גל המחאות שהפיל את ממשלת נפאל בשבוע שעבר חושף את עומק המשבר החברתי במדינה – ואת תפקידה הגובר של הטכנולוגיה בארגון מרידות. צעירים מובטלים, בני דור ה־Z, יצאו לרחובות בעקבות איסור ממשלתי על פייסבוק ויוטיוב. בתוך ימים, ההפגנות התרחבו, בניין הפרלמנט הוצת, וראש הממשלה קיי.פי. שארמה אולִי נאלץ להתפטר.
מאחורי הרחובות הבוערים עמדה זירה חדשה: דיסקורד. אפליקציית הצ’אט, שהחלה את דרכה בקרב גיימרים, הפכה למרכז העצבים של המחאה. עשרות אלפי צעירים הקימו שרתים ייעודיים, חלקם עם יותר מ־145 אלף חברים, ובהם ניהלו דיונים פתוחים, תיאמו הפגנות ואף בחרו מנהיגת מעבר – נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, סושילה קרקי, שתכהן כראשת ממשלת מעבר עד הבחירות ב־2026.
האפליקציה סיפקה לתנועה הפורחת יתרון אסטרטגי: קשה לחסום אותה, והיא מאפשרת קהילות מבוזרות שמתארגנות במהירות. גם כשממשלת נפאל חסמה עשרות פלטפורמות והגבירה את הצנזורה, צעירים פשוט עקפו את המגבלות באמצעות VPN, המשיכו לפעול בדיסקורד, ואף עברו לאפליקציות חדשות כמו Bitchat שפועלת ללא אינטרנט.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
המחאה לא נולדה יש מאין. בנפאל, אחת המדינות העניות באסיה, שיעור האבטלה בקרב צעירים בני 15–24 מגיע לכ־20%, והתוצר לנפש עומד על 1,447 דולר בלבד. רבים חשים כי האליטות הפוליטיות נהנות מחיי מותרות בזמן שהדור הצעיר נאבק לשרוד. סרטוני טיקטוק ואינסטגרם שהציגו את חיי הפאר של ילדי הפוליטיקאים הפכו ויראליים תחת ההאשטאג #NepoKids – קיצור של "ילדי נפוטיזם" – והעמיקו את תחושת הניכור.
הסערה בנפאל מצטרפת לגל אזורי רחב יותר: מהמהפכה הכלכלית בסרי לנקה ב־2022 ועד למחאה הסטודנטיאלית בבנגלדש ב־2024, הצעירים באסיה מראים כוח הולך וגובר. כולם חולקים מאפיין דמוגרפי דומה – "youth bulge": אוכלוסייה צעירה עצומה, שאינה מוצאת עבודה או יציבות פוליטית.
בינתיים, בנפאל התוצאה ברורה: ממשלה נפלה בתוך פחות משבועיים, עשרות הרוגים בעימותים עם כוחות הביטחון, ותחושה שהפוליטיקה המקומית כבר לא תחזור להיות כשהייתה. ובעוד ההפגנות ברחובות שככו זמנית, בזירה הווירטואלית של דיסקורד – הדיון על עתידה של נפאל רק מתחיל.