הפסגה במפרץ יכולה ללמד על תוכניות ארה"ב לגבי המזרח התיכון

בין הדיווחים על התאבדותה כביכול של הפצ"רית ובין מעצרו של ראש ההסתדרות ארנון בר־דוד, לא מפתיע שתשומת הלב הציבורית הוסחה מכמה אירועים שהתרחשו בשבוע שעבר באזורנו, בראשם כנס מנאמה לדיאלוג אזורי. הכנס, הנערך בבירת בחריין, נחשב לפורום מרכזי להערכת כוונות מדיניות ואיומים לצד שיתופי פעולה אזוריים. מדי שנה נוהרים אליו שרי ביטחון, שגרירים, קציני צבא בכירים, ומומחים אסטרטגיים מכל רחבי העולם. השנה, כנס מנאמה מסתמן כצוהר ייחודי, הצצה להבנת כוונותיה של וושינגטון כלפי ישראל וסוריה, כמו גם כלפי הרכב הכוח הבינלאומי ברצועת עזה.

מאז ייסודו הספיק כנס מנאמה לעשות היסטוריה. בין הכנסים שהתקבעו בתודעה הישראלית כסמנים מובהקים להתפתחויות במזרח התיכון, היה זה שהתקיים ב־2019. ג'ארד קושנר שטח בו לראשונה את היוזמה האזורית שזכתה לכותרת peace for prosperity. רבים רואים במהלך ההוא את הבסיס למגמות האמריקניות במזרח התיכון העכשווי, מתוכנית המאה של טראמפ ועד תוכנית 21 הסעיפים לעזה.

בין האורחים הבולטים בכנס מנאמה בשבוע שעבר היה שגריר ארה"ב בטורקיה, טום ברק. לצידו, וזה לא פחות משמעותי, נצפתה חבורה גדולה של בכירים בסנטקום, פיקוד המרכז של צבא ארה"ב, המפקח גם על המפקדה הרב־לאומית בקריית־גת לניטור הפסקת האש בעזה.

אם תהיתם כיצד מתכוונים בבית הלבן לטפל במארג היחסים הסבוך בין ישראל לטורקיה, כולל בהתנגדות הישראלית הקטגורית לנוכחות טורקית בכוח הרב־לאומי לעזה, הנה כמה ציטוטים נבחרים מדברי השגריר ברק בכנס: "ההימור שלי לגבי טורקיה וישראל", הטעים ברק, "הוא שאם נישאר מאוחדים המומנטום יימשך, וג'ארד וסטיב עם הצוותים הנהדרים שלהם ימשיכו לקדם את התהליך בעזה, בתוך זמן קצר תראו הסכם סחר בין טורקיה לישראל".

לא זו בלבד, מיד לאחר מכן שטח ברק את התחזית שלו: "טורקיה וישראל לא יהיו במלחמה זו עם זו, זה לא יקרה. במקום זאת, תקבלו תיאום והסדרה מהים הכספי ועד הים התיכון". ברק אף העריך כי אם ישראל וטורקיה יצליחו לעשות את המעבר המרהיב הזה מאיבה לשיתוף פעולה, ההסכם יוכל לפתוח הזדמנויות לתיאום אזורי רחב יותר, שיכלול גם את סוריה ואף את ארמניה ואזרבייג'ן.

אז נכון, בשלב הזה דבריו של ברק נשמעים כמו אופטימיות קוסמית. במיוחד על רקע האמירות המתלהמות של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, המאשים את ישראל בכל הזדמנות בביצוע ג'נוסייד בעזה, ומכנה את ראש ממשלת ישראל ״גרוע מהיטלר״. אבל באותו זמן ארדואן הוא גם השושבין הראשי במהלך של כיפוף חמאס והסכמתו לעסקת הפסקת האש בעזה, שהחזירה את החטופים החיים לישראל. כעת הוא מצפה לכך שבתמורה, טראמפ יגיש לו את הכניסה לעזה על מגש של כסף. זה כנראה לא יקרה, משום שמבחינת ישראל מדובר בקו אדום, ומזכיר המדינה מרקו רוביו כבר אמר שבעניין הזה לא תהיה כפייה אמריקנית על ישראל.

לדברי השגריר ברק, סבב חמישי של שיחות בין סוריה לישראל בתיווך אמריקני צפוי להתקיים לאחר ביקור א־שרע בוושינגטון, במטרה להגיע להסכם ביטחוני בגבול בין שתי המדינות עוד לפני סוף השנה

שאלת מיליון הדולר היא כיצד ייראה הפיצוי האמריקני לטורקיה בעזה. כבר עכשיו יש לטורקים נוכחות ארגונית מסיבית בעזה, סוג של מיני־ממשלה המורכבת מארגונים הומניטריים שהם למעשה זרועות של הממשלה הטורקית. ההשפעה הטורקית צפויה אף לגדול ולהתפשט לפרויקטים ענקיים של שיקום ותשתיות. בשנים עברו, אנקרה לטשה את עיניה לפרויקט של בניית הנמל הימי לעזה, אף שמבחינת ישראל גם זה סוג של אוקסימורון ביטחוני. בשלב מסוים הייתה הצעה טורקית לבנות אי מלאכותי בים התיכון, במחצית הדרך בין טורקיה לעזה, שישמש כנמל סחורות. הרעיון הזה מעולם לא עבר את שלב הנייר. בהמשך הוצעו פתרונות אחרים, בהם פרויקט האי המלאכותי שהציע ישראל כ"ץ בעת כהונתו כשר התחבורה ב־2016, אי שהיה אמור לכלול נמל ולהתחבר לעזה בגשר. לאור זאת, דבריו של השגריר ברק אינם הזיה טוטאלית. הם מסמנים את הכיוון שלהערכת האמריקנים ייצר תנאים עוקפי משבר בדרך לדינמיקה אזורית חדשה. התהליך הזה כולל כמובן את "ג'ארד וסטיב", שהיו הציר המרכזי במו"מ להפסקת האש בעזה והפיכתה למסגרת פוליטית ארוכת טווח, תחת ממשל טראמפ השני.

להקדים את טקס הנובל

גם סוריה כיכבה בשבוע שעברבכנס מאנמה. וגם הפעם שיחק השגריר ברק תפקיד מרכזי, כאשר הודיע כי סוריה מצטרפת לקואליציה הבינלאומית למלחמה בדאעש, הכוללת 88 מדינות בהנהגת ארה"ב. זה היה קדימון להודעה שבאה בהמשך, ולפיה נשיא סוריה אחמד א־שרע יחתום על מסמך ההצטרפות לקואליציה בעת ביקור שיקיים בבית הלבן מחר, 10 בנובמבר. בהתחשב בעברו של א־שרע, זו אכן התפתחות יוצאת דופן.

אבל לא רק מסעו האישי של א־שרע מג'יהאדיסט למנהיג פוליטי הופך את הביקור לאירוע בעל ממד היסטורי. זו תהיה הפעם הראשונה מאז שסוריה קיבלה עצמאות, ב־1946, שנשיא סורי מגיע לביקור בבית הלבן. טראמפ כבר פגש כזכור את א־שרע בעת ביקורו בסעודיה, ביקור שאורגן בתמיכה ודחיפה של נשיא טורקיה. מאותו ביקור זכורה בעיקר האמירה של טראמפ על א־שרע שהוא בחור נאה. עניין של טעם. בשבוע שעבר, כשנשאל על ביקורו של נשיא סוריה מחר בוושינגטון, אמר טראמפ: "ייתכן שהוא מגיע, לא יודע, הוא עובד מאוד קשה. הורדנו סנקציות מסוריה כדי לתת להם הזדמנות לשרוד, שמעתי שהוא עושה עבודה טובה". ואכן, לקראת הביקור הצפוי הודיע הבית הלבן כי הוא תומך ביוזמת הקונגרס לבטל את "חוק קיסר" – מכלול הסנקציות שהוטלו על סוריה ב־2020, בעקבות פשעי המלחמה של משטר אסד. החוק, שנועד למנוע ממשטר אסד להשתקם, הוקפא זמנית על ידי ממשל טראמפ. כעת נדרש אישור של הקונגרס כדי לבטלו.

בינתיים יצאה כאמור הודעה רשמית על הביקור. יהיה מעניין לצפות כיצד יתקבל א־שרע בבית הלבן, מה תהיה הדינמיקה בחדר הסגלגל, כיצד המנהיג הסורי חסר הניסיון ימצב את עצמו בסיטואציה חסרת התקדים, ואיך ייראה הקרקס התקשורתי. לבית הלבן יש הזדמנות פז לנצל את הביקור למסע יחסי ציבור, והם לגמרי צריכים את זה בעיתוי הנוכחי, במיוחד לאחר ההישג של הדמוקרטים בבחירתו של זוהרן ממדאני לראש עיריית ניו־יורק. ביקור א־שרע מספק לטראמפ הזדמנות לייצר מחדש באזז מזרח תיכוני, כזה שיוכל לשרת אותו בחזיתות נוספות, כולל עזה. ללא ספק, המזרח התיכון כולו יצפה בהצגה הזו מקרוב. מה גם שבהמשך החודש צפוי הדבר האמיתי – ביקור של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן־סלמאן. אולי אז דברים יתחילו להתבהר בשורה של נושאים, מעזה ועד הנורמליזציה עם ישראל.

אירוע החתימה הפומבי על מסמך ההצטרפות של סוריה לקואליציה הבינלאומית למלחמה בדאעש, נועד להיות הפוטו־אופ המרכזי של הביקור. אבל על סדר היום יש נושאים נוספים, ובהם הסכמים הנוגעים להסדרת נוכחותם של הכוחות האמריקניים בסוריה. סוגיה נוספת שלא הגיעה לידי מיצוי וצפויה לעלות במפגש, היא חיסול תוכנית הנשק הכימי של משטר אסד. נושא רגיש אחר הוא התחייבותה של הממשלה הסורית להימנע מהענקת משרות בכירות לג'יהאדיסטים זרים. אם המהלכים הללו יבשילו לכדי שיתוף פעולה ממשי, הם אמורים להוות בסיס לשותפות אזורית רחבה יותר.

במה שנוגע אלינו, הביקור מתרחש על רקע מאמץ מתמשך של הבית הלבן לקדם משא ומתן ישיר בין סוריה לישראל. לדברי השגריר ברק, סבב חמישי של שיחות בתיווך אמריקני צפוי להתקיים לאחר ביקור א־שרע, במטרה להגיע להסכם ביטחוני בגבול בין שתי המדינות עוד לפני סוף השנה. ייתכן שתאריך היעד הוא 24 בדצמבר, ערב חג המולד, ויש המעריכים כי המוטיבציה היא להקדים ל־10 בדצמבר, שבו ייערך באוסלו טקס הענקת פרס נובל לשלום לשנת 2025. טראמפ מכוון כעת לנובל 2026, אבל כידוע מדובר בעסק חמקמק למדי.

כזכור, במקור השאיפה האמריקנית הייתה לייצר הסכם כזה לקראת עצרת האו"ם בספטמבר. א־שרע אף אמר ערב יציאתו לעצרת כי "שיחות הביטחון עם ישראל עשויות להביא לתוצאות בימים הקרובים", ושאם ההסכם הביטחוני יצליח הוא עשוי להביא בעתיד להסכמות נוספות, אף שהבהיר כי "שלום ונורמליזציה אינם על הפרק כרגע". השליט הסורי חשף אז כי ישראל וסוריה היו במרחק של "ארבעה עד חמישה ימים" מהגעה להסכם ביטחוני בסיסי. אבל אז התרחש הטבח בדרוזים של א־סווידא, והמומנטום נקטע. כעת, עם ביקור א־שרע, התהליך צפוי להתחדש. האם נראה בקרוב לחיצת יד בין נתניהו לא־שרע? מומלץ לא לעצור את הנשימה בציפייה.