בואו נחזור אחורה בזמן. בסה"כ לפני שנתיים וחצי, אל יום הכיפורים ה'תשפ"ד. הימים ימי הרפורמה המשפטית, ותפילה ברחובות העיר תל אביב הופרעה ע"י קיצוניים - עם תיעודים שהובילו לזעזוע עמוק בציבור. באותם ימים, נראה היה שהעם היהודי נמצא בדרך למלחמת אחים. אלו היו ימים מפחידים באמת.
עוד כתבות בנושא
אבל גם אם נצא מהמבט הפנים-ישראלי, ונבחן את יחס מדינת ישראל מול אויבותיה, נבין שבמקרה הטוב היינו "נמר מנייר", וגרוע יותר - כך ישראל ראתה את עצמה. מבצעים צבאיים מול חמאס היו דבר שברור שסופו לקרות שוב ושוב; מלחמה מול חיזבאללה בצפון הפחידה את מנהיגי המדינה וגרמה לישראל להיות פסיבית לחלוטין מול נסראללה ואנשיו; הדאגה מאיראן הייתה כ"כ גדולה ועמוקה, שהסיכוי היה שנגיע למאדים הרבה לפני שנגיע לטהרן, בטח ובטח בהיקפי המטוסים שאנו רואים כעת; פיגועים ביהודה ושומרון הביאו לאובדן ישראלים רבים, והמענה היה נרפה.
ישראל הגדולה, המעצמה הטכנולוגית, שאיומיה היו נחשבים בעיני אויביה כילד שצועק "זאב זאב", כמו שאנחנו מתייחסים היום לאיומי הבל ורעות רוח של צורר איראני כלשהו, המחליף של המחליף (של המחליף) - שאת כולם ישראל חיסלה.
הכי מעניין
ואז הגיע שמחת תורה ה'תשפ"ד. לא צריך להרחיב במילים כמה ה"נמר מנייר" הזה קומט, נקרע והושפל. ארגון טרור עם "לוחמים בכפכפים" (כמו שהגדיר נתניהו) הכניע צבא שמצויד בנשק החדיש והקטלני ביותר בעולם, שהמודיעין שלו יודע את מסלול ההליכה הקבוע של ארכי מחבל - אבל פספס פלישה של כ-6,000 מחבלים לשטח מדינתו.
המשורר יהודה עמיחי כותב: "אפילו מי שעבר בים סוף בבקיעת הים ראה רק את הגב המזיע של ההולך לפניו". זה אנושי להתכנס ברגע, בוודאי רגע כואב, אבל מה ששורד באמת הוא מבחן הזמן, ובמבחן הזה - כל בר דעת יענה בבירור: מצבה של ישראל השתפר מעל ומעבר לתסריט הדמיוני ביותר שהיה על שולחן הממשלה בעשרות (!) השנים האחרונות.
יש שאומרים שניתן להסביר את הכל כטבע, ושאין פה שום יד מכוונת: ירו על ישראל מאות רבות של טילים בליסטיים והנזק קטן בהרבה מתרחיש המוכנות הישראלית? יש "חץ 2" ו"חץ 3"! עשרות אלפי חיילים לחמו בתמרון העצים ברצועת עזה, עיר שיש בה "עיר תחתית" מלאה במנהרות טרור, ו"רק" 472 נפלו? יש "מעיל רוח"! וכן הלאה. אבל ברור שזה לא נכון.
עוד כתבות בנושא
בשבועיים שחלפו קרו כ"כ הרבה דברים שאי אפשר לדמיין, עד כדי שקשה למנותם: חיסול חמינאי שישב עם כל בכירי משטרו על אף שהוא יודע שהוא מטרה לתקיפה ישראלית או אמריקנית; ההתגייסות האמריקנית המוחלטת; שחיל האוויר ממטיר על איראן פצצות ללא הרף וממשלת לבנון מגרשת את נציגי איראן משטחה.
מה שאנחנו רואים לנגד עינינו זה שמדינת ישראל הופכת להיות מעצמה עולמית, לא רק אזורית. היא מובילה בגאון מלחמה מול אויב מצויד בטילים ובמערכי הגנה מתקדמים - והיא מביסה אותו. היא עושה זאת עם המעצמה הצבאית הגדולה בהיסטוריה - ולעתים נראה שהיא שווה לה מבחינת הצלחה, אולי אף עולה עליה. ישראל עושה באמת מזרח תיכון חדש - ולא רק מזרח תיכון, אלא יוצרת שינוי כלל עולמי, שאחריתו מי ישורנו. זה במפורש כפי שאמר משה רבינו: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך - ויראו ממך".
הצורך להנכיח זאת הוא כדי לבקש מהקב"ה שימשיך להשפיע עלינו שפע טוב עד ביאת גואל, במהרה בימינו. כפי שאומרת דבורה הנביאה בשירתה לאחר שעם ישראל מביס את יבין מלך כנען וסיסרא שר צבאו: "עורי עורי דבורה! עורי עורי דברי שיר! קום ברק ושבה שביך בן אבינעם!". יש צורך להודות ולהלל את ה' יתברך בזמן הנס עצמו, כדי שהנס יילך ויגדל.
עוד כתבות בנושא
שישה ימים לפני פתיחת המלחמה, נשא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נאום בדיון 40 חתימות בכנסת. הוא היה קצר ודרמטי במיוחד. "אנחנו בימים מאתגרים - על חיי המדינה", אמר. פשוט שהוא צודק, אבל אני רוצה להוסיף: אנחנו בימים דרמטיים על חיי האומה שלנו, בציפייה לביאת משיח. על כל אחד ואחת מאיתנו לעשות כל שיכול כדי להרבות טוב וחסד בעם ישראל, ולהביא לניצחון המוחלט האמיתי. לשמור על לשוננו מדבר רע, לחייך לאנשים, לעזור למי שמתקשה להגיע למקלט, לדאוג לאחות או הדודה שלחוצה מהמצב. להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". זה הרגע שלנו.