בטבח שמחת תורה פלשו לישראל כ-5,500 מחבלים, שעל הזוועות שביצעו אין צורך להכביר מילים. הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה התבצע בידי אלפי מחבלים, שרובם המוחלט חדר דרך פרצות בגדר שאורכה כ-59 ק"מ. בה בעת, ביהודה ושומרון התגבש לו איום גדול יותר, שכולל מספר חמושים רב יותר, אזרחים ישראלים בתוך השטח וגדר ארוכה פי כמה וכמה, שמפרידה בין עשרות אלפי חמושים מאומנים לבין המותניים הצרים של המדינה: צבא הרשות הפלסטינית.
מחקר שפורסם בשבוע שעבר בידי המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (עו"ד מוריס הירש) סוקר את מספרי השוטרים, את האימונים החריגים ואת כמויות הנשק, ומציף את השאלה המרחפת מעל: האם קיים סיכון מוחשי להישנות תרחיש טבח שמחת תורה ביהודה ושומרון?
עוד כתבות בנושא
המספרים לא משקרים: כך הפרה הרש"פ את הסכמי אוסלו
לפי הסכם אוסלו ב', תפקידי משטרת הרש"פ מוגדרים למשימות שיטור קלאסיות: הגנה על הציבור, מניעת פשיעה וטרור, הגנה על הסדר הציבורי וכיוצ"ב.
הכי מעניין
ביחס לציוד ולנשקים קבע ההסכם כי ביו"ש, כוחות "המשטרה" היו יכולים להצטייד ב-4,000 רובים, 4,000 אקדחים, עד 120 מקלעים, ועד 15 רכבים לשימוש בהתפרעויות. ביחס לעיר חברון, נוסף סעיף לנספח שקבע שלאחר נסיגת כוחות צה"ל, הרש"פ תוכל להקים בעיר תחנות משטרה שיהיו מאוישות בכוח שימנה עד 400 שוטרים, שיהיו מצוידים ב-20 רכבים ו-200 אקדחים. עוד נקבע כי הגדלת כמות האמל"ח תיעשה בהסכמה בלבד.
במרכז מוסיפים כי הוגדר ש"אמל"ח" כולל נשקים, תחמושת ו"חומר נפץ", וזאת למרות שההסכם לא התייחס כלל לאפשרות ההחזקה של "חומר נפץ", ומשכך, אף לא קבע מגבלות על ההיקף המותר שלו.
אך הסכמים לחוד - ומציאות לחוד.
לפי המחקר, המציאות רחוקה מהסיכומים. במקום 4,000 רובים ביו"ש, המנגנונים מחזיקים כיום בעשרות אלפי נשקים, רכבים ממוגנים ואמצעים צבאיים כבדים (כולל RPG וטילי כתף שתועדו), המיועדים למלחמה בשטח בנוי ובלחימה נגד צבא סדיר, ולא למשימות שיטור אזרחיות.
באשר לאיוש הכוחות, מה שהוגדר בהסכמי אוסלו כ"כוח שיטור" מוגבל (30,000 איש לכל היותר), הפך לצבא המונה כ-70,000 חמושים כיום - בערך פי 2 ממספר הלוחמים שהוערך שיש לחמאס בתחילת מלחמת חרבות ברזל. מדובר בחריגה של כ-133% מהסדר הכוחות המקורי בכללותו, בעוד גם בהסתכלות על יו"ש בלבד מדובר על למעלה מ-50,000 חמושים, פי למעלה מארבעה מהסד"כ שנקבע ועמד על 12,000 בלבד.
על פי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור הפשיעה המדווחת ברשות הפלסטינית (ללא רצועת עזה ואזורי מזרח ירושלים הנמצאים תחת שליטה ישראלית) עמד בשנת 2024 על 1,336 עבירות פליליות לכל 100,000 תושבים. שיעור זה נחשב לנמוך יחסית בהשוואה בינלאומית, ומצביע על כך שהחברה הפלסטינית אינה מאופיינת בשיעורי פשיעה חריגים המצדיקים הקמתו של כוח מזוין רחב היקף לצורכי שיטור.
החריגה בגודל "המשטרה הפלסטינית" החלה מיד עם היישום של הסכם עזה-יריחו, בשנת 1994. עוד לפני הכינון המלא של הרש"פ, היקף הכוח עמד כבר על 18,000 אנשים, למרות שהוגבל על פי ההסכם באותו שלב ל-9,000 איש בלבד.
על פי דו"ח של מכון המחקר הפלסטיני "PASSIA", למרות שגודל כוח השיטור הוגבל בהסכמי אוסלו ל-30,000 איש - 12,000 ביו"ש ו-18,000 ברצועת עזה - כבר בשנת 1997, לאחר יישום השלבים הנוספים בהסכמי אוסלו ב' - העברת יתר הערים הערביות הגדולות ביו"ש לאחריות פלסטינית וכינון מלא של הרש"פ - היו לרש"פ כ-32,000 שוטרים.
לפי PASSIA, ב-2018 היו ברשות הפלסטינית 65,829 שוטרים. לפי דו"ח של המכון הפלסטיני AMAN, הנתונים היו אף גבוהים יותר, כאשר לדבריו כוחות הביטחון של הרש"פ עמדו על 67,772 איש בשנת 2017.
בדו"ח שפרסם ארגון DCAF, נטען שהיקף כוחות הביטחון של הרש"פ ביו"ש עמד על כ-34,000 איש - הנתון הנמוך מזה שני עשורים. עם זאת, לפי המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון הטענה אינה מתיישבת עם המציאות.
לפי המרכז, אם מניין הכוחות במנגנוני הביטחון של הרש"פ היה יורד בשיעור כל כך גבוה שנאמד בכ-25%, אזי הדבר היה משתקף גם בירידה בהוצאות שהרש"פ משלמת למנגנוני הביטחון. אלא שעל פי דו"חות ביצוע תקציביים של משרד האוצר הפלסטיני, היקף המשכורות שמקבלים מנגנוני הביטחון של הרש"פ, ירד מ-3.15 מיליארד ש"ח בשנת 2017, ל-3.08 מיליארד ב-2025, שינוי זניח.
עוד כתבות בנושא
בכלל, בחינת הוצאות הרש"פ על ביטחון מעלה תהיות נוספות באשר לייעודם המבצעי של כוחות הביטחון. לפי PASSIA, בשנת 2012 עמדו הוצאות הרשות הפלסטינית על למעלה מ-35% מסך התקציב שלה - שיעור אסטרונומי, אף בהתחשב בכך שלעומת מדינות, היא לא נדרשת להוצאות מסוימות, ובראשן תקצוב צבא. מאז, הנתון הזה ירד הן במונחים מוחלטים והן כחלק מהתקציב הכולל, כך שב-2020 הוא עמד על כ-3.6 מיליארד ש"ח שמהווים כ-22%.
בהשוואה להוצאות על כוחות האמונים על שמירת הסדר והבטיחות הציבוריים מול מדינות ה-OECD, מגלים פערים אדירים. בשנים 2019-2018 עמדו ההוצאות הישראליות לנושא זה על 4.7% מהתקציב שלה, ממוצע מדינות ה-OECD עמד על 4.9%, באיחוד האירופי על 5.1% ובארה"ב - 1.4%.
22% הם גבוהים מבחינה אחוזית אפילו ביחס לתקציב הביטחון של ישראל ל-2026 - קרי, חרף הנסיקה בשנות המלחמה - שעומד על 143 מיליארד ש"ח, 20.4% מכלל התקציב (699 מיליארד ש"ח).
כוחות ביטחון פלסטיניים במצעד בעיר חברון | צילום: וויסאם השלאמון, פלאש 90
הג'וב הפקיסטני
בכל הכבוד לנתונים שהוצגו עד כה, האקדח המעשן, או במקרה שלנו המא"ג המעשן, ביחס לאופיים של כוחות הביטחון ברש"פ, הוא האימונים. לפני כשנתיים חשף "הקול היהודי" כי קצינים רבים מכוחות הביטחון הפלסטינים עברו הכשרה צבאית, לכל דבר ועניין, באקדמיה הצבאית בפקיסטן.
ההכשרה כללה אימוני שריון וארטילריה, כולל אימונים בירי טילי כתף, זריקת רימוני רסס, ירי במקלעים כבדים, צליפה, צניחה, זחילות ועוד - הכשרות שכוח שיטור רגיל לא אמור לעבור. בעבר אף עלו טענות כי חלק מהכוחות התאמנו בחטיפת חיילים.
במחקר מציינים כי אפילו הרש"פ עצמה אינה מסתירה את העובדה שהיא הקימה, הלכה למעשה, כוח צבאי. בטלוויזיה ובפרסומים אחרים, הרש"פ אפילו מתגאה בכך, ומציגה לראווה את פועלם של "צבא פלסטין".
עוד כתבות בנושא
אבו מאזן - המנהיג המתון ביותר
אחד הדברים הראשונים שלומד לוחם בצה"ל הוא הערכת סיכון מבצעי בשטח על ידי שלושה קריטריונים: אמצעי, כוונה ויכולת. הראנו שלכוחות הביטחון של הרש"פ יש את האמצעים לבצע טבח המוני בישראלים, ומה באשר לשני הקריטריונים האחרים?
העובדה שצה"ל יושב עמוק ברחבי יו"ש, לעומת המצב בעזה בחול המועד סוכות ה'תשפ"ד, תקשה כמובן על ביצוע מגה פיגוע טרור המוני ומתוכנן. מאידך, היכולת נגזרת במידה רבה מהאמצעים. מדובר בכוח חמוש גדול מכפי שהיה בעזה, בקו גבול ארוך יותר (המאפשר פריסה רחבה יותר ויותר מקום לפרצות), אמצעי אבטחה דלים בהרבה בהשוואה לרצועה וכן אלמנטים נוספים ומטרידים באשר לשאלת היכולת.
את העיסוק בשאלת הכוונה אפתח בשתי אמירות שירגיזו את חלקכם, אך האמת חייבת להיאמר: חמאס הוא הרוע המוחלט, והרשות הפלסטינית כמכלול, גרועה ככל שתהיה, אינה חמאס, ומנגנוני הביטחון שלה אף משתפים פעולה עם ישראל ומסייעים לצה"ל, ישירות ובעקיפין. אלא שמלבד העובדה שמיד יוצגו קולות מתוכה שמזדהים עם חמאס ומבקשים לשחזר את טבח שמחת תורה ביו"ש, הלגיטימציה והתמיכה להן זוכה הרשות ברחוב הפלסטיני נמצאות בשפל.
אבו מאזן הוא המנהיג המתון ביותר שניתן להעלות על הדעת במרחב הפלסטיני. משזה נאמר, נזכיר כי ראש הפת"ח והרשות הפלסטינית כבר בן 90 וזהות המועמדים לרשת אותו לא מעניקה יותר מדי מקום לאופטימיות.
יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, בנאום ברמאללה | צילום: AFP
אחד השמות הבולטים ברשימה הוא זה של בכיר הפת"ח, מרואן ברגותי. בעקבות טבח שמחת תורה, קרא לפלסטינים ביו"ש בכלל, ולמנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בפרט, לבצע אינתיפאדה ביו"ש. "הו עמנו הפלסטיני הדגול, עמנו בגדה המערבית... אל תהיו עדים בלבד, אלא הפכו לחיילים פעילים בקרב המכריע", אמר ברגותי, שלפי דו"ח שב"ס חולם לאחד את חמאס ופת"ח. "הבה נהפוך את יום השנה לאינתיפאדה הראשונה - 8 בדצמבר - לתחילת הסלמת המאבק נגד האויב הישראלי. התייצבו בחזית העימות מול התוקפנות הישראלית, השופכת דם פלסטיני בכל עיר וכפר, עם כלי הנשק וההכשרה שלכם. אין כל תירוץ לאדם כלשהו שלא להשתתף בפרק של קרב השחרור", קרא המחבל המורשע לכוחות הביטחון של הרש"פ.
בכיר נוסף בפת"ח, ג'מאל אל-חואייל, קרא גם הוא לכוחות הביטחון של הרש"פ לנצל הזדמנות זו כדי לפתוח במתקפה נגד ישראל: "ייחלנו לכך שמשהו דומה למה שקרה בעוטף עזה יתרחש... אינשאללה נראה תמונות דומות בגדה המערבית".
ביטויי תמיכה דומים בטבח שמחת תורה ניתן היה למצוא בדבריהם של בכירים רבים נוספים בפת"ח, ביניהם מוחמד דחלאן, שמועמד גם הוא לרשת את אבו מאזן; עבאס זכי, מועייד שעבאן ואחרים. לפי מחקר של Jewish Chronicle, כ-30 דיפלומטים של הרש"פ היללו את הטבח ברשתות החברתיות ועודדו רצח ישראלים.
הרחוב הפלסטיני ביו"ש הציג תמונה דומה. לפי סקר שנערך זמן קצר לאחר הטבח בידי ד"ר ח'ליל שקאקי, הסוקר המוביל של הפלסטינים, 82% השיבו שהחלטת חמאס לפתוח במתקפה הייתה "מוצדקת וראויה לשבח". בסקרים נוספים שערך שקאקי מאז, שיעורי התמיכה בטבח בקרב ערביי יו"ש אומנם ירדו, אך נותרו גבוהים. כך למשל, בסקר שבוצע ביוני 2024, החזיקו בעמדתם 71% מהפלסטינים.
"פלסטינים רבים ביו"ש ראו באירועי הטבח הוכחה לממשותו והיתכנותו של חלום השיבה... התברר שחמאס מייצג בעמדותיו ובמעשיו את רוב הציבור הפלסטיני, לרבות חברי פת"ח וכאלה שאינם מזוהים עם אף ארגון", כתב נדב שרגאי בספרו "מהנהר ועד לים" (סלע מאיר, 2026). הנתונים הללו ואחרים מתכתבים עם מסקנתו.
ראייה מוחשית יותר למקום הנפשי בו נמצאים לוחמים רבים בכוחות הביטחון ברש"פ ניתן למצוא במערבותם בטרור ובפעולות נגד חיילי צה"ל.
גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של הפת"ח, מפלגת השלטון של הרשות, מבצעים פיגועים נגד ישראלים בשגרה. לא זו אף זו, אנשי מנגנוני הביטחון של הרש"פ מעורבים לעתים בעצמם בטרור. בקול היהודי פרסמו נתון לפיו בין 2021-2023 נהרגו 50 אנשי מנגנוני הביטחון של הרש"פ בעימותים חמושים עם צה"ל, והעריכו כי לפחות 300 היו מעורבים בקרבות ירי כאלה.
כך, למשל, תנועת "רגבים" חשפה שאחד מאנשי מנגנוני הביטחון שעברו הכשרה בפקיסטן, אחמד עלאונה, השתתף בעצמו בפיגועים רבים וחוסל בידי כוחות צה"ל במסגרת פעילות מבצעית נגד טרור בג'נין בספטמבר 2022.
עוד כתבות בנושא
צבא הרשות הפלסטינית
לפני מספר שבועות דווח באתר "קודס", המזוהה עם חמאס, כי על רקע הדיונים על עתיד עזה ותפקידה של הרש"פ בה, ישראל וארה"ב דרשו מהרש"פ לבצע שינוי מבני במבנה כוחות הביטחון שלה, כשבין היתר דובר על פירוק הכוחות המיוחדים, שקיבלו לפי אתר החדשות הפלסטיני הכשרה צבאית ברמה גבוהה ואוחזים בנשק ב"רמה גבוהה יותר מכפי שנקבע בהסכמי אוסלו".
לפי הדיווח המדובר בניסיון לפרק את "כוחות הביטחון הלאומי" של הרש"פ - תשעה גדודים הפרוסים ברחבי יו"ש, וכן יחידת הלוחמה בטרור 101. מקורות ברשות הפלסטינית מסרו ל"קודס" כי מספר אנשי הביטחון הלאומי לא עולה על 8,000 שהתאמנו ביריחו ובירדן.
באותו דיווח נכתב כך: "כוחות הביטחון הלאומי הפלסטיניים פועלים תחת סמכותו הישירה של נשיא הרש"פ, מחמוד עבאס, המשמש כמפקד העליון של הממסד הביטחוני הפלסטיני. תחת החוק הפלסטיני, הכוח מסווג כארגון צבאי סדיר האחראי על שמירת הביטחון, תמיכה בסוכנויות ביטחון אחרות, שמירה על הסדר הציבורי ואבטחת כניסות לערים הממוקמות בשטח A בגדה המערבית הכבושה".
עוד כתבות בנושא
יחיא סינוואר ימ"ש קיווה שמתקפת החמאס תתפשט ליו"ש וכן לתוך תחומי הקו הירוק, אך תקוותו נכזבה. בזמן שערביי ישראל נמנעו לחלוטין משיתוף פעולה עם תוכנית אחדות הזירות שרקם, ביו"ש הצטיירה תמונה מורכבת יותר שהושפעה בעיקר הודות לפעילות מוגברת ביותר של צה"ל ושב"כ שבלעדיה לא ידוע היכן היינו עומדים.
לאחר שהרשות הפלסטינית איבדה את מרבית כוחה ונותרה בעלת לגיטימציה ציבורית מועטה מאוד, ובזמן שאבו מאזן לא הולך ונעשה צעיר יותר, הולך ומתגבר החשש מהיפוך הקנים ביו"ש. כמויות הנשק, האימונים, המעורבות הקיימת בטרור ובפעולות נגד חיילי צה"ל, לצד הצהרות המנהיגים ופוטנציאל הנזק העצום שעשוי להיות לאירוע כזה ביו"ש - אמורים להדיר שינה מעינינו.