לפני כשנה נחת בערוץ i24news מכתב איום שניסחו בקפידה פרקליטי ארגון "אחים לנשק". זה קרה אחרי שמגישת הערוץ נוה דרומי שידרה כתבה תחת הכותרת "חטא הסרבנות", שבה הופיע בין השאר גם ירון קרמר, איש הארגון, כשהוא מצהיר נוכח המצלמה: "ידענו שהפגיעה בביטחון תהיה משמעותית, אני חושב שבעיתוי שנוצר במדינת ישראל בשנת 2023 הצעד הזה היה צעד לגיטימי".
פרקליטי "אחים לנשק" השתמשו בכל ארסנל הביטויים הקשים כדי לתאר את הזעזוע שלהם מהפרסום. "מדובר באחיזת עיניים", כתבו. "השימוש שנעשה על ידכם בכוונה לגרום להסתה נגד מרשתנו ולפגוע בה ובפעיליה... הוא פסול ומנוגד לכל כללים בסיסיים של אתיקה עיתונאית... לא יכול להיות חולק כי בפרסום המסית נעשה שימוש מניפולטיבי בדבריו של מר קרמר, באופן המציג את מרשתנו כמי שפעלה באופן הפוגע בביטחונה של מדינת ישראל". ל"אחים לנשק" היו גם דרישות. הם תבעו שהערוץ יסיר מהרשת את הריאיון, שיפרסם מפיה של דרומי תיקון והכחשה "הן בעל פה והן בכתב", ושיעביר לארגון "פיצוי כספי צנוע בסך 100,000 ש"ח".
עוד כתבות בנושא
זמן קצר אחרי שהתפרסם המכתב הזה בתקשורת, שיתף הערוץ ברשת קטע רחב מהריאיון של קרמר, שלימד שכלום לא הוצא מהקשרו, ושבו מעיד קרמר שהוא וחבריו ידעו אל נכון, אפרופו מעשיהם, "שהפגיעה בביטחון תהיה משמעותית". מה מדהים באמת בכל הסיפור הזה? שבכל פעם שמישהו מציג את אנשי "אחים לנשק" כפי שהם, כלומר כמי שפעלו "באופן הפוגע בביטחונה של מדינת ישראל", הם ממהרים לחבוש את מסֵּכַת הזעזוע ולשגר את פרקליטיהם לחזית. אז נכון, התרגלנו לחיים המאתגרים בתקופה שבה אין ערך רב לעובדות ואין משמעות גדולה לאמת, ועדיין, כשארגון שעסק בפירוק צבא ההגנה לישראל שולח את פרקליטיו לאיים ולהשתיק את מי שמדבר בו סרה, זה אירוע ששווה התייחסות.
הכי מעניין
נוה דרומי היא חוליה אחת בשרשרת ארוכה. אנשי "אחים לנשק" מפעילים משרד עורכי דין ששולח מכתבי איום או תביעות לכל עבר. ברשימה חלקית של הנמענים שאספתי מהרשת נמצאים ערוץ i24news וערוץ 14, ח"כ אלמוג כהן, מנכ"ל משרד התחבורה לשעבר עופר מלכה, שי קלך, אליהו יוסיאן, פאני מיכאלי, תמר מיקל ועמליה עוזר. את שלוש האחרונות רובכם ודאי אינכם מכירים, משום שהן פעילות אלמוניות למדי ברשת החברתית, עם מספר עוקבים צנוע. עוזר, לדוגמה, נתבעה בין השאר כי כתבה ש"במדינה מתוקנת ארגון אחים לנזק היה מוכרז כארגון פשיעה וטרור, עם כמות אירועי האלימות שמצטברים בתוכם, אבל אנחנו לא מדינה מתוקנת".
עוד כתבות בנושא
הציוץ הזה העליב את אנשי "אחים לנשק", שכמה מאנשיהם אכן הסתבכו בפלילים בעקבות פעולות אלימות שנקטו במסגרת המחאה. מטרת הדברים של עוזר, טענו, "להציג את העמותה כגוף עוין, אשר כביכול דוגל בנורמות ובערכים המנוגדים לאלה הרווחים בחברה הישראלית". ובכן, אני שם בצד את ההיטפלות לצייצנית בעלת אמצעים מוגבלים במטרה לנסות להשתיק אותה ולהפחיד באמצעותה גם אחרים. אבל תגידו לי, אנשי "אחים לנשק", אתם באמת חושבים שלהציג אתכם כגוף שדוגל ב"נורמות ובערכים המנוגדים לאלה הרווחים בחברה הישראלית", אחרי שניסיתם לפרק את צה"ל, זו באמת הוצאת דיבה?
לשפוך את הזבל
עכשיו תראו, להגיד דברים לא נכונים, אם אכן נאמרו כאלה, זה לא טוב. אבל צריך להיות בריון גדול כדי להחזיק משרד עורכי דין שיגיש תביעות הפחדה והשתקה בסיטונות, בטח כשאתה מסתובב בלילות ברחובות העיר וצועק ד־מו־קרט־יה, ובעיקר אם אתה ארגון כמו "אחים לנשק". למה? כי אם לשון הרע היא משהו שפרסומו עלול "להשפיל אדם בעיני הבריות" או "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו", הרי שאת "אחים לנשק" אי אפשר להשפיל או לבזות יותר ממה שהם השפילו וביזו את עצמם. במילים אחרות, עם תעודת הזהות שהם הציגו לחברה הישראלית, הדיוק בעובדות – המומלץ כשלעצמו – איננו רלוונטי כלל. לצורך הדוגמה נרחיק למקום אחר. תארו לעצמכם שאדם שהורשע בשמונה מעשי שוד תובע דיבה מישהו שכתב שהוא הורשע בתשעה מעשי שוד. האם יכול להיות שהכותב לא דייק? כן. האם תיאור מדויק של המציאות היה מוציא את התובע טוב יותר, הגון יותר או ראוי יותר? ממש לא.
עוד כתבות בנושא
וזה הסיפור של "אחים לנשק". את דיבת הארגון הזה אי אפשר להוציא רעה. במציאות נורמלית, פעילי התנועה הזאת היו מתביישים לצאת מהבית לשפוך את הזבל. אלמלא החיבוק שקיבלו מטעמה של עיתונות שעולם הערכים שלה בעייתי עד מאוד, אנשי "אחים לנשק" היו נמלטים מהארץ בזהות בדויה ומתפללים שאזרחי ישראל ישכחו מה שעשו פה. לא בגלל עמדותיהם, לא בגלל דעותיהם, לא בגלל תפיסות העולם שלהם. בישראל יש קבוצות קיצוניות רבות שבעיני רבים מסוכנות למדינה ופוגעות בה. כל עוד הקבוצות הללו מתווכחות על צדקת דרכן ומנסות להשתמש בשוק הדעות הישראלי כדי לעשות נפשות לעמדתן, הכול בסדר. אבל הקבוצה המכנה את עצמה "אחים לנשק" לא שיחקה את המשחק הזה. היא לא עסקה בניסיון לשכנע. היא החליטה לפורר את צבא ההגנה לישראל, כדי להכניע באמצעותו את מקבלי ההחלטות הנבחרים, ועבדה במשרה מלאה כדי להגיע למטרה הזו. אנשיה יכולים לספר עד מחר על דאגתם למדינה, אבל את מה שהם עשו לחברה הישראלית אלף מכונות כביסה לא יוכלו לנקות.
נוטשי הנשק
זוכרים את הקטע שבו מצולם רון שרף, שייסד את הארגון יחד עם איל נוה, מונה מול הקהל המשולהב את היחידות שאנשיהן התחייבו לא להתגייס למילואים? "סיירת צנחנים, חובלים, קציני תקשוב, חיל חינוך, אמ"ן, חיל האוויר, חיל הים, פיקוד העורף, צוללות, יהל"ם, 8200, אית"ן, מבקר צה"ל, שלדג, תותחנים, שייטת 13, 669, רפואה, לוט"ר, סיירת מטכ"ל, רוכב שמיים, תלפיות, גולני, מגלן". הוא קורא, ופעיליו מריעים, כאילו לקחו עכשיו את גביע אירופה, ולא כאילו הם עסוקים בניתוץ תעודת ביטוח החיים של כל ישראלי.
"עשרת אלפים חתמו על אי התנדבות, תנו להם דקה של אהבה", צעק איל נוה על בימת אחת ההפגנות, "עוד, עוד, תנו להם את האהבה, הם צריכים את זה", קרא לקהל המשולהב כשהוא מנופף בדגל "אחים לנשק". "מתנדבי המילואים לא ישרתו בדיקטטורה", הבטיח שרף חברו, "ינטשו את המטוסים, ינטשו את הספינות, ינטשו את הצוללות, ינטשו את חדרי הפיקוד, ינטשו את שטח האימונים...".
היו פה כבר אנשים שסירבו כשנתקלו בפקודה שנראתה להם כזו שדגל שחור מתנוסס מעליה. היו פה כאלה שחתמו על עצומות מחאה והצהירו הצהרות. אבל מעולם לא הייתה בישראל קבוצה שעבדה כך כדי לגרום לחיילי צה"ל לא להתייצב, וגם התגאתה בזה בקול גדול. כמה נלעג היה הדיון הסמנטי המטופש על השאלה אם "אחים לנשק" ארגנו "סרבנות" או "אי התנדבות". תסתכלו על המלחמה שעברנו ותבינו עד כמה החיים של כל אחד מאזרחי מדינת ישראל נשענים על אנשי המילואים "המתנדבים" הללו. קחו את רצועת עזה ולבנון בשנתיים האחרונות, תחסירו מהן את עשרת אלפי המילואימניקים ש"אחים לנשק" הבטיחו שלא יגיעו, תראו עם מה נשארנו, ותבינו עם איזו חבורה מסוכנת יש לנו עסק.
המיליציה תחליט
גם הוויכוח על השאלה האם וכמה תרמו שרף, נוה וחבריהם להחלטה של יחיא סינואר לתקוף הוא בלתי רלוונטי. אין לי מושג מה התחולל בראש של הרוצח הזה ומה גרם לו לעשות משהו ביום כזה ולא אחר. אבל האם מישהו יכול לטעון ברצינות ש"אחים לנשק" לא סייעו לאויב לחשוב שאנחנו חלשים? האם מישהו יכול לטעון ברצינות שהתמונות שחמאס ואיראן וחיזבאללה ראו בטלוויזיה שלנו, של צה"ל ההולך ומאבד לוחמים, לא גרמו להם להתחזק בהערכה שזה הזמן להכות בנו?
לכו לראות מה שידרו בימים ההם בערוצי התקשורת של כל שונאינו. ראשי חמאס חגגו בטלוויזיה את אי ההתייצבות. בכאן 11 ציטטו פרשן פלסטיני שהסביר למצלמה: "אם הטייסים יפסיקו לשרת בצבא, זה ישתק את הצבא הציוני". ערוץ אלמיאדין דיווח שטייסי חיל האוויר לא מגיעים לאימונים. רועי קייס, מומחה לעולם הערבי, הביא קטעים מערוץ איראני שעדכן על 37 מתוך 40 טייסי אף־15 שהודיעו שלא יגיעו למילואים. אז כאמור, אין לדעת מה גרם לאויב לעשות כך או אחרת. אבל האם יכול להיות ויכוח על כך שההתארגנות של "אחים לנשק" ושל דומיהם פגעו בנו?
עוד כתבות בנושא
ואתם יודעים מה? לו היו מתייצבים ומודים שלא העריכו נכון את המצב; שהלכו רחוק מדי; שלפני 7 באוקטובר גם הם לא חלמו שזה מה שמחכה לנו; שבדיעבד, הם מתנצלים; שהם חוזרים בהם; שהם סוגרים לשבוע את חשבון הטוויטר שלהם ומתכנסים לדיון שכולו חשבון נפש; שהם מתחייבים לא לעשות את זה שוב מחר. אבל כלום. שום דבר מזה לא עשתה החבורה היהירה הזו. ראשיה שולחים את עורכי הדין שלהם לירות איומים ותביעות לכל עבר וממשיכים כאילו כלום לא קרה. פה הם מחבקים חבורה שעצורה בחשד לאלימות, שם הם מזהירים את ועדת גרוניס שהמינוי של דוד זיני לראש השב"כ איננו אלא "השתלטות מתוכננת על לב המערכת הביטחונית", בהזדמנות שלישית הם מרהיבים עוז להתלונן לוועדת האתיקה של הכנסת על "הידרדרות מסוכנת בשיח הציבורי" מצידו של דודי אמסלם. יושבת חבורה חסרת בושה שעסקה באיסוף חתימות של אנשים שיהיו מוכנים להצהיר שלא יתגייסו כשצה"ל יקרא להם, מעירה הערות לכולם ולא מבינה את מקומה. ממש כמו אותו רגע טלוויזיוני נדיר בניתוקו, שבו הסתכל איל נוה באולפן ערוץ 12 אל מנחם קלמנזון - שיחד עם אחיינו ועם אחיו שנפל בקרב מיהרו לעזרתם של חברי קיבוץ בארי – וקרא לעברו בלי גרם אחד של בושה: "אנחנו הצלנו את המדינה".
מטריית ההגנה שהארגון המסוכן הזה זכה לה בימי המחאה, הן מצידה של מערכת האכיפה, והן מצידו של צה"ל, היא בלתי נתפסת. הנה לכם סיפור קטן שימחיש את זה. בסוף יולי 2024 הופיע רון שרף, מייסד "אחים לנשק", בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בדיון שעסק בגיוס חרדים לצה"ל, והציג את עצמו שם בפני חברי הכנסת כ"מפקד על המיונים ביחידות המיוחדות". אחרי ימי המחאה, חברי הכנסת כולם ידעו מי האיש. אחד מהם, שתהה על כך שאדם כזה מחזיק בתפקיד חשוב כל כך בצה"ל, אחרי שעשה מה שעשה, שאל את שרף: "עדיין?". "כן", השיב לו.
בשל דיווחים שקיבלתי שהעלו ספק גדול באשר לנכונות דבריו של שרף, פניתי לדובר צה"ל וביקשתי לבדוק אם הוא אכן משמש עדיין בתפקיד הזה. חמש שעות עברו לפני שהגיעה התשובה, שמי שעמד מאחוריה עשה את כל המאמצים להתחמק מהצורך להשיב למה ששאלתי - ובה בעת להוציא את מנהיג "אחים לנשק" טוב ככל האפשר. "סא"ל במיל' רון שרף הינו משרת מילואים עתיר זכויות... הוא ממשיך להתייצב לשירות מילואים... בהתאם לצורכי המלחמה", אמרה התשובה. "לא שאלתי כמה זכויות יש לו", חידדתי, "שאלתי האם - כפי שהצהיר בכנסת - הוא עדיין 'מפקד על המיונים ביחידות המיוחדות'". "הוא לא מפקד על כל המיונים", נשלחה ההבהרה המתחכמת. ניסיתי שוב. "הוא מפקד על משהו? על חלק מהמיונים? הוא מפקד על משהו מהמיונים נכון להיום? הוא אמר שהוא עדיין 'מפקד על המיונים ביחידות המיוחדות'. כל השאלה שלי הייתה אם זה נכון או לא נכון". הסאגה הזאת החלה בשעת אחר הצהריים, השעון הראה חצות, והניסיון לקבל תשובה פשוטה לשאלה הפשוטה עדיין לא עלה יפה. "לא מפקד, ממיין, איש מילואים שמגיע לגיבושים", הגיעה עכשיו התשובה המדויקת יותר. "בקיצור", שאלתי, "מה שהוא אמר בכנסת איננו נכון". בחצות ורבע הגיעה התשובה: "נכון".
רון שרף | צילום: מסך מיוטיוב
כדי להבין עד כמה ראוי הארגון הזה לבוז ציבורי, צריך ללכת אל בוקר 7 באוקטובר. אחרי שחגגו במשך שבועות עם כל מילואימניק שגייסו להבטחה שלא להתייצב לשירות, ב"אחים לנשק" ראו את ממדי האסון ונבהלו. שעתיים ומשהו אחרי פלישת חמאס לישראל צייצו אנשיו הארגון בטוויטר: "אחים לנשק קוראים לכל מי שנדרש להתייצב להגנת ישראל ללא היסוס ומיד. כרגע הדבר החשוב ביותר זה ביטחון אזרחי ישראל". כאילו הגיוס לצה"ל הוא תוכנית כבקשתך. כאילו בשגרה אפשר להחתים עשרת אלפי לוחמים שיצהירו קבל עם ועולם שלא יגיעו למילואים, ובהתאם להתפתחות האירועים בשטח, ובהתאם לשאלה כמה יהודים יירצחו וכמה ייחטפו וכמה ייאנסו, יעדכנו איל נוה ורון שרף מה עושים עכשיו. אם בעבר היית אמור להתייצב כשהמדינה קוראת, עכשיו המיליציה וראשיה הם שיעדכנו אותך מתי צריך לבוא ומתי אפשר לוותר. כאילו השירות בצה"ל הוא חוג פילאטיס או שיעור בחירה בפקולטה לחקלאות, שאתה מחליט מתי בא לך להגיע אליהם ומתי לא.
ובגלל כל זה אסור ליפול בפח ולאפשר ל"אחים לנשק" לגרור את השיח לסיפורים על מעשיהם הטובים אחרי 7 באוקטובר. למה? כי מי שמרצה עונש מאסר על גנבת ארנק נשאר גנב גם אם הוא עושה מעשה יפה ומסייע בכלא לשכנו לתא, שמתקשה בקריאה. מה, ישאל בטח מישהו, איך אפשר להשוות את "אחים לנשק" לגנב ארנקים? ובכן, אנשי הארגון הזה גרועים בהרבה מכל גנב ארנקים. הגנב הזה לקח 300 שקל מאדם אחד. "אחים לנשק" גררו בעיניים פקוחות את הקונצנזוס סביב צה"ל אל מרכז הקטטות הישראלי, הפכו יחידות צבאיות לתאים פוליטיים, ועמלו קשה כדי לקחת מאזרחי ישראל את מי שמגן על חייהם. במובן הזה לפחות, "אחים לנשק" הרבה יותר גרועים מגנב הארנקים הזה, וגם הרבה יותר מסוכנים ממנו.
אסור לשתוק
את הארגון הזה צריך להעמיד בפינת הקלון של החברה הישראלית. אנשיו, שהיו מוכנים לפרק את צה"ל כדי לנצח בוויכוח הפוליטי על הרפורמה, לא ראויים לבוא בקהל. למאבק הבריוני שלהם נגד מי שיוצא נגדם אסור לאפשר לנצח. את האמת צריך לחזור ולהגיד, גם מול תביעות השתקה וגם מול איומים: כל מי שלבש את חולצת הארגון הזה, ופעל כדי שאזרחים ישראלים לא יתייצבו למילואים כשייקראו אליהם, שותף לפשע.
לקריאה נוספת
