוד שנים. סעיף "תשלומי ריבית ועמלות" בלבד עומד כיום על 58 מיליארד שקלים מתקציב המדינה - ההוצאה הכבדה ביותר אחרי הביטחון והחינוך.
מדינת ישראל נאבקת על קיומה מיום היווסדה ומיטלטלת בין מלחמות ושנות שקט מדומה ביניהן, אבל שנות השקט האלה חיוניות לשגשוג המפליא של המדינה לעומת מדינות האזור, והן אלה שמביאות לעוצמה הצבאית נטולת המתחרים שאנו מסוגלים להעמיד כנגד אויבינו.
אם בשנים הבאות נזדקק להגדיל דרמטית את תקציב הביטחון, להוסיף ימי מילואים על חשבון כוח העבודה במשק, להשקיע בשיקום יכולות מודיעיניות וטכנולוגיות, להוסיף למלאי החימושים ולממן תעשייה צבאית "בעלת סממנים אוטרקיים" - נהיה חייבים גב כלכלי חזק ומהיר.
עוד כתבות בנושא
אם נתניהו וסמוטריץ' רוצים שתקציב 2026 באמת יעביר אותנו ממלחמה לצמיחה, לא יעזרו עוד קיצוצים רוחביים, "מלחמה בהון השחור", מכירת אגרות חוב בריביות גבוהות, וגם ויכוחים פומביים עם גופי דירוג האשראי הבינלאומיים.
יש יותר מן המגוחך בדיבורים גבוהה־גבוהה על רפורמות אדירות בשירות הציבורי, על סגירת משרד החינוך ופתיחתו מחדש, על גמילה מכספי הסיוע האמריקני ועל מלחמת חורמה באיומי השביתה של ההסתדרות, שמסתיימים בחוסר יכולת לקצץ את משרד המורשת ואת משרד ירושלים שפוצל ממנו.
משרד האוצר כבר הציג סדרת רפורמות שהוא חולם עליהן: מיצוי כושר תעסוקה בהטבות שהמדינה מחלקת, מודל תקצוב חדש למוסדות המלמדים לימודי ליבה, הפחתת מכסים, יישום הרפורמה בחקלאות והרחבתה למשק החלב, מס גודש, התייעלות ברכבת ישראל ועוד.
אם הממשלה לא תשרוד את הצבעות התקציב, רפורמות נחוצות עשויות להיכנס להקפאה ארוכה. אם היא כן תעביר תקציב – יהיה בלתי נסבל לראות אותו מתבזבז שוב על צעדים גנריים ועל כניעה לרוחב החזית מול קבוצות הלחץ שמכבידות על המשק.
מספרים שלודוויג ארהארד לא אהב את הביטוי "הנס הכלכלי", שנעשה מזוהה עם דמותו. "לא התרחש שום נס", הוא אמר. "מה שהשגנו בחמש השנים האחרונות היה הודות ליוזמה ולחריצות".
הוא הסביר לגרמנים שרמת החיים שלהם יכולה להיות דומה לזו של האמריקנים. זה לא יקרה בן לילה, ציין המנהיג הגרמני, אבל כלכלת ארה"ב חזקה "לא בגלל האקלים השורר שם, אלא בגלל מדיניות כלכלית מוצלחת". אם מתמקדים בעיצוב כלכלה חופשית במקום בתירוצים - זה לחלוטין בר־השגה.
עוד כתבות בנושא
