מתברר שאפילו במדינת ישראל יודעים לפעמים להפיק לקחים. ההחלטה להעניק את השם "עם כלביא" למבצע נגד תוכנית הגרעין ותוכנית הטילים של איראן כבר מהרגע הראשון, בין אם התקבלה במטכ"ל ובין אם בממשלה, התבררה כמוצלחת מאוד. הבחירה בשם הזה, שמבטא עוצמה, נחישות ואמונה בכוחו של עם ישראל סייעה למתג את המבצע כראוי לו. כאחד ההישגים הצבאיים והאסטרטגיים המרשימים ביותר של מדינת ישראל בדור האחרון. מעבר לכך, הבחירה בשם הזה היא ככל הנראה גם תוצאה של הפנמת הלקח לפיו קשה מאוד לשנות בדיעבד שם של מלחמה. אם ביום הראשון קראת למבצע הצבאי לתקיפת חמאס בשם המעט משונה "חרבות ברזל", לא תצליח לשנות באופן יזום את שמה לאחר שנה ל"מלחמת התקומה". גם אם אתה ראש הממשלה והשם הזה הולם את המלחמה הזו הרבה יותר לדעתך. זה פשוט לא עובד.
למען האמת, ראוי היה לקחת דווקא את השם "עם כלביא", שניתן ככינוי למערכה בה פתחה מדינת ישראל מול איראן, ולהפוך אותו לשם כולל. כזה שמאחד תחת כנפיו את המערכה בעזה שפרצה בעקבות טבח 7 באוקטובר, את המערכה נגד חיזבאללה שזכתה גם היא לשם משונה מעט - "חיצי הצפון", את פעולת המנע בסוריה וכמובן את גולת הכותרת - המבצע באיראן. כאמור, ספק אם מהלך כזה יכול להצליח, אך הפסוק מפרשת בלק, שנקרא בבתי הכנסת בעוד שבועיים בלבד, מבטא באופן מדויק מאוד את עוצמתו של עם ישראל, כפי שתפס אותה דווקא בלעם הרשע" "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". 6 מילים המבטאות את כוחו של עם ישראל להתנער, לתפוס את עצמו גם ברגעים לא פשוטים, לקום, לצאת למערכה ולהתנשא על אויביו.
לפעמים נדמה שהבעיה שלנו היא שאנחנו קרובים מדי, וכשאתה כל כך קרוב קשה להרים את המבט לגובה שדורשת השעה הגדולה. כמעט שלא ניתן לראות את המהפך הכמעט בלתי נתפס שעברה מדינת ישראל בשנה ושמונת החודשים האחרונים. לראשונה זה עשורים שברנו את כל משוואות ההכלה וטמינת הראש בחול שאפיינו את האסטרטגיה הישראלית כבר שנים רבות. התייצבנו כעם אחד למערכה בכל החזיתות, מול כל האיומים המשמעותיים על ביטחונה של מדינת ישראל. מול האיום החמאסי בדרום, מול החיזבאללה בלבנון והמיליציות הג'יהאדיסטיות בסוריה, ובעיקר מול ראש הנחש, משטר האייתולות האיראני ופרויקט הגרעין המתקדם שלו. שינינו את מעמדה הצבאי של ישראל באזור באופן דרמטי ונראה שגם אם לא חיסלנו את תוכניות אויבינו להשמיד את מדינת ישראל, ללא ספק הוצאנו להם את החשק לנסות בקרוב להוציא אותן לפועל. טבעת האש שיצרה איראן סביב מדינת ישראל וכלאה אותה בסיטואציה אסטרטגית מסוכנת מאוד, פשוט חוסלה. את ההוכחה הטובה ביותר לכך קיבלנו בשבועיים האחרונים. האם עד לאחרונה ניתן בכלל היה לדמיין מצב שבו המשטר האיראני מותקף באופן נרחב כל כך ועל אף זאת חיזבאללה, חמאס, ויתר הכוחות שאיראן מימנה, חימשה ובנתה, כלל לא נכנסים לפעולה?
הכי מעניין
רבבות חיילי מילואים גויסו לפני שבועיים למשימת ההגנה על הגבולות עם פרוץ המערכה מול איראן ובהם גם כותב השורות הללו. לא קל לעזוב בית משפחה ועבודה ולצאת למשימת ההגנה על הגבולות כשהעורף מותקף באופן אינטנסיבי כל כך, ועם זאת הגיוס היה מוצדק ללא ספק. כפי שלמדנו כולנו על בשרנו בשמחת תורה תשפ"ד, עדיף להתכונן תמיד לתסריט הגרוע ביותר ולהיות מופתע לטובה, מאשר להגיע לרגע האמת לא מוכן. אבל כפי שיוכל לספר לכם כל אחד מאותם רבבות: כל הגזרות נותרו שקטות. זה לא קרה כי אויבינו שינו את אופיים אלא כי ישראל שינתה את המשוואה. עם ישראל קם כלביא כבר שנה ושמונה חודשים ומגיע להישגים שספק אם בעבר חלמנו עליהם, בכל החזיתות.
אכן, המערכה לא תמה, וספק אם תסתיים לחלוטין מתישהו באופק הנראה לעין. אויבי ישראל ספגו מכה קשה מאוד אבל לא הפכו פתאום לחובבי ציון. האתגר של שימור ההישג האסטרטגי ואי התמכרות מחודשת לשקט שהוא רפש ניצב בפני מדינת ישראל במלוא העוז וימשיך ללוות אותנו עוד שנים רבות. אבל גם למחירים הכבדים בנפש וברכוש שגבתה המלחמה ממש עד לרגעיה האחרונים, וגם לאתגרים שצופן לנו העתיד, אסור למסמס את תחושת הנס המוצדקת שחייבת ללוות אותנו בימים הללו.
עוד כתבות בנושא המלחמה באיראן
