קיץ 2021 הפך לרגע מכונן בכדורסל העולמי, לאחר שקבוצות הספורט במכללות בארצות הברית קיבלו אישור לשלם משכורות לשחקנים. כך הפכו הספורטאים בקולג'ים ממעמד של חובבים למקצוענים ברגע אחד. המהלך השפיע ישירות גם על הכדורסל הישראלי, שכן בשנים האחרונות כישרונות ישראלים צעירים רבים מעדיפים לצאת לקולג׳ בתמורה למשכורות נאות, שגבוהות בהרבה ממה שיכלו לקבל בשוק המקומי. אחד מאותם כישרונות שהתחיל הרפתקה דומה בשבועות האחרונים הוא יואב ויטלם, שנבחר לשחקן המשתפר בליגת העל בעונה החולפת במדי הפועל באר־שבע-דימונה וחתם באוניברסיטת סן־פרנסיסקו, שתשלם עבור שירותיו סכום המוערך בכחצי מיליון דולר לעונה.
״חשבתי על האופציה לצאת למכללה ולעבור את החוויה עוד מימי התיכון, אבל השירות הצבאי והעובדה שכבר הגעתי לקבוצת בוגרים מקצוענית והשתלבתי בה הורידו במשך תקופה את האופציה מהשולחן, כי היה לי מוזר לעצור הכול ולנסוע לכמה שנים. העובדה שהיום כבר מרוויחים כסף והליגה מקצוענית יותר, הפכה את האפשרות הזו לרלוונטית ואפשרה לי להמשיך במסלול הקריירה״, מסביר ויטלם. ״סוכן קנדי בעל קשרים במכללות שעובד עם הסוכן שלי החל להריץ את השם שלי בארצות הברית. במקביל הייתי לקראת סיום הצבא והחוזה בבאר־שבע, והתחושה הייתה שזה התזמון הנכון״.
המשכורות הגבוהות בליגת הקולג׳ים לא מבטיחות הצלחה או התאקלמות נוחה. ולראיה, בקיץ הנוכחי חזרו לכדורסל שלנו אחרי עונה אחת בלבד נועם דוברת, יובל לוין, רון ציפר ואיתן בורג שהתקשו להתאקלם בכדורסל האמריקאי, בעוד עומר מאייר, שחווה עונת בכורה קשוחה באוניברסיטת פרדו, בחר להישאר שם לשנה נוספת. ״בשל העובדה שישראלים רבים לא הצליחו בשנה הראשונה בקולג׳, סדר העדיפויות שלי היה למצוא קודם כול מקום עם סגנון משחק אירופי יותר שאני אוהב ומכיר, שייתן לי דקות משחק ומעמד בקבוצה, וכמובן שזה יהיה במקום נחמד בשכר המתאים. היו כמה אופציות, קיימתי כמה פגישות, והטובה מהן הייתה עם האוניברסיטה בסן־פרנסיסקו. פגשתי אותם בזום שעתיים לפני ליל הסדר, ולשיחה עם המאמן הצטרפו גם עוזרים שלו, מאמן הכושר והאחראים על ניתוח ופיתוח יכולות. הם סיפרו לי על המקום עצמו, על הדרך שבה הם משחקים כדורסל ואיך הם רואים אותי בסגל, והייתה בינינו כימיה טובה מהרגע הראשון. בסיום השיחה לקחתי קצת זמן למחשבה, ובסוף החלטתי לבחור בהם״.
צילום: FIBA
בתחילת יולי נפרד ויטלם מהמשפחה והחברים ויצא להרפתקה חדשה מעבר לים. ״נסעתי עם אימא שלי שהייתה איתי שבוע ועזרה לי לסדר את הדירה שהעמידו לרשותי, ואני עדיין בשלב ההתאקלמות. זה שונה לגמרי מכל מה שהכרתי, אבל אני מסתכל על זה כחוויה מדהימה לחיים. אני בטוח שעוד יהיו לי אתגרים להתמודד מולם שבהם יימדד החוסן הנפשי שלי, אבל כולם עזרו לי להבין מי מול מי, והנחיתה הייתה רכה למדי״, הוא משתף. ״יש לנו מתקן אימונים איכותי עם אולם משחקים, אולם אימונים, חדר כושר ענק וחדר הלבשה נהדר, ודואגים לך לארוחות בוקר וצהריים. יש לנו מקרר עם משקאות חלבון, חטיפי חלבון, פירות, והכול נעשה בגדול ואפילו מוגזם קצת״.
זמן קצר לאחר שנחת החלה הקבוצה להתאמן יחד. ״עד עכשיו הכדורסל עצמו זה הדבר הכי מאתגר שפגשתי, כי אומנם בחרתי במקום עם סגנון משחק שהכי קרוב לאירופה, אבל עדיין יש הבדלים גדולים והכול שונה מבחינת הדרך שבה אנחנו מתאמנים ועושים את הדברים. אחרי חודש של אימונים יצאנו לפגרה של שבועיים בשביל להתאוורר רגע לפני פתיחת הלימודים, שם אלמד תקשורת, וגם לקראת פתיחת אימוני קדם־העונה הרשמיים. העונה עצמה תצא לדרך רק בנובמבר. המטרה שלי היא להישאר יותר מעונה אחת, אבל כרגע זו שנת התלמדות; אם הדברים ילכו טוב אמשיך, ואם לא – אחשב את צעדיי מחדש״.
סיפורו של יואב ויטלם בן ה־21 הוא יוצא דופן, בעיקר בשל העובדה שבמשך שנים ארוכות לא סומן ולא יועד להפוך למקצוען, ובינתיים המשיך לעבוד קשה ככל האפשר והתפתח משנה לשנה. הוא נולד במודיעין ויש לו אח ואחות קטנים.
״כשהייתי ילד אהבתי מאוד לעסוק בספורט, וכבר בגן חובה השתתפתי באימוני כדורגל ואימוני כדרור בכדורסל. בכדורגל תמיד היו המון ילדים אז הייתי משחק פחות, ובכדורסל זה היה שונה. נראה לי שזו אחת הסיבות שבחרתי להתמקד בו: פשוט רציתי לשחק״, הוא נזכר. ״כבר באימון השני שלי בכדורסל, כשהייתי בגן, הקפיצו אותי לשחק עם ילדים בכיתה א׳. במשך שנים שיחקתי עם ילדים גדולים ממני. אני מגיע ממשפחה מאוד תחרותית, ולא משנה איזה משחק – קלפים, פינג פונג, משחקי מחשב או כדורסל – אני עושה הכול כדי לנצח ונכנס לזה חזק״.
ויטלם משחק בעמדת הרכז ומגיע לגובה של 1.83 מטר, מה שהוביל לבעיה משמעותית שהתמודד איתה בגילים הצעירים: ממדי גופו הצנועים יחסית לכדורסלן. ״בגיל צעיר הייתי קטן פיזית משמעותית מהילדים האחרים, אבל זה רק אתגר אותי - בעיקר בגלל העובדה שאני תחרותי. מעולם לא התייחסתי לזה שאני נמוך מכולם, תמיד חשבתי שאני חזק יותר וטוב יותר, ובאתי להתמודד, לא משנה מי עמד מולי. גם כשהייתי מטר ארבעים הרגשתי שאני בגובה שני מטר״, הוא נזכר בחיוך. ״למרות שלא סומנתי ככישרון יוצא דופן בגילים הצעירים, תמיד קיבלתי תמיכה חזקה מהבית, מההורים ומהסבים שלי, שהיו שם בכל משחק ובכל אימון ודחפו אותי להירשם לכל מחנה או מאמן אישי שרציתי לעבוד איתו. הם הקפיצו אותי לאימונים רחוקים ונתנו לי גב מוחלט, ובין העונות פשוט המשכתי לעבוד על עצמי ולהשתפר. אני לא חושב שמישהו בקבוצות עצמן האמין שאצליח להגיע רחוק, בטח כשהייתי קטן מאוד פיזית, וכל הצלחה שהגעתי אליה הפתיעה אנשים״.
ויטלם גדל במחלקת הנוער של עוצמה מודיעין, ובגיל 16 כבר היה חלק גם מקבוצת הבוגרים שלה בליגה א׳. לאחר שלא התקבל לנבחרת הקדטים של ישראל זומן למבדקים של נבחרת הנוער, ושוב הפתיע את כולם כאשר נבחר לסגל הסופי ויצא עם הנבחרת בקיץ 2023 לאליפות אירופה, שם העמיד ממוצעים של 3.7 נקודות למשחק, 1.6 ריבאונדים ו־1.3 אסיסטים. ״הגעתי למבחנים רק בזכות הדחיפה של איתי מידן, המאמן שלי בעוצמה מודיעין, ושל המנהל המקצועי אשר חגי. אני חושב שבלעדיהם זה לא היה קורה. פגשתי שם שחקנים ממכבי תל־אביב ומהרצליה שנחשבו לבולטים בשנתון שלנו, אבל הכרתי אותם מליגת הנוער.
מי שטוב, משחק. רמי הדר, מאמן הפועל באר–שבע-דימונה | צילום: דני מרון
שיחקתי מולם וידעתי שאני לא נחות מהם מקצועית. באימונים הראשונים הוכחתי להם את מה שאני יודע ואז הכירו וכיבדו אותי. באליפות עצמה היה לי תפקיד משמעותי של שחקן שעולה מהספסל, משנה מומנטום ומכניס אנרגיה חדשה ואינטנסיביות בהגנה, וסיימנו במקום השישי. משם המשכתי לנבחרת העתודה, ובשנה הראשונה ניפו אותי יום לפני אליפות אירופה. למרות שידעתי שיש לי את השנה הבאה, עדיין זו הייתה תקופה לא קלה. הפתרון שלי לכל משבר תמיד היה לחזור לעבוד, להציב מטרות ולתת לתחושת האכזבה להניע אותי. מעולם לא היו לי רגעים שרציתי לוותר או לעזוב״.בקיץ 2025 שיחק ויטלם במסגרת נבחרת העתודה באליפות אירופה ותרם 8.1 נקודות, 4.1 ריבאונדים ו־3.7 אסיסטים ועזר לנבחרת לסיים במקום השישי. כמו כן הוא גם שיחק בנבחרת ישראל עד גיל 21 בכדורסל 3 על 3, במסגרת ליגת האומות של פיב״א.
בקיץ 2023 עבר ויטלם להפועל באר־ שבע-דימונה שמשחקת בליגה הבכירה, ובשנתו הראשונה בקבוצה, בעודו בן 18, שילב בין אימונים בסגל הבכיר למשחק בליגה הארצית במכבי דימונה, במסגרת הכרטיס הכפול שמעניק לצעירים אפשרות לשחק בשתי מסגרות באותה עונה.
״בכיתה י״ב חוויתי את הפריצה המקצועית הראשונה שלי, ושם כבר התחלתי להאמין שאוכל להפוך למקצוען. הדברים הפכו לממשיים עבורי. אומנם שיחקתי בבוגרים של עוצמה מודיעין שנתיים בליגה א׳, אבל מבחינתי הקריירה באמת החלה כששיחקתי בליגה הארצית עם דימונה. זה לא הדבר היוקרתי ביותר לשחק בליגה השלישית בטיבה, אבל בשנה הזו הזזתי את האגו הצידה והיה לי חשוב להיות במקום שיפתח אותי, ייתן לי דקות משחק ואפשרות להראות מה אני שווה, שזה הרבה יותר טוב מלהתייבש על ספסל בליגה בכירה יותר. הבחירה הזו השתלמה: זו הייתה עונה שמאוד התקדמתי בה, והיא הכינה אותי לרמות הגבוהות יותר. המעבר בין גילים צעירים לבוגרים קשה מבחינה פיזית ומבחינת המאמץ שאתה משקיע; אתה פתאום משחק מול שחקנים הרבה יותר מבוגרים ממך. זה היה מהלך טוב״.
בעונה הראשונה שותף ויטלם רק בשמונה משחקים בליגת העל במדי באר־ שבע. בעונה השנייה כבר שיחק בה באופן בלעדי, רשם 24 הופעות שבהן תרם 1.3 נקודות, וחצי אסיסט וריבאונד בממוצע ב־6.5 דקות משחק לערב. בעונה שעברה עשה כאמור את קפיצת המדרגה, הפך לרכז המוביל של הקבוצה וב־25 משחקים תרם 12.2 נקודות לערב בממוצע, 5.2 אסיסטים ו־2.7 ריבאונדים ב־31.8 דקות לערב. ״אני יודע שרצו לתת לי יותר קרדיט על המגרש אבל אני לא חושב שהם בנו את הקבוצה בבאר־שבע בעונה שעברה במחשבה שאני אהיה הרכז הראשון. בכל זאת, הרכז הזר שהגיע לא היה טוב, בלטתי באימונים, ואת רמי הדר שאימן אותי לא מעניינים שמות או גיל: מי שטוב, משחק. קיבלתי ממנו את הקרדיט וזה יצא לטובה״, מספר ויטלם. ״רמי הוא בנאדם מדהים והייתה לי הזכות להיות שחקן מוביל אצלו. יש לו דרך מיוחדת שלמדתי ממנה המון. הוא דורש בלי סוף מהשחקנים שלו, באופן קבוצתי ואישי, ולא מתפשר על כלום. הוא תמיד כן ואמיתי גם אם זה לפני כולם, וגם אם זה כואב לשמוע. השנתיים איתו חישלו אותי, הוא פשוט דמות״.
בסיום העונה שעברה נבחר כאמור ויטלם לשחקן המשתפר בליגת העל. ״שמחתי מאוד לקבל את התואר הזה ואת ההערכה הזאת, שמגיעה אחרי הרבה מאוד עבודה קשה. תמיד האמנתי שאני מתאים לרמות האלה וברגע שהגיעו המועדון והמאמן שנתנו לי את הגב, האמינו וסמכו עליי - זה פרץ החוצה, ואני מאוד מודה להם על זה. מהר מאוד המשכתי לעבוד ולחשוב על השלב הבא בקריירה״.
מה המטרות שלך לעונה הקרובה?
״אני מגיע אל הלא־נודע מבחינת כדורסל אבל עדיין שואף לקבל את המפתחות של הקבוצה ולהפוך לרכז מוביל שיעזור לקבוצה לנצח ולעמוד ביעדים הקבוצתיים והאישיים, ואם באמת זה יקרה, הרבה יהיה עליי. סן־פרנסיסקו היא לא מכללה ענקית עם מסורת של זכייה באליפויות ארציות אבל היא כן קבוצה בכירה במחוז שאנחנו משחקים בו, והמטרה היא להגיע לטורניר הארצי ושם לנסות להתקדם ככל האפשר״.
על מה אתה חולם?
״החלום שלי הוא לשחק בעתיד ביורוליג וברמות הכי גבוהות באירופה ובנבחרת ישראל הבוגרת. NBA זה חלום של כל כדורסלן, אבל אני ריאלי וזו לא מטרה שאני מציב בפניי. חלום נוסף הוא להקים משפחה ולגדל ילדים אבל אני עדיין צעיר וזה עוד רחוק מדי״.
ספר משהו שמעטים יודעים עליך.
״אני לא מסוגל לכוון שעון מעורר לשעה עגולה. לא יודע מאיפה זה בא אבל בחיים לא אתעורר בשבע, אלא ב־6:57. עוד משהו: לאחרונה מכורח הנסיבות למדתי לבשל. אני מכין דברים פשוטים וטעימים והפכתי לאלוף בלעשות על האש״.
איך תעביר יום כיף?
״אחרי הרבה זמן שלא הייתי בבית, אני בטוח שאם הייתי שם ביום חופשי זה היה מתחיל בבוקר בטיול עם המשפחה, ממשיך לים ולשקיעה, ארוחה בשרית בשלב כלשהו ובערב בילוי עם החברים״.
מה תמליץ לילד שהחל לשחק עכשיו כדורסל?
״הכי חשוב לא ליפול מכישלונות. כשאתה צעיר זה לא באמת קריטי כמו שלפעמים מרגישים, גם אם לא התקבלת לאיזו נבחרת או לא זכית במשהו שמאוד רצית, זה לא אומר שלא תהיה שחקן. יש הרבה שחקנים, ואני אחד מהם, שפורצים מאוחר יותר. פשוט חשוב להמשיך לעבוד קשה גם אם לא מסמנים אותך או הופכים אותך לאיזה עניין יוצא דופן. אני חושב שבגילים צעירים זה יכול להיות אפילו יתרון, כי אפשר לעבוד בשקט מאחורי הקלעים וצריך להשוות את עצמך רק לעצמך ולא לאף אחד אחר״.
עוד כתבות בנושא
