הפגנות ביותר מעשר ערים מטלטלות את מרוקו בשבועות האחרונים, כאשר צעירים מצליחים לתרגם את התסכול מהרשתות החברתיות לתנועת מחאה ממשית – כזו שהשלטונות כבר אינם יכולים להתעלם ממנה.
המדינה הצפון־אפריקנית היא המצטרפת החדשה לגל מחאות של "דור ה־Z" נגד שחיתות, חוסר הזדמנויות ומדיניות של "עסקים כרגיל". הפגנות נוספות צפויות להתקיים בשבת הקרובה.
תנועות דומות קמו לאחרונה במדגסקר, קניה, פרו ונפאל. למרות ההבדלים המקומיים, כולן חולקות דפוס דומה: דחייה של מנגנוני הממסד – מפלגות, איגודים או גופים רשמיים – ובחירה לפעול ישירות מהשטח.
הכי מעניין
במרוקו, הזעם מתפרץ על הפערים בין ההשקעות האדירות באצטדיונים לקראת מונדיאל 2030 לבין מערכת בריאות מקרטעת שנחשבת לנחותה ביחס למדינות עם כלכלה דומה.
מפגינים מניפים שלטים ודגלים במהלך מחאה שאורגנה על ידי הקולקטיב "GenZ 212" | צילום: EPA
מי עומד מאחורי המחאה
תנועת Gen Z 212 – על שם קידומת הטלפון של מרוקו – מובילה את המחאה. מדובר בקולקטיב נטול הנהגה הפועל דרך פלטפורמת דיסקורד, שבה אלפי צעירים דנים באסטרטגיה ובארגון הפגנות. בליבת התנועה כ־180 אלף חברים, ולצדם קבוצות מקומיות נוספות שקמות ברחבי המדינה ופועלות באופן עצמאי.
עוד כתבות בנושא
כמו מדינות אחרות שנשטפו בגל מחאות צעירים, גם מרוקו מתמודדת עם "בום דמוגרפי" – יותר ממחצית מאוכלוסיית המדינה צעירה מגיל 35. בעוד הממשלה משקיעה מיליארדים בתיירות ובתשתיות, שיעור האבטלה בקרב בני 15–24 הגיע ל־36%. למעלה ממחצית מהצעירים המרוקנים הצהירו כי הם שוקלים להגר, לפי סקר של רשת המחקר Afrobarometer.
על מה הם מוחים
מרוקו היא המדינה המתויירת ביותר באפריקה – עם ארמונות עתיקים, שווקים ססגוניים ונופי מדבר והרים מרהיבים – אך לא הרחק מנתיבי התיירים, חיי היומיום של 37 מיליון תושביה קשים בהרבה: יוקר מחיה, שכר מדשדש ותשתיות חסרות.
על אף שמרוקו שיפרה את רמת החיים בעשורים האחרונים, הפיתוח אינו שוויוני. יש הרואים במדיניות הכלכלית גורם להעמקת הפערים.
עוד כתבות בנושא
המדינה מתגאה בקו הרכבת המהירה היחיד באפריקה וב־14 אצטדיונים חדשים או משופצים לקראת המונדיאל, בעלות של יותר מ־5 מיליארד דולר – אך שכר המינימום עומד על כ־300 דולר לחודש, ורבים חיים בעוני, בכבישים לא סלולים, בבתי חולים ללא רופאים ובכיתות צפופות.
מפגינים צועקים ומניפים שלטים במהלך מחאה שאורגנה על ידי הקולקטיב "GenZ 212" | צילום: EPA
למרוקו יש רק 7.7 אנשי רפואה לכל 10,000 תושבים, ופחות מכך באזורים המרוחקים בדרום ובמזרח, שבהם גוברות ההפגנות. מערכת הבריאות הציבורית אחראית ליותר מ־80% מהטיפול הרפואי – אך מקבלת רק 40% מהתקציב הכולל.
לפני Gen Z 212 כבר פרצו מחאות מקומיות נגד פערים אזוריים, למשל באל־האוז, שם תושבים עדיין חיים באוהלים שנתיים לאחר רעידת האדמה הקטלנית של 2023. הזעם גבר בספטמבר, לאחר שמונה נשים מתו בלידה בבית חולים ציבורי באגאדיר – עיר תיירותית שנחשבת לבירת אחד המחוזות העניים בממלכה.
המפגינים זועמים על השחיתות, מכנים את הממשלה "מאפיה" ומפנים אצבע מאשימה לראש הממשלה עזיז אכנוש ולשר הבריאות אמין טהרוואי – שותפו העסקי לשעבר. אכנוש, מהאנשים העשירים במרוקו, שולט ברוב תחנות הדלק במדינה, ואחת מחברותיו זכתה לאחרונה במכרזים ממשלתיים שנויים במחלוקת להתפלת מים.
"האצטדיונים כאן, אבל איפה בתי החולים?"
גם קרן ההשקעות המלכותית Al Mada, בבעלות משפחת המלוכה, צפויה לגרוף רווחים ניכרים מפרויקטים הקשורים למונדיאל – כולל בניית אצטדיונים, קווי רכבת ובתי מלון.
המפגינים צועקים: "האצטדיונים כאן, אבל איפה בתי החולים?", ומוחים על ההשקעה בפרויקטים נוצצים במקום בשירותים חיוניים. קריאה נפוצה נוספת היא "חירות, כבוד וצדק חברתי" – סיסמה החוזרת ממחאות קודמות נגד חוסר החופש והאפליה הכלכלית.
תנועת Gen Z 212 פרסמה מכתב למלך מוחמד השישי, ובו דרשה לפזר את הממשלה והמפלגות המושחתות, לשחרר עצורים ולהקים פורום לאומי שיבחן את אחריות נבחרי הציבור. הדרישות משקפות תחושה רחבה שהבעיות שהמלך התחייב לפתור לאחר המחאות ההמוניות ב־2017 נותרו בעינן. גם אז הודה כי הפיתוח הכלכלי "לא חלחל לכלל האזרחים".
בנאומו האחרון בפרלמנט, המלך הגן על חזונו וטען שאין סתירה בין השקעות ענק לבין תוכניות רווחה: "צדק חברתי אינו מטרה זמנית," אמר. "שני הנתיבים – פיתוח לאומי ותוכניות חברתיות – מובילים לאותו יעד: שיפור חיי האזרחים".
עוד כתבות בנושא
תגובת השלטון
כוחות הביטחון נעים בין דיכוי לפשרות. שוטרים ועובדי ביטחון בלבוש אזרחי עצרו מאות מפגינים בסוף ספטמבר, ושוטר ירה למוות בשלושה מפגינים בעיירה סמוכה לאגאדיר. בעיר אוג’דה פגעה ניידת משטרה במפגין ופצעה אותו.
במקומות אחרים הורידו השוטרים את רמת הנוכחות, ולעיתים עמדו מנגד בזמן שהתפרעויות הציתו מכוניות וחנויות. בתי המשפט גזרו עונשי מאסר של 4 עד 20 שנה על משתתפים שהואשמו בהסתה ובהשחתת רכוש.
לאחר גל המחאות, ראש הממשלה ושריו הודיעו כי הם פתוחים לדיאלוג והבטיחו לחזק את מערכת הבריאות, אך מרבית הציבור ספקני: בזמן שאצטדיונים נבנים תוך חודשים, הרפורמות החברתיות נותרות בגדר הבטחות.
"הממשלה רק מנסה להרוויח זמן," אמר יוסף, מפגין בן 27. "השינויים שלהם ייקחו שנים".