מאז טבח שמחת תורה סופגת ישראל ביקורת בינלאומית חריפה על פגיעה לא מידתית באזרחים שהתרחשה במהלך התמרונים הצבאיים ברצועת עזה, ובמיוחד בתקיפות האוויריות שהיו שם. הביקורת הזו נשענת על פרשנות מחמירה של החוק הבינלאומי לפיה גם שימוש בכרוזים או שיטות כמו "הקש בגג" אינן מספיקות כדי לאפשר תקיפה נגד האויב הטרוריסטי באזורים בהם יש גם אזרחים. מעבר לכך, בעולם - וגם בארץ - יש הטוענים כי מדינה דמוקרטית אינה יכולה לתקוף בסיסי טרור כלל בהנחה שאזרחים עשויים להיפגע כנזק אגבי.
אם נוסיף למשוואה את האנטישמיות המובנית הקיימת בעולם כפי שעולה מסקרים חוזרים ונשנים של הליגה נגד השמצה נגיע למסקנה שלוחמה ישראלית בטרור, בוודאי באזורים צפופים כמו הרצועה, אינה יכולה כלל להתקיים. כך לוחמה בטרור יכולה להתקיים לכאורה אך ורק באזורים שהם סטריליים או כמעט סטריליים ללא סיכוי גבוה של פגיעה במי שאינם מעורבים בלחימה מולנו.
עוד כתבות בנושא
אמנם ישראל פעלה, ועדיין פועלת, בנחישות מול הטרור אך אין ספק שלביקורת הבינלאומית כדוגמת דוחות האו"ם המאשימים את ישראל ברצח עם ולאיומים בעיצומים של חלק ממדינות האיחוד האירופי ישנה השפעה מגבילה.
הכי מעניין
לא נטען כאן שאין בעיה מוסרית בפגיעה באזרחים בזמן מלחמה, ולו גם ללא כוונת מכוון, אך עם זאת ישנה מן הצד השני בעיה מוסרית קשה לאין ערוך בהגבלה על היכולת להגן על אזרחי המדינה מטרור העושה שימוש באזרחים כמגן אנושי.
הדילמה האתית של לוחמה בטרור המתבסס בתוך אוכלוסייה אזרחית אינה פשוטה ומכאן שהניסיונות להתמודד עמה אינם חפים מפגמים מהותיים. כך, למשל, השימוש הנרחב בטכנולוגיות של חימושים מונחים מדויקים אכן סייע בהפחתת הפגיעה באזרחים אך בשל הצפיפות הרבה ברצועה הוא לא היה יכול למנוע אותה לחלוטין. בנוסף, נעשה שימוש גם במצור על כוחות החמאס תוך ניסיון להעביר במקביל אספקת מזון ותרופות לאזרחים. ניסיון זה הצליח גם הוא באופן חלקי בלבד וגרר משבר תזונה בקרב חלק מהם בשל השתלטות החמאס על האספקה.
נראה אם כן שעד כה הפתרונות לדילמה האתית לא צלחו - וגם לא מנעו את הביקורת הקשה, הקיימת גם ממניעים אנטישמיים כאמור, אותה סופגת ישראל. יחד עם זאת היות שאנו עדים להתפתחות אקספוננציאלית של מערכות נשק אוטונומיות (LAWS) ייתכן שניתן יהיה לתקוף את הדילמה מכיוון טכנולוגי חדש.
בהקשר זה מעניין להתייחס לדיון אתי הנדסי המתקיים בשנים האחרונות סביב האתיקה של מערכות נשק אוטונומיות.
עוד כתבות בנושא
הדיון עוסק במיוחד בשאלה: האם ועד כמה האדם מעורב בהפעלת המערכת?
מצד אחד ישנה טענה לפיה היות שלמערכות אוטונומיות כגון "רובוטים רוצחים" אין יכולת להפעיל שיקול דעת מוסרי, כל מערכת שאין בה אדם שיכול לפחות לבטל משימה - כלומר ללחוץ על כפתור - Abort Mission, אינה צריכה להיכנס לשימוש בצבאות של מדינות, במיוחד כאלו שהן דמוקרטיות.
מצד שני ניתן לטעון שדווקא מערכות אוטונומיות לחלוטין ללא אדם ב-Loop, המתוכננות מראש להגיב נגד אויב בלבד, תהיינה מוסריות יותר. כך למשל ניתן לטעון כי מערכת נשק אוטונומית הכוללת "ירי טילים מגיב" אל ה-נ.צ המדויק ממנו נורה טיל תוקף מעבירה את האחריות המוסרית לפגיעה באזרחים אל האויב היורה מתוך אוכלוסייה אזרחית.
נדמיין מצב בו ישראל מציבה באזורי הגבול מערכות אוטונומיות לחלוטין - ללא אדם ב-Loop, המתוכנתות להגיב מיידית לעבר כל תקיפת טילים, כלומר אל מקור התקיפה המדויק, וזאת תוך פרסום של מאפייני המערכות לאויב ובעולם, במצב זה שיגור הטילים התוקפים פועל בעצם גם את שיגור הטילים המגיבים באותה לחיצת כפתור תוך מודעות מלאה של התוקפים לכך.
האם גם במצב כזה ניתן יהיה ניתן לטעון כי ישראל היא האחראית לנזק אגבי של פגיעה באזרחים?