המושבניק שהתקשר לפני כחודש מאחד מיישובי פתחת ניצנה, נשמע נסער. זה היה במוצאי שבת, ואלחנן גרונר, עיתונאי חוקר באתר "הקול היהודי", היה עדיין בתפילת ערבית בבית הכנסת ביצהר כשקיבל את השיחה. בימים הקודמים הוא פרסם שורה של דיווחים ונתונים על ההיקף המבהיל של הברחות נשק באמצעות רחפנים ממצרים לישראל, ולאדם שהתקשר אליו היה הרבה מה להוסיף בנושא. "הוא סיפר לי שרק באזור שלהם, 25 רחפנים חצו בלילה הקודם את הגבול ממצרים. ביקשתי ממנו שיכתוב. שיתאר את המצב, וגם יסביר מה הוא מרגיש. ככה, מהלב".
בטקסט הקצר ששלח, סיפר המושבניק כי הוא וחבריו חשים כמו התצפיתניות בעוטף עזה ערב הטבח, "שאף אחד לא ספר אותן, לא הקשיב להן". עשרות רבות של רחפנים, כך תיאר, "עוברים ביום ובלילה, עמוסים בכלי נשק, ואף אחד לא נמצא בשטח לעצור אותם. עובדים כאן כמו קרטל מסודר, עם תצפיתנים וכלי שטח. איזה צורך יש להם בכמויות אדירות כאלה של נשק? אנחנו באיחור ענק. הנשק הזה יפגוש אתכם ואת המשפחות שלכם", הזהיר, ודיווח שעוד רחפן עובר מעליו ברגעים אלו ממש.
עוד כתבות בנושא
גרונר פרסם ברשתות את הטקסט, "וזה עף כמו אש בשדה קוצים. עוד ועוד שיתופים ותגובות. השרה אורית סטרוק התקשרה, ואז העלתה את הנושא בישיבת הממשלה. השר עמיחי שיקלי יצא בעקבות זה לסיור בשטח, כדי לראות בעיניים את הרחפנים". ולא רק פוליטיקאים מימין, גם התקשורת גילתה עניין. "ביום שלמחרת הפכתי כמעט ליחצ"ן של תושבי רמת נגב", אומר גרונר בחצי חיוך. "התקשרו מערוץ 12, מערוץ 14, מרדיו 103. הם רצו לראיין מישהו מהשטח, ואני לא משם. שאלתי את התושבים שפנו אליי מי מוכן להתראיין, והעברתי את השמות לכלי התקשורת, ממש כמו יחצ"ן".
וכך, מגבעת להבה שביצהר, מבית עץ דק־קירות בקצה שביל בלתי סלול הצופה על כפרי האזור ועל העיר שכם שמבצבצת מצפון־מזרח, גרונר מצא עצמו מפיץ את דברם של חקלאי הנגב המערבי, שרואים את הסכנה הביטחונית שמתפתחת מעל ראשם. "אני חושב שבמובן מסוים זו גם הייחודיות שלנו ב'קול היהודי'. אני לא יודע אם איש תקשורת אחר היה עושה את זה - מחלק מספרי טלפון של מרואיינים לכל כלי התקשורת האחרים. אבל אנחנו עמותה ללא מטרות רווח, שפועלת בדיוק בשביל זה. אני לא מחפש את הלייקים. ברור שאני שמח בפרסומים ובהצלחות שלנו, אבל מבחינתי המטרה היא להציף את המידע לציבור. אם בשביל זה אני צריך לפרסם פוסט או כתבה אצלנו, זה מה שאעשה, ואם אני צריך לחבר תושבים מקדש־ברנע לחדשות 12, בכבוד. לא גנבו לי את הסקופ, אני לא רואה את זה ככה. בהמשך ערוץ 13 הגיעו לצלם כתבה בשטח, ו'הצינור' שידרו. גם ארגונים כמו רגבים נכנסו חזק לאירוע. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לעשות - לייצר השפעה ושינוי".
"אנחנו באיחור ענק". רחפנים שנתפסו בגבול מצרים | צילום: דו"צ
הוא בן 35, נשוי ואב לחמישה. עוסק בתקשורת כבר כ־15 שנה, רובן כעורך וככותב המרכזי באתר "הקול היהודי". "התחלנו ממש מהשטח", הוא חוזר אל הימים הראשונים של האתר המזוהה עם הימין ההתיישבותי העמוק, ה"גבעוני". האתר הביא אז בעיקר דיווחים על אירועים ביטחוניים ביו"ש, כולל כאלו שלא פורסמו או הוזכרו בקושי במקומות אחרים, וטורי דעה של תושבי גבעות. "עם הזמן התחלנו להיכנס יותר לתחום של תחקירים, מתוך הבנה שבישראל אין כמעט מי שעושה את זה, בוודאי לא בימין. הבנו גם שאנחנו לא נהפוך למערכת חדשות של 300 איש, אבל באמצעות תחקירים אפשר לייצר שינוי. כבר מההתחלה הבאנו דיווחים מהשטח ועקבנו אחרי רשתות חברתיות של גורמים ערביים, אבל ב־2018 החלטנו להתקדם וגייסנו מימון המונים כדי לפתוח רשמית דסק תחקירים.
"אנשים לא מבינים את כמות המשאבים והזמן שעומדים מאחורי תחקיר. מדובר לעיתים בחודשים של עבודה. להגיע לאנשים ולמקורות, לאסוף מידע ולהצליב אותו. בנושא הרחפנים למשל, אפילו עצם הנסיעה לגבול מצרים היא אירוע שדורש זמן".
איך הגעתם לנושא הרחפנים בדרום?
"אנחנו עוסקים כבר שנים בסיפור של נשק בלתי חוקי והברחות אמצעי לחימה. עבדנו הרבה כדי לפרסם למשל את מה שמתרחש בגבול ירדן, שם המצב קטסטרופה. עשינו תחקירים, סיורי שטח, כתבות".
תשומת הלב שלהם הופנתה אל גבול מצרים בעקבות מידע שהגיע "מאנשים שעוסקים בתחום", כהגדרתו של גרונר. מכר ששירת במילואים באזור תיאר כיצד עוברים שם עשרות רחפנים, "ואף אחד לא מדבר על זה. היה איזה דיון לפני שנה בכנסת, אמרו שם שמדובר בבודדים, אירוע של פעם בחודש. נשמע שזה לא רציני. אבל כששאלתי עוד מישהו ועוד מישהו על כך, כולם תיארו אוטוסטרדה שעוברת להם מעל הראש, וסיפרו שזה רק הולך ומתעצם".
חשוב לו להדגיש שבכל הגזרות, גם במזרח וגם בדרום־מערב, הבעיה המרכזית בעיניו היא התייחסות המערכת לנתונים. "גורם ביטחון אזרחי באזור הגבול עם ירדן סיפר לי לפני שמונה שנים שאיש שב"כ אמר לו – 'מה אכפת לי מעוד חמישה אקדחים ביריחו? זה פלילי'. ואתה תופס את הראש ואומר: מה? אתם מטורפים? הרי ביום הדין לא יהיה פלילי או לא פלילי. הם כולם יצאו. היום, אחרי 7 באוקטובר, מבינים את זה קצת יותר, אבל עדיין לא מספיק.
צילום: אריק סולטן
"אף אחד לא מדבר על כמויות הנשק שמוברח. דובר צה"ל מוציא פעם בכמה שבועות הודעה על תפיסה של כלי נשק, אבל כשאתה מדבר עם היחידות בשטח אתה מגלה שנתפס משלוח אחד מול 10־15 שלא נתפסו. ואז אתה עושה חישוב: אם שמו פה יד על עשרה קלצ'ניקובים, המשמעות היא שמאה הגיעו ליעד, וזה רק בחודש האחרון. ועוד חודש זה עוד מאה, וכן הלאה. לפני כמה שנים ניסיתי לבדוק מהן ההערכות לגבי מספר כלי הנשק הבלתי חוקיים שמסתובבים בשטח. התברר שאף אחד לא יודע את התשובה. אחד אמר לי - דיברו בהערכת מצב על 100 אלף. אחר אמר, 400 אלף. אף אחד לא יודע, כי זה לא מנוטר ואין מעקב. היום גם המדינה מודה שיש מאחורי זה הכוונה איראנית. מישהו מחדיר לכאן עוד ועוד כלי נשק, ובסוף משהו יקרה איתם.
"ביום רביעי בשבוע שעבר התקיים בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת דיון בנוגע להברחות באמצעות רחפנים. הרבש"ץ של קדש־ברנע אמר שם דבר חשוב מאוד: מי שמבריח מאג, לא עושה את זה כדי לשדוד קיוסק בבאר־שבע; הוא עושה את זה כדי לכבוש יישוב. ומי שמבריח שלושה מאגים, עושה את זה כדי לכבוש את בסיס נבטים. הוא אמר – לא צריך את איראן כדי לתקוף את בסיסי חיל האוויר. הם יבואו עם מאגים מוברחים, וישביתו טייסת. יכבשו בסיסים. ראינו מה קרה באוגדת עזה, ואנחנו יודעים שהנוח'בות היו מוכנים עם מפות של בסיסים רחוקים יותר. גם ערן דורון, ראש המועצה של רמת נגב, אמר בכנסת שזו לא הבעיה שלהם כתושבי האזור, אלא בעיה ביטחונית של המדינה. אלו דברים שיכולים לקרות מחר בבוקר, ואף אחד לא ערוך אליהם באמת".
המדינה שאין לנקוב בשמה
דיון החירום בוועדת החוץ והביטחון התקיים ביוזמת ח"כ צבי סוכות, המכהן כיו"ר ועדת־המשנה לענייני יהודה ושומרון. סוכות התריע גם הוא בדיון כי "הנשק שמוברח לתוככי ישראל נועד להשתלט על בסיסי צה"ל בדרום". השבוע הוא מאשר בשיחה איתנו כי אחת העילות המרכזיות לכינוס הדיון הייתה פרסומיו של גרונר, לצד נתונים שהגיעו אליו מחיילים בשטח. "אני נעזר הרבה בחומרים של הקול היהודי", הוא מציין. "הנקודה המרכזית בנוגע לרחפנים היא שעוד לפני סנכרון כל הגופים, ולפני הפתרונות ארוכי הטווח שחייבים לייצר, צריך לשנות את ההתייחסות לעניין מפלילי לביטחוני ולהכניס את שב"כ לתמונה. כיום מדינת ישראל מתייחסת להברחות כאל עבירות מכס".
מקצת כלי הנשק שהוברחו | צילום: דו"צ
הוא אופטימי באשר לשינוי מדיניות שב"כ בנושא, ולא רק בגלל השינוי בזהותו של ראש השירות. "עוד בחול המועד סוכות, כמה ימים קודם לדיון בוועדה, ראש הממשלה קיים דיון בנושא והנחה להביא לו מסקנות אופרטיביות. אין צורך בחקיקה, רק החלטה של ראש הממשלה להורות לשב"כ להיכנס לאירוע ולחקור אותו כמו אירוע ביטחוני. לשב"כ יש אמצעים לחשוף את רשתות ההברחה, אמצעים שלמשטרה אין. שינוי הגישה מפלילי לביטחוני צריך לקרות באופן מיידי. בכל יום שעובר, עוד נשק נכנס לארץ. ממש כל יום".
ראש המועצה ערן דורון אומר לנו השבוע כי לצערו הוא עדיין לא מתרשם שיש התייחסות מערכתית רצינית לנושא, "אף שהייתי בשטח עם מ"מ ראש השב"כ ועם המשטרה. צה"ל דווקא לקח לתשומת ליבו את העניין, ובעקבות הרעש התקשורתי, במקביל לפתיחת כביש 10 והגעת אלפי מטיילים, הוכנסו מערכות חדשות שבינתיים נראות אפקטיביות". יחד עם זאת הוא מעדכן כי ממש בעת השיחה, הוא מקבל עוד הודעה דאוגה מתושבים בעניין קולות ירי בלתי פוסקים שנשמעים סביב.
"אותי לא גייסו לצבא כי אני מסוכן לביטחון המדינה", מספר גרונר בציניות, בשיחה המתנהלת במטבח ביתו. ברקע עמדו מעצרים ותיקים פליליים שנפתחו לו בעקבות השתתפותו באירועי מחאה נגד ההתנתקות. "המחשבה אם להתגייס למסלול של שלב ב' ניקרה בי הרבה זמן. הרבה ביצהר התגייסו כך, כולל השכן פה שנפצע השבוע בעזה, כשחמאס הפר את הפסקת האש. אבל קצינים שאני בקשר איתם אמרו לי – עזוב, תישאר על מה שאתה עושה. וזו ההמחשה הכי טובה בעיניי לחשיבות הפרסומים, כי אלו אנשים מתוך המערכת שאומרים שהדברים מושתקים. למשל, יש משתפי פעולה עם ישראל שעוסקים גם בהברחות, ומחליקים להם כי הם משת"פים. משת"פ זה לאו דווקא מישהו שסיכל פיגוע מכונית תופת, זה יכול להיות גם מי שרק נתן מידע. אז הם נותנים מידע, וממשיכים להבריח".
בקיץ האחרון הוא ירד לדרום לראות את התופעה במו עיניו. "קצת לפני כן יצאה הודעה של דובר צה"ל על רחפן שנתפס עם ארבעה כלי נשק ארוכים. הם לא כתבו בהודעה את המילה 'מצרים', כדי לא להשחיר חלילה את השלום, וכתבו 'נשקים ארוכים', אבל אתה מסתכל בתמונה ואומר - זה מאג. יש כאן ארבעה כאלה, ריבון העולמים. ואתה מבין שיש עשרות שלא תפסו, אז מה קורה פה. הכתב שלנו עמיחי שילה ואני נכנסנו לאוטו ונסענו לסיור שם בפעם הראשונה. ואתה פוגש את האנשים. חקלאי שהלולים שלו מחוררים מירי. או חקלאי שהחממות שלו נמצאות עשרות מטרים מהגבול, והעובד התאילנדי שלו הוציא כדור מתוך המזרן. יש פגיעות ירי בחממות, והעובדים בורחים להם. ולא מדובר על מתנחלים כמונו, שהתרגלו להתעלמות הכללית מהמציאות הביטחונית סביבם – אם כי היום אנחנו כבר יודעים לעשות תקשורת. אלו אנשים מן היישוב, והם פשוט שקופים. אף אחד לא יודע מה עובר עליהם, עם מה הם מתמודדים.
"התחלנו לפרסם את זה בכלים שלנו. פודקאסט, וכתבה ב'עולם קטן', ובטלגרם. ביקשתי מהחבר'ה שם על הגבול שיעבירו לנו כל דבר שקורה, והם התחילו להעביר. 'עכשיו עברו שני רחפנים', 'עכשיו חמישה'. שלחתי את הדברים לקבוצות ולעיתונאים וכתבתי שיש כאן אירוע מטורף, אסטרטגי. אנחנו אחרי שבעה באוקטובר, וכאילו כלום. ואז מתברר גם שהרבה מהציר הזה מגיע בסוף לעזה. רחפנים חוצים את הגבול מסיני אל הבדואים בנגב, ומשם מבריחים ממש לתוך עזה - סיגריות בוודאות, ואולי גם אמל"ח. יש כבר כאלו שנתפסו והוגשו נגדם כתבי אישום".
עוד כתבות בנושא
הוא מזכיר בהקשר זה דיווח שפורסם השבוע בקול היהודי, על מפקד פלוגה בגדוד הסיור הבדואי שהבריח לעזה סיגריות בסכומי עתק. במקרה הזה מקור הסחורה לא היה ברחפנים, אלא בגנבה ממשאיות. "בסוף חמאס משתלט על הסחורה הזאת, ומרוויח את הכסף. ולחפ"ק של המ"פ הזה נתנו לאבטח את מעבר כרם־שלום, ואת הכנסת משאיות הסיוע. כשאני מפרסם דברים כאלה, אנשים כותבים לי - מה אתה מתפלא? יש המון מקרים.
"אז עכשיו, ברוך השם, עשינו בלגן בנוגע לרחפנים, ושרים נכנסו לעסק, ויכתבו תוכניות עבודה ויביאו אמצעי כזה או אחר לנקודה כלשהי – אבל ההברחות פשוט יעברו לנקודה אחרת, שני קילומטרים משם. זה גבול של למעלה ממאתיים קילומטר. צריך להבין שבזכות הרחפנים, המבריחים לא צריכים להגיע לגבול עצמו, להסתכן, להניח סולמות, כל הבלגן שהיה בעבר והגיע לא פעם לירי. הם יושבים במרחק 15 קילומטר מהגבול, ומבריחים. מבחינתם, למה לא. משקיעים 50 אלף שקל ברחפן, ותוך שתי הברחות מחזירים את ההשקעה. גם אם הרחפן נתפס, הם כבר הרוויחו 200־300 אלף שקל. אם מדובר באחד הרחפנים הגדולים יותר, אפילו מיליונים".
שחיל האוויר יפציץ בנגב
מהיכן מגיעים הרחפנים עצמם? בתחילת השבוע פרסם גרונר תמונות של חנות בביר־הדאג' שבנגב הצפוני, שמוכרת רחפנים מהירים ובעלי יכולת לשאת משקל של כמה קילוגרמים. "בלי להתבלבל הם מפרסמים ברשתות שיש להם רחפנים, אמצעים לנשיאה, אמצעים להטלה. הכול מהמקפצה. אבל העיקר בעיניי זה לא הרחפנים", הוא מבהיר. "העיקר הוא להבין שיש גיס חמישי בתוכנו. פלילי, לאומני, זה לא חשוב, זו חלוקה שקיימת רק בראש שלנו. התנועות האסלאמיות חזקות מאוד בביר־הדאג', ובנגב בכלל. וזה הסיפור בסופו של דבר, להבין שיש פה אויב. והעובדה שהם אזרחי ישראל היא לא לקולא, היא לחומרא. איך הגענו לכך שיש כל כך הרבה אזרחי ישראל שרוצים להרוג אותנו?"
אלחנן גרונר | צילום: אריק סולטן
הנשק, הוא מעריך על סמך הנתונים, לא נשאר רק באזור הדרום. "זה מגיע לכל מקום. למי שיחפוץ. ליהודה ושומרון, לגליל. יש מאות אלפי כלי נשק. מלבד המאגים אנחנו יודעים על רובי צלפים ומטעני כלימגור שהוברחו. קחי את המקרה של האדם שנרצח בשבוע שעבר בכביש 443, כשנקלע לאירוע פלילי לכאורה. מדובר בסכסוך של חמולות שאחראיות לחלק גדול מהירי והבלגן בלוד בשנים האחרונות. תפסו אצלן מטעני כלימגור - זה מטען שמיועד להעיף רכב משוריין, אתה יכול להוריד איתו אוטובוס. ותפסו רקטות אר־פי־ג'י, וטילי לאו. מדובר בסדרי גודל של אוגדות. והם לא מתביישים. יש סרטוני טיקטוק שמראים חבר'ה בדואים נוסעים בשיירות על רייזרים ומנופפים בגלוי בכלי נשק. הם גם שולטים ביישובים היהודיים - בהסעות, בשירותי שמירה. תושבים מספרים, שלא לציטוט, שהם מרגישים תחת כיבוש".
מה חשבת שישתנה בתפיסה המערכתית מאז 7 באוקטובר?
"האמת היא שלא היו לי הרבה ציפיות. אני מרגיש שיש שינוי גדול בעם, ומקווה ומצפה שהוא יביא לשינוי גם בממסד. שב"כ הוא חלק גדול מהעניין. באחת ההברחות בגבול מצרים, לפני כשלוש שנים, פגעו במרכיבי ביטחון של הגדר - ופתאום תוך ימים ספורים היו עצורים וחקירות שב"כ. למה? כי זה הוגדר כביטחוני, ובצדק. אבל למה הברחה של אקדח, ולמעשה של כל דבר אחר, היא לא עניין ביטחוני? עצם החצייה של גבול ריבוני היא כבר אירוע ביטחוני, בוודאי כשמדובר בהברחת נשק.
"בשבוע שעבר הוגש כתב אישום נגד בן הדוד של אחד המחבלים מהפיגוע בצומת רמות. לפי כתב האישום, הוא נתן למחבל נשק ואימן אותו, והוא עצמו החזיק אקדח כדי להיות מוכן ל'מלחמת יום הדין עם היהודים'. כבר הגיע עלינו יום הדין, ובנס הופעל רק אזור אחד. כשיופעל הכול – כל אחד מהם יוציא את הנשק שלו מהבוידעם, מיציקת הבטון, מהמחבוא, ויצא לג'יהאד. זה פשוט וברור לכל מי שעוסק בנושא, חוץ מלשב"כ, שאמור לעסוק בזה. זה לא פלילי, הכול ביטחוני ולאומני. אם יש שיירה שנוסעיה מנופפים בנשק בלתי חוקי, צריך להפעיל נגדם את חיל האוויר. חייבים לשנות את הכללים. ב'שומר החומות' כבר ראינו שטייסים לא יכלו להגיע לבסיסים בגלל פרעות בכבישים. וזה היה רק ניסוי כלים".
מה טיב יחסיך היום עם מערכת הביטחון?
"מערכת הביטחון מורכבת מהרבה אנשים. אני בקשר עם גורמים רבים, ויש כאלו שאומרים לי שהם רואים את הדברים שלי ונעזרים בהם. יש לי הרבה ביקורת על המערכת כמערכת, אבל יש בה שינויים. המרכזי שבהם הוא שגם אנשים מתוכה מבינים שצריך שינוי".
אתה חושש מרדיפה אישית כלפיך?
"ברור. את יושבת פה בבית שאנשי ימ"ר ש"י פרצו אליו לא פעמיים ולא שלוש במשך השנים. עברו אומנם כמה שנים מאז הפעם האחרונה, אבל זה יכול לקרות ברגע.
עוד כתבות בנושא
"חבר אמר לי שבהפגנות נגד הרפורמה קפצה לו כל הטראומה מההתנתקות. הוא היה אז כמוני, נער בן 15, 'עשינו רבע ממה שהמפגינים היום עושים, וכולנו היינו במעצרים ורדופים'. ואז אתה קולט שהם עדיין שולטים פה. יש אנשים סביבי שהיו במעצרים מנהליים ארוכים – אריאל דנינו ואברהם שפירא, שניהם עובדים איתי. בתחילת המלחמה העברנו לצבא מידע יום־יום, ובכל זאת אני יודע ששב"כ העלה את השם שלי כמתסיס".
השינוי העממי שאתה מאבחן מאז שבעה באוקטובר, משתקף בזהות אנשים שפונים אליך? יש כאלה שבעבר לא היו יוצרים קשר עם הקול היהודי?
"התשובה היא כן, יש המון כאלה. תושבי קדש־ברנע, למשל. אנחנו כנראה לא מצביעים לאותה מפלגה, אבל אנשים מבינים שהאירוע הזה הרבה יותר גדול מפוליטיקה, אלה החיים שלהם. אנשים בעבר לא האמינו באיום, היום מבינים שלוקח עשר דקות להגיע מיהודה ושומרון לשרון. מבינים שאם 150 שב"חים חוצים את הגדר באזור חברון כפי שהיה השבוע, ולא קורה דבר, בפעם הבאה יהיו מאות רבות. אנשים נחשפים למה שקורה בטלגרם. יותר אנשים מתחמשים. עשיתי הרבה הדרכות לכיתות כוננות ורבש"צים ולימדתי איך להגיע למידע. זה באמת לא מסובך. אתה מחפש את השם של הכפרים הסמוכים אליך בערבית, מוצא את קבוצות הטלגרם שלהם, ופתאום נפתח לך עולם. צריך לומר – הרבה מהמידע שאנחנו אוספים הוא גלוי ברשתות. אין לי יכולות סייבר, אני לא עושה האזנות וגם אין לי ערבית טובה מספיק. יש לי יש גוגל תרגום וצ'אט ג'י־פי־טי, וכך אני קורא באופן הכי גלוי את הדברים".
"עשרות מהם קצינים של הרש"פ, אנחנו עובדים על עצמנו". שחרור המחבלים עם הסכם הפסקת האש | צילום: אי.פי.איי
הוא מחווה לעבר הנוף הזרוע עצי זית. "אנחנו עכשיו בעונת המסיק. לא ברור לי איך צה"ל בכלל מעז להשקיע דקה אחת, חייל אחד, בשמירה על המסיק של האויב, בלהכניס אותם לשטח היישובים, כשהוא יודע שיש אלפי כלי נשק שיכולים להתפוצץ עלינו. איך לא רועדות הידיים כשמקדישים משאבים לדברים כאלה במקום לחיפוש נשק או למעצר של עוד מחבל. אז אנשים אומרים – בגלל בג"ץ. בסדר, יש לו אשמה. אבל מתרחש כאן אירוע מטורף, ורוב האנשים במערכת אפילו לא מסתכלים עליו. אומרים לי שיש בכל לילה פשיטות. אבל כמה נשק כבר תופסים בפשיטות האלה? עשיתי על זה סרטון לפני שנתיים, הבאתי נתונים. תופסים 300 כלי נשק בשנה. אם מוצאים שלושה בלילה, זה הישג. אבל באותו לילה עשרות רבות של כלי נשק עוברים מגבול ירדן וגבול מצרים.
"בתחילת המלחמה העברנו מידע לקציני מודיעין. הייתה לנו חשיפה על כך שהרשות הפלסטינית הוציאה דף מסרים לאימאמים של המסגדים, שכולל את כל התכנים הכי קיצוניים, כולל קריאה להרג יהודים. אחד הקצינים ביו"ש שאל אותי למה הוא יודע את זה רק מאיתנו. התשובה היא שמבחינת שב"כ ומנהלת התיאום והקישור, הרשות הפלסטינית היא לא אויב, אלא שותף".
אף שתרחיש "היפוך קנים" הוא נושא שעולה אצל כולם.
"עצם המונח הזה הוא שקר: הקנים מעולם לא היו מופנים לצד אחר, הם תמיד הופנו אלינו. ראינו את זה באינתיפאדה השנייה. עשינו עכשיו פרויקט על המחבלים המשוחררים - עשרות מהם, אלה שביצעו את הפיגועים הכי קשים, הם קצינים של הרשות הפלסטינית. אז על מי אנחנו עובדים? רק על עצמנו. כשאתה מסיר את המסכה הזאת, אתה מגלה אומנם מציאות לא נעימה, אבל לפחות אתה רואה אותה כמו שהיא. זו מבחינתי המטרה. כשמאבחנים את המחלה, אפשר להתחיל לרפא".
המידע הוסתר מהשרים
אגב תיאור המתחולל בגבול מצרים, גרונר מעיר שחבל שלא עסק יותר בעוטף עזה לפני היום המר. "אני לא יודע אם הייתי בכלל מצליח, וגם היום זה מורכב, אבל אם היינו עוסקים יותר בנושא הזה, אולי היינו מצילים חיים. כי כשלקחו פה נשק מכיתות הכוננות או צמצמו את מספר כלי הנשק אצל תושבים, עמדנו על הרגליים האחוריות. לא עברנו על זה בשתיקה.
"יש פה שכנה שרצו לקחת את הנשק שלה. שלחתי אז למח"ט הגזרה תמונה של הכפר פה למטה", הוא מצביע על הבתים שנשקפים מהחלון. "כתבתי שבעלה של אותה שכנה שירת כצלף ביחידה מובחרת, ושביום הדין הוא יעמוד מול התוקפים. הם לא יוכלו לעלות לכאן. כתבתי שזה לא עניין של 'אם יקרה', אלא מתי, ושצה"ל הרי לא יהיה פה כשזה יקרה. המח"ט שאל אותי אם אני לא סומך על המערכת, והתשובה הייתה לא, אני לא סומך. ובשמחת תורה לפני שנתיים, בתשע בבוקר, הילדים שלי סיפרו שהם ראו את אותו שכן מתמקם פה על שביל הביטחון. עוד לפני שהצבא הבין מה קורה בכלל. שלחתי את זה למח"ט ואמרתי לו – 'אתה רואה?'. אז אולי אם היינו עושים את זה לגבי העוטף, משהו היה משתנה. הרי עוד חמישה או עשרה כלי נשק לכיתת הכוננות היו משנים את התמונה בחלק מהיישובים. זה הסיפור. כל האג'נדות המעוותות האלו הורגות אותנו. זה לא הערבים, הערבים עושים כי אפשר. גם את ההברחות. מבחינתם, למה לא".
בבוקר ההוא של שבעה באוקטובר, מספר גרונר, שכן שהיה בדרום התקשר אליו בשבע וחצי ושלח את התמונה של המחבלים בשדרות. "דבר ראשון הסתכלתי מחלון חדר השינה אל הוואדי, בטוח שאראה את כל הכפר עולה. התכוננו". הוא פתח מיד חמ"ל, "ובתוך זמן קצר מאוד שלחנו 400 איש לנקודות קצה ביהודה ושומרון. הצבא רצה לקפל כמה חוות וכל מיני נקודות, אבל בגלל האנשים שהוצאנו לשם, ירדו מהרעיון. זה משמעותי. כשבכפר ערבי רואים חווה מתקפלת, מיד ירוצו וישרפו את המקום. בדיעבד, אם היינו מבינים פה בחמ"ל מה באמת הולך ביישובים בדרום, היינו שולחים מאות אנשים לשם. באופן אישי לא הייתי רוצה להיות בסיטואציה של לשלוח אנשים להיהרג, ועם זאת, כנראה היינו יכולים להציל חיים רבים. חוכמת הבדיעבד.
"ההתייחסות צריכה להשתנות: מפלילית לביטחונית". ח"כ צבי סוכות | צילום: שריה דיאמנט
"היה ברור לי שהם הולכים למלחמה אזורית. איש מודיעין שדיבר איתי חודשיים לפני הטבח, סיפר שהחבר'ה שלו לא ישנים בלילות, עובדים במשמרות – כי יודעים שמשהו ייפתח איפשהו. לי היה ברור שהכול יתפרץ בבת אחת. התקשרתי בבוקר שמחת תורה לרב שמואל אליהו, והוא הוציא 20 אלף הודעות סמ"ס, כי אמרתי לו 'אנשים חייבים להיות מוכנים'. אז ברוך השם בגבול הצפון חיזבאללה לא התפרץ, וביהודה ושומרון תפסו את הגזרה חזק".
מיזם נוסף שצוותו של גרונר השקיע בו מאות שעות עבודה בחודשים החולפים נקרא "המחיר": פירוט מעשי הטרור ושמות הקורבנות של המחבלים ששוחררו בעסקאות המלחמה הנוכחית. "הצגנו את המידע על כ־700 נרצחים של משוחררי העסקה הקודמת, ועוד למעלה ממאה של משוחררי העסקה הנוכחית. יש חופפים - חוליות טרור שחלק מחבריהן השתחררו בעסקה הקודמת, וחלק עכשיו. רק האיסוף של תמונות הנרצחים דורש עשרות שעות עבודה. זה התאפשר בזכות יוסי סרי, אב שכול מקרני־שומרון, שבנה טבלאות אקסל בנושא. זה טירוף שהמדינה לא נותנת את הפרטים הללו, אפילו לא לשרים שמצביעים. גם רשימות המחבלים שהמדינה מפרסמת הן חלקיות מאוד. חשפנו ככה את השחרור של מחמוד קוואסמה, המממן של חטיפת שלושת הנערים. השרים כעסו, ועוד שיקרו להם שזה לא הוא, אלא אדם אחר בעל שם דומה.
"המערכת שרויה בקיבעון עמוק. מתרגשים אם מפקד פיקוד המרכז אבי בלוט מוריד כמה מטעי זיתים אחרי פיגוע. טוב מאוד שהוא עשה את זה, אבל זה מינימום. במשך שנים קיבעו לנו את המחשבה, וקשה להשתחרר. הסיפור הוא להסתכל בעיניים ולהבין שיש פה יהודי, ויש אויב".
צילום: אריק סולטן
בשבעה באוקטובר פגעו גם בערבים־ישראלים.
"זה שהם שונאים גם בתוכם, לא אומר שאין הבדל. בעם ישראל עצמו יש היום התעוררות מדהימה, באמונה ובלאומיות. כתוב בתהילים שהשם ישיב את שביתנו כאפיקים בנגב: אתה במדבר והכול שממה, המצב בטטה לגמרי מכל הכיוונים, ופתאום מגיעים המים בשיטפון. אסור להתייאש מהדברים שנחשפים ומכל הרעש. בעזרת השם יהיה שיטפון, ואחד יניס אלף. אני חי את זה ומרגיש את זה. יש רגעים שבהם אתה רוצה להשתגע - למשל השבוע, כשחידשו את הכנסת הסחורות לעזה לפני ששני הלוחמים שנהרגו שם אפילו הובאו למנוחות. אבל אני מאמין לגמרי שברגע שהשם ירצה, נוכל להשתחרר מכל הקונספציות ולהביא גאולה. אנשים קוראים תכנים שלי ואומרים שזה מעלה בהם ייאוש. מה פתאום ייאוש? צריך לפתוח את העיניים ולפעול. יש מה לעשות, ואנחנו ננצח. הקב"ה הוציא אותנו ממצבים קשים הרבה יותר".
עוד כתבות בנושא
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il