ימים בודדים לפני כניסתו המיועדת של דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ, עיתון הארץ מוריד את הכפפות ומנסה בכל דרך להלך אימים על הציבור בישראל, או לפחות על הציבור שקורא הארץ, בתקווה שמישהו יתעורר ויושיע אותנו מהאסון שמתגלגל על ראשנו.
"הבוקר חשפנו את "כח אוריה" שפועל "לשטח את עזה" שלפי עדויות פועל באופן כמעט פרוץ לחלוטין, ואת הקשר בינו לבין אחד, בצלאל זיני, האח של", כתב ג'וש בריינר בטוויטר והפנה לכתבה באתר הארץ. הערה מתבקשת ראשונה היא שכאשר אתה מתאר את מעשי קרובי המשפחה של מישהו, זה מראה שאין לך חומרים אמיתיים על האדם עצמו; אבל צריך לחלוק כבר על הנחת המוצא – ששיטוח עזה הוא רעיון רע. למעשה, חלק ניכר מהציבור הישראלי חושב שלשטח את עזה, כלומר להרוס כמה שאפשר כדי להקל על צה"ל, ללחוץ על האויב ולהוביל להגירה עזתית, זה דבר חיובי בהחלט. המסקנה מדברי בריינר היא שגם אחיו של ראש השב"כ המיועד פועל למען ביטחון מדינת ישראל, לא בדיוק דבר מדאיג.
עוד כתבות בנושא
אבל זו הייתה רק יריית הפתיחה. הכתבה הגדולה על זיני עצמו פורסמה בסוף השבוע, תחת הכותרת "כבר היו אישים קיצוניים בצמרת מדינת ישראל. ראש שב"כ כמו דוד זיני עוד לא היה". השער עוטר באיור פורטרט של זיני בצבעי ירוק-שחור קודרים, ובטוויטר של הארץ נוסף להפניה גם המשפט: "רמטכ"לים לא רצו לקדם אותו כי ידעו עד כמה הוא קיצוני. ואז הגיע נתניהו".
הכי מעניין
קודם כול, נחמד לראות הודאה ישירה בטענה שדתיים טוענים כבר שנים, שקידומם של קצינים דתיים וימניים אכן נבלם בגלל עמדותיהם. אבל חשובה יותר הטענה על אישים קיצוניים בצמרת מדינת ישראל.
אני לא יודע מהן הדעות של דוד זיני כי הוא לא מתראיין ואני לא מכיר אותו באופן אישי, מה לעשות. אבל כמו העיתונאים של הארץ אני יכול להסיק באיזה אזור חיוג הוא נמצא, בהתבסס על קרובי המשפחה שלו ועל תת-המגזר שהוא נמצא בו. אני מניח שזה אי שם באזור החרד"לי. האם זה "קיצוני"?
פעם, כשלמילים הייתה משמעות, המילה "קיצוני" שימשה כדי לתאר מישהו שנמצא בקצה. אם נמתח את אזרחי ישראל על סקאלה דמיונית, נוכל לראות בקלות אנשים שנמצאים הרבה יותר קרוב לקצה מאשר דוד זיני. רמטכ"לים-לשעבר או ראשי שב"כ בדימוס שמצטרפים למחאות נגד הממשלה, שתומכים בשתי מדינות לשני עמים, שמביעים עמדות שנמצאות הרחק בשמאל. די להזכיר את יאיר גולן ואת אהוד ברק, שרצו במסגרת תנועת "ישראל דמוקרטית" ובסופו של דבר התאחדו עם מרצ והתנועה הירוקה כדי להצליח לעבור את אחוז החסימה.
סביר להניח שדוד זיני מאמין בערך הניצחון המוחלט במלחמה בעזה, כמו ישראלים רבים. סביר שהוא מתפלל בכל יום לבניין המקדש ולהשבת השופטים כבראשונה. אבל הוא לא חריג – יש הרבה יהודים דתיים שמתפללים לאותם דברים ומייחלים להם. אם היו מדביקים את התואר "קיצוני" לנערי גבעות או לחרדים המסתגרים ביותר זה היה מובן, אבל מה הופך את דוד זיני לקיצוני ביותר?
התשובה, כמובן, היא שזיני קיצוני לצד השני. וכפי שכתב הרב חיים נבון במגזין מוצש האחרון: "התקשורת הישראלית נוטה לתאר באופן משונה במקצת את הסקאלה הרעיונית בישראל. בצד אחד נמצא השמאל, ובצד השני – 'הימין הקיצוני'. אינני יודע מה צריך לחשוב פוליטיקאי כדי שיוגדר 'שמאל קיצוני', אבל כנראה לרוב עיתונאֵי ישראל עדיין לא הזדמן לפגוש אדם כזה".
ראש שב"כ חרד"לי אכן עדיין לא היה פה, זו עובדה. האם זה רע? האם הטקטיקה של בלימת קצינים דתיים וימניים כי הם קיצוניים, וקידום רק מי שלא מאתגר את המערכת, הוכיחה את עצמה באירועי השנתיים האחרונות? התשובה ברורה. ואולי אפשר לומר כך: לא הקיצוניות של זיני מפחידה את הארץ, אלא דווקא העובדה שבמפה הפוליטית הישראלי העמדות של זיני כבר אינן עמדות קצה, ואילו העמדות של כותבי הארץ הן במקרה הטוב שמאל קיצוני ישראלי, ובמקרה הרע – אפילו מעבר לגבול.