העונה, חמישה נציגים מהכדורגל הישראלי משחקים בליגת האלופות, אבל אין ספק שהסיפור המרגש ביותר הוא סיפורם של דן גלזר ועופרי ארד, שעשו היסטוריה לאחר שהעפילו עם קאיראט אלמטי הקזחית לשלב הבתים, בהופעה ראשונה אי פעם של קבוצה מקזחסטן במפעל הכדורגל היוקרתי ביותר בעולם לקבוצות.
״בשיחת ההיכרות שלי עם הצוות המקצועי לפני שחתמתי, המאמן והמנהל המקצועי אמרו לי שעם כל הצניעות, מטרת העל שלהם היא להעפיל לליגת האלופות וברגע שהתחלנו להתאמן וראיתי את הזרים המצוינים והשחקנים המקומיים שמשחקים בנבחרת, ידעתי שיש לנו קבוצה טובה וסיכוי אמיתי לעשות את זה״, מספר גלזר, ״לא היינו מדורגים בהגרלה, מה שאומר שכדי להעפיל היינו צריכים לעבור ארבעה סיבובי מוקדמות, הישג שמעט מאוד קבוצות הצליחו לקבוע בעבר, מה שהפך את ההישג למיוחד יותר״.
כדי לעשות את הכול לפיקנטי יותר, בשלב הפלייאוף המכריע חיכתה לקזחים סלטיק הסקוטית, שהפכה בשנים האחרונות מחממה לכישרונות מארץ הקודש למועדון השנוא בישראל בשל האוהדים הפרו־פלסטינים האגרסיביים שלו שהניפו שלטי תמיכה בפלסטינים כבר ב־7 באוקטובר. בתום שני משחקים שהסתיימו בתיקן 0:0, התקיימו בעיטות הכרעה מ־11, שהסתיימו בניצחון קזחי 2:3 (עופרי ארד כבש את אחד מהם) ובהעפלה היסטורית.
ניצחון על סלטיק האנטישמית. גלזר על המגרש | צילום: גטי אימג'ס
״אני חושב שהרבה שנים לא הייתה חשיפה כזאת למשחק של ליגיונרים בליגת האלופות, ולפני המשחקים עופרי ואני קיבלנו הרבה הודעות מישראלים, כולל חיילים, שאמרו שישמחו לראות את השונאים שלנו מובסים על ידנו. אפילו שחקנים בקבוצה שלנו, שראו במשחק הראשון בסקוטלנד את דגלי פלסטין ביציעים, אמרו שיעשו הכול לעזור לנו לנצח אותם ועלינו למשחקים במוטיבציית־על״, נזכר גלזר, ״לעלות לליגת האלופות זה חלום של כל ילד שמתחיל לשחק כדורגל. זו הבמה הכי גדולה שיש, ולעשות את זה בקבוצה זרה זו חוויה מאוד מיוחדת. כשריאל מדריד הגיעו לפה אנשים הפסיקו לעבוד בעיר. בקזחסטן ענפי הספורט המובילים הם אגרוּף והוקי וההצלחה שלנו גיבשה את כל המדינה סביב הכדורגל. פתאום ילדים כאן רוצים לשחק כדורגל ואני גאה להיות חלק מהשינוי הזה בזכות ההצלחה של הקבוצה״.
טבילת האש של הקזחים בליגה הבכירה לא הייתה פשוטה עם תבוסות לספורטינג ליסבון וריאל מדריד, אבל במשחק השלישי הצליחו לסיים בתיקו מאופס מול פאפוס היוונית. ״גם במשחקים שהביסו אותנו ראו שלא באנו להתבטל. הגענו לשחק כדורגל ואנחנו מנסים להראות את עצמנו. בנו כאן סגל שחקנים עם ניסיון אירופי, עבורי זו פעם ראשונה במפעל וזה פשוט כיף גדול״.
בליגה, לעומת זאת, השלימה הקבוצה לאחרונה זכייה שנייה רצופה באליפות וחמישית בתולדותיה. ״הגעתי לקזחסטן מהליגה הרוסית, שאולי טובה יותר מקצועית, אבל שיחקתי בקבוצת מרכז טבלה, במטרה להיות שוב חלק מקבוצה תחרותית ובכירה עם אתגרים גדולים שנאבקת על תארים, כמו שהייתי רגיל בשנים שהייתי במכבי תל־אביב ואני שמח שהדברים עובדים כמו שצריך״, מסביר גלזר, ״זו ליגה טובה עם הרבה זרים איכותיים וכסף גדול באיכות שמזכירה את הארץ, עם כמה קבוצות בכירות כשהשאר עם תקציבים נמוכים יותר. הקבוצות הבכירות בקזחסטן באמת ברמה גבוהה וזו הסיבה שהמרוץ שלנו לאליפות מול אסטנה וטובול היה קרב עד הרגע האחרון״.
*
מועדון כדורגל קאיראט ממוקם בעיר אלמטי, העיר הגדולה בקזחסטן ששימשה גם עיר הבירה עד התפרקות ברית המועצות. המועדון הוקם ב־1954, עבר גלגולים ושמות שונים ובין השאר היה היחיד שייצג את קזחסטן בליגת־העל בימי השלטון הקומוניסטי. ״העובדה שעופרי ארד כבר שיחק פה שנתיים לפני שהגעתי עזרה לנו מאוד לקבל את ההחלטה וגם להתאקלם פה מהר, כי ידענו כבר איפה נגור כשהגענו וקיבלנו הרבה עזרה. שמחתי גם לגלות שהמאמן עקב אחריי ומכיר אותי היטב ושהמקום מאוד מקצועי. הבנתי שזו קבוצה מצוינת עם חלומות גדולים ובעלים שמשקיע המון כדי להביא את הקבוצה בתוך כמה שנים לדרג הבכיר באירופה״, מסביר גלזר את הרקע למעבר, ״קזחסטן היא מדינה מוסלמית, אבל רוב האזרחים חילונים ולא מעורבים מדי במה שקורה במזרח התיכון. יש כאן קהילה יהודית גדולה, בית חב״ד נהדר ואני הולך כאן עם ראש מורם. גילינו עיר מודרנית עם בניינים גבוהים, מסעדות מצוינות, קניונים, חנויות וכל מה שצריך״.
מן הסתם אתה מודע לעובדה שבארץ קצת מזלזלים בליגה הזו.
״אולי זה יפתיע אותך, אבל בחודשים האחרונים אני לא מפסיק לקבל שיחות מקולגות בישראל שמבקשים שאמליץ עליהם לקבוצה, ואני מקווה שההצלחה של עופרי ושלי תפתח כאן את השער לעוד ישראלים, בטח בתקופה שקשה יותר לשחקן הישראלי באירופה בגלל המצב. אני אף פעם לא פועל או חושב לפי דעות של אחרים, ומה שחשוב לי זה שהמשפחה שלי ואני נהיה שלמים עם הדברים, ואנחנו מאוד שמחים על המעבר הזה״.
אילו תנאים מצאת במועדון?
״יש לנו מתקן אימונים ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות, אני לא חושב שיש קבוצה בישראל שאפילו מתקרבת לזה - שלושה מגרשי אימון, חדר כושר מפואר, תאי לחץ, אמבטיות קרח, בריכות, סאונות, חדר נפרד לכל שחקן, שיכול לנוח בו בכל זמן שהוא רוצה, ושלוש ארוחות ביום עם שף פרטי״.
*
דן גלזר (29) נולד וגדל בתל־אביב. הוא נשוי לנוי ואביו של ריף דוד. אחיו התאומים תמיר ועמית צעירים ממנו בכמה שנים, וגם הם כדורגלנים. תמיר משחק העונה בקבוצת איביזיה מהליגה השלישית בספרד ועמית בהפועל פתח־תקווה מליגת־העל.
״מגיל מאוד צעיר האחים שלי ואני שיחקנו כדורגל כל יום כל היום, שברנו לאימא שלי את כל הרהיטים בבית וכל אחד בתורו חזר הביתה פצוע ברגל אחרי איזה גליץ׳ לא מוצלח שעשינו על המדרכה״, צוחק גלזר, ״כיף לי שאחים שלי ואני באותו המקצוע, אנחנו מייעצים ומתייעצים ומפרגנים אחד לשני ואני מאוד אוהב את זה. אני יודע שבארץ ממהרים לזלזל אבל הליגה השלישית בספרד היא ליגת פיתוח עם קבוצות־בת של המועדונים הכי גדולים בספרד וכישרונות צעירים שבעוד כמה שנים הם יהיו השחקנים הטובים בעולם. תמיר עובר שם חוויה נהדרת ואני מאמין שהוא יגיע לרמות הגבוהות״.
אחד האנשים הכי קרובים אליי. דניאל פרץ | צילום: גטי אימג'ס
גלזר, כמו אחיו תמיר, מתפקד על המגרש בתור קשר אחורי בעוד עמית הוא בלם. בן דודם של השלושה הוא שוער הנבחרת דניאל פרץ, שהושאל העונה מבאיירן מינכן להמבורג הגרמנית. ״דניאל אחד האנשים הכי קרובים אליי בעולם. הוא כמו אח שלי ואנחנו מדברים כמעט כל יום. כדורגל זה מקצוע לא קל עם הרבה קשיים אבל הוא כישרון שנולד לגדולות, ווינר אמיתי, ואני צופה לו שנים נהדרות״.
בגיל חמש הצטרף גלזר למחלקת הנוער של מכבי תל־אביב, שבה נחשב לאחד הכישרונות המבטיחים. ״לא הייתי הכישרון הכי גדול, אף פעם לא הייתי הכי חזק, מהיר וטכני, אבל היו בי תשוקה ורעב גדול, ומאמנים ראו בי משהו שיכול להצליח וסימנו אותי מגיל צעיר״.
בגיל 17 היה גלזר על סף מעבר יוקרתי לאקדמיה של איינטרכט פרנקפורט הגרמנית, אבל חוק שקבע ששחקן בגילו חייב הורה לצידו במעבר שכזה, טרפד את העסקה. ״בזמן אמת זו הייתה אכזבה ענקית כי רציתי להיות חלק ממועדון ענק באירופה, והייתי רגע מצעד משנה חיים עם חתימה על חוזה מקצועני במועדון נהדר לחמש שנים. אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה באמת היה קורה, ובזכות זה הגשמתי את החלום לשחק בקבוצת נעוריי, אני מאמין שהכול לטובה ומסופק מאוד מהקריירה שלי עד עכשיו״.
לאחר שסיים גלזר את גיל הנוער עבר לשנתיים התחשלות בליגת המשנה במדי בית״ר תל־אביב, וממנה עבר למכבי נתניה שהעפילה בחזרה לליגה הבכירה בקיץ 2017. ״העובדה שסלובודן דראפיץ׳ ושי ברדה אימנו אז בנתניה הייתה לטובתי כי הם האמינו בשחקנים צעירים והיינו קבוצה מצוינת עם דיא סבע, ערן לוי, עלי מוחמד ואחרים״, מנתח גלזר, ״עשינו עונה מדהימה, הגענו לפלייאוף העליון ובארבעת המשחקים שלי מול מכבי תל־אביב, גרמתי להם להבין שאני אוכל להצליח גם אצלם ובאמת בסיום העונה הם החזירו אותי״.
גלזר חתם ב־2018 על חוזה לארבע עונות במכבי תל־אביב והפך תחת המאמן ולדימיר איביץ׳ לשחקן מוביל במועדון. הוא זכה בשתי אליפויות רצופות בצהוב ובסיום עונת 2019/20 הוכתר לשחקן העונה, הראשון בתפקיד הקשר האחורי מאז גל אלברמן עשור קודם לכן. ״זו הייתה הרגשה מדהימה להגשים חלום לזכות בתארים במועדון שגדלתי בו. שמחתי שהכירו בדומיננטיות שלי כשחקן, שאולי לא מרבה להבקיע ולבשל, אבל עושה הרבה עבודה שחורה שחשובה לקבוצה. הבחירה הייתה רגע שלא אשכח לעולם, פשוט הייתי על גג העולם״. בעונת הקורונה לאחר מכן סבל גלזר מבעיה בשרירי הבטן, מה שלא מנע ממנו להמשיך לשחק כמה חודשים תחת כאבים איומים, בעונה לא פשוטה עבורו ועבור הקבוצה שהסתיימה באופן מתוק עם זכייה בגביע המדינה לאחר ניצחון בדרבי כשהוא מבשל את אחד השערים. בעונתו השישית במועדון מונה לתפקיד המאמן רובי קין, במה שהפך במהרה לשירת הברבור שלו במועדון. ״קין הגיע עם הסגנון שלו, הרצון שלו והשחקנים שהוא הולך איתם, הרגשתי שאליי הוא פחות מתחבר וזה בסדר, דברים כאלה קורים. אבל אחרי חמש שנים שהייתי שחקן מוביל שזכה בתארים במציאות שבה הצוות המקצועי לא מעריך אותי, התחלתי להרגיש תחושת מיצוי והרצון לעבור לאירופה נפתח בי שוב וקיבלתי את הברכה מראשי המועדון לעזוב״.
התחנה הראשונה באירופה עבור גלזר הייתה בקבוצת כרתים מהליגה היוונית הבכירה. ״אחרי שנים שבהן הייתי שחקן דומיננטי ואחד הקפטנים במועדון מצאתי את עצמי בסיטואציה שונה, רחוק מהמשפחה החברים והאוהדים שחיבקו, כשאני זר בקבוצה בחדר הלבשה שלא מדבר עברית, רחוק מהמקום הבטוח שהייתי רגיל אליו״, משחזר גלזר, ״בהתחלה אשתי ואני הרגשנו שזה אנחנו מול כל העולם. זה היה לא פשוט, אבל מהר מאוד גם מצאתי בזה חוויה טובה. אני אוהב את השקט סביבי להתרכז רק בכדורגל עם הרבה מאוד זמן להקדיש למשפחה שלי. אנחנו נהנים להכיר אנשים חדשים, מקומות ותרבויות וזה נהדר בשבילי שזה קורה בזכות הכדורגל״.
יחד מול כל העולם. עם המשפחה | צילום: באדיבות המרואיין
בסיום העונה נמכר גלזר לניז'ני נובגורוד מהליגה הרוסית הבכירה, שמנותקת מהמפעלים האירופיים מאז תקפו הרוסים באוקראינה, במלחמה שמסרבת להסתיים. ״ברור שהמלחמה הטרידה אותי כשהגיעה ההצעה מרוסיה ולא הייתי מסכן את המשפחה שלי בעד שום הון שבעולם. הסכמתי אחרי שהתייעצתי עם אלי דסה ששיחק שם שנים, עם בית חב״ד ועם ישראלים שגרים שם, והאמת שלא הרגשנו בשום צורה את המלחמה. העיר סואנת ושמחה והופתענו עד כמה הרוסים היו טובים אלינו ודאגו לנו״. במקביל, השתתף גלזר בכל אחת מנבחרות ישראל הצעירות, ובאוגוסט 2018 הוא רשם הופעת בכורה בנבחרת הבוגרת. יש לו בה עד היום 21 הופעות בינלאומיות אבל מאז מונה רן בן־שמעון לתפקיד המאמן הוא עדיין לא הוזמן לסגל ולא השתתף בקמפיין הנוכחי.
״אחד החלומות הכי גדולים שלי היה להיות שחקן נבחרת, ואני שמח שהגשמתי אותו. בן־שמעון לא נמצא איתי בקשר מאז המינוי שלו, אבל זה בסדר גמור ואני מכבד כל החלטה. המטרה שלי היא לגרום לו להבין שאני כן מתאים וברגע שיקראו לי אגיע בגאווה גדולה״.
בנוסף, הוא גם בוגר תואר ראשון בחינוך וחברה עם התמחות בספורט. ״אני מגיע מבית שלא ויתר לנו על לימודים והדגיש כל הזמן את החשיבות של לפתוח עוד אופציה לחיים חוץ מכדורגל. התחלתי ללמוד אחרי שסיימתי צבא בקריה האקדמית אונו, שפתחה מסלול לספורטאים שעומרי אופק מנהל, ואני מאוד שמח שעשיתי את הצעד הזה״.
לפני שנה וחודשיים הפך גלזר לאב. ״ראיתי את הלידה בפייס טיים כשאני בשדה התעופה ברוסיה, מנסה לעלות על טיסה לישראל. יש לי אישה לביאה שמקריבה המון למען הקריירה שלי, זה לא דבר פשוט לגדל ילד ראשון כמעט לבד כשכולם רחוקים מאיתנו, והאמת שפשוט התמכרתי לאבהות. קראנו לו ריף דוד על שם סמל ריף הרוש, שנפל בגיל 20 בדרום הרצועה במלחמה האחרונה. שמענו על הסיפור שלו, קראנו מכתב שהשאיר שחיבר אותי אליו מאוד והוביל להחלטה. כשאבא שלו שמע על זה הוא פנה אליי ומאז אנחנו בקשר טוב״.
עד כמה קשה היה להיות רחוק מישראל בשנים כל כך קשות?
״זו תקופה קשה להיות רחוק ממדינה שאתה כל כך אוהב והמשפחה והחברים שלך כאן, כשכל יום קורה אסון אחר. לעולם לא אשכח את הבוקר של 7 באוקטובר כשקמנו לטירוף הזה ופשוט לא האמנו. פתחנו חדשות והתחלנו לבכות. אני מתגעגע למדינה ואין על ישראל בעולם כולו״.
מה התוכניות לעתיד?
״אני חתום פה לעוד עונה ונשאר כאן כרגע למשחקי ליגת האלופות. בדצמבר נצא לפגרה ואז למחנות אימון באבו דאבי ואנטליה, והעונה החדשה תתחיל שוב בפברואר. כדורגל זה מקצוע נזיל אז אי אפשר לדעת במאת האחוזים מה יהיה״.
אתה עוקב אחרי הכדורגל הישראלי?
״אני מאוד אוהב את הליגה הישראלית, הרבה חברים שלי משחקים שם ובכל הזדמנות שיש לי אני רואה משחקים. מאז שיצאתי לחוץ לארץ אני מעריך את הכדורגל הישראלי אפילו יותר מבחינת השחקנים והתנאים. חשוב לי שידעו שהשחקן הישראלי הוא מקצוען שעובד קשה למרות שנוטים לזלזל בו. יש לנו דור שמאוד מחויב למקצוע והיום עם ניסיון בשלוש ליגות מעבר לים אני אומר לך שהרמה בארץ טובה. לוקה גדראני ששיחק איתי בקזחסטן ועבר לבית"ר ירושלים מספר לי כל הזמן כמה הוא מופתע מהקושי והרמה של המשחקים והחלוצים הטובים שהוא מתמודד מולם".
על מה אתה חולם?
״להיות בריא, שמח ומסופק עם המשפחה שלי בבית גדול עם הרבה ילדים. אני חושב שאשתי חולמת שאלמד קצת לבשל״.
ומה תעשה ביום כיף?
״אני בנאדם פשוט של משפחה וכדורגל. אנחנו אוהבים לטייל בעיר, שמלאה בטבע ובהרים מדהימים, יש כאן שלג מרגש בחורף ואתר גלישה פופולרי, שימבולק שנחשב לאתר הסקי הגדול באסיה, מה שהופך את העיר למאוד תיירותית בחורף״.