חמאס משחקים בנו באמצעות גופות החטופים. וזה יימשך.
הם ישחררו אותם בטפטופים, יסתירו אותם, יחזירו גופות לא נכונות, וכפי שלמדנו רק אתמול – יחזירו בחלקים. הכול כדי למשוך את הזמן.
בעבר חשבתי שחמאס לא ישחררו לעולם את כל החטופים, כי הם תעודת הביטוח שלהם. טעיתי. החברה הישראלית הגיעה למקום כל כך לא שפוי, עד שהיא בקושי מבדילה בין מתים לחיים. עד החטוף האחרון, בכל מצב. רבים מאיתנו עדיין במצב חטופים, כאילו שום דבר לא השתנה בערב שמחת תורה האחרון. מבחינת יותר מדי ישראלים, עד ששחרור החללים – תהליך שנמצא לחלוטין בשליטת חמאס – לא יסתיים, אי אפשר להתקדם בשום דבר אחר. לא בפירוז, לא בחזרה למלחמה (כי כבר ברור שאין פירוז), שום דבר.
הכי מעניין
העניין המטורף באמת הוא ששכנענו בזה גם את האמריקאים. חמאס יכול למשוך את הזמן כרצונו, להתחמש, להתאושש, להוציא מהאדמה נכסים וחומרי נפץ באמצעות דחפורים שהוא מכניס לכאורה בשביל למצוא גופות חטופים. הוא מוגן, הוא מבוטח. ראו מה קרה לנו רק אתמול: חמאס החזיר גופה נוספת אחרי שישה ימים של עיכובים, רק אחרי אולטימטום נזעם מי יודע כמה של טראמפ, אז התברר שהחזיר חלקי גופה שכבר בידינו. בהמשך נחשף סרטון שבו רואים את שיטת חמאס "למצוא" גופות שכבר בידיו. כדי להסיט את הזעם, חמאס הודיע שבערב יעביר גופה נוספת, ואז בעקבות חידוש האש הודיע שלא, וכשהיה צריך מוצא הודיע באורח פלא על מציאת שתי גופות נוספות. בינתיים ארגון הטרור המשיך לחפש איך לפגוע בנו בזמן הפסקת האש, חייל נהרג, ישראל הגיבה, ישראל סיימה את תגובתה ועולם כמנהגו נוהג. להפסקת האש שלום.
עוד כתבות בנושא
ההתנהלות הזאת היא לא סתם תקלה, היא טירוף. ישראל מוציאה אנרגיות אדירות על החזרת הגופות ועל הוכחת הפרות הסכם של חמאס בעניינן, בעוד ההפרה הגדולה באמת של ההסכם, היעדר הכוונה המוצהרת של חמאס להתפרק מנשקו, כמעט ואינה זוכה להתייחסות. היא מנסה לשמור על הפסקת האש בתקווה לקבל עוד גופות, ממש בזמן שמחבלי חמאס מחפשים את הפרצה, כדי להרוג עוד ישראלים. אם בשאלת המחיר שראוי לשלם בעבור החטופים החיים הייתה דילמה אמיתית בין חיים קונקרטיים לסכנה לחיים עתידיים, עכשיו לא אמורה להיות דילמה. אך בניגוד לכל היגיון החברה הישראלית מעדיפה גופות על פני ביטחון, ואם נמשיך ככה נקבל עוד כמה גופות.
החברה הישראלית התגלתה במלחמה הזאת כחברה חזקה – מתגייסת, לוחמת, מתנדבת – שסובלת מחולשה קטלנית. החולשה הזאת כל כך מוטמעת, שאנחנו פשוט לא מסוגלים להשתחרר ממנה. התיוג "חטופים" מפעיל אותנו כל כך חזק, שאנחנו לא מסוגלים להשתחרר ממנו, גם כשמדובר בחטופים שאינם בין החיים.
עוד כתבות בנושא
הסכם הפסקת האש נועד לפתור את בעיית החטופים, החיים והמתים, בבת אחת. תוך 72 שעות. מיד לאחר מכן, הוא נועד לפרז את חמאס, להביא לשלטון חלופי, ולשנות את המצב ברצועה. תהא דעתכם על ההסכם אשר תהא, אלו נקודות החוזקה שלו מבחינת מדינת ישראל, ואלו היו הדברים ששווקו לציבור הישראלי כמצדיקים את הפסקת המלחמה, משום שזו תשיג בדרך זו את מטרותיה.
באמצעות החללים חמאס מנסה להביא למצב שהשלבים הבאים לא יגיעו לעולם. ובינתיים הוא מתאושש, מתבצר, משתלט, מתארגן. עם כל יום שעובר הוא חזק יותר, ועם כל יום שעובר גם ארצות הברית, השושבינה של ההסכם, שוכחת את מטרותיו המרכזיות. האובססיה הישראלית הביאה לכך שגם ארצות הברית מתמקדת כרגע, כמעט באופן בלעדי, בהחזרת הגופות. גם בתוך החברה הישראלית פנימה, המלחמה הולכת ומתרחקת, והחזרה לדיבורים על "סוררים" שאינם מקבלים פקודות מהמפקדות של חמאס מזכירה לנו ימים רחוקים, של סבבים ומשוואות תגובה. לאט לאט, באמצעות ההרגל, אנחנו חוזרים ל-6 באוקטובר.
בסופו של דבר, סיפור הגופות יסתיים כך או אחרת. כשזה יקרה, אנחנו עלולים להגיע למצב שבו כולם כבר יספיקו לשכוח שהיו עוד שתיים-שלוש סיבות להילחם בארגון חמאס. זה קרה לנו עם החטופים החיים, שהפכו להיות ההצדקה הישראלית היחידה להמשך המלחמה בעיני העולם, וגם בעיני רבים מהישראלים, ככל שהתקדמה המלחמה, ועלול לקרות גם עם המתים, בתהליך דומה.
אם לא ניזהר, אם נמשיך לאפשר לחמאס לשחק בנו ולמשוך זמן, אנחנו עלולים להגיע למצב בו יימאס לכולם משיגעון הגופות שלנו, והתוכניות של כל הצדדים להוריד אותו מהשלטון יתמסמסו מעצמן. חמאס ישתמש בכל טריק קיים, וימשיך להתל בנו ככל שיידרש, עד שנפסיד באופן סופי את האפשרות לשנות משהו בעזה, ולמנוע את המלחמה הבאה, או עד שסוף סוף נקבל שכל. המוקדם מביניהם.